עוד יוסף חי תקלג

שיש לו שכר פסיעות בהילוך שלו, עוד ירויח ריוח גדול לברר ולהוציא נ"ק מן הדומם, הוא עפר האדמה אשר הולך עליה, וכמ"ש בגמרא על חכמים שהולכים בדרך, הוו שקלי ואזלי, ופירשו המקובלים ז"ל הכונה, שקלי נ"ק מן העפר שהולכים עליו, והנה כאן אצל ישראל הבטחה של רכוש גדול תתקיים בהם על הים, דהמצריים יביאו ממון רב מאד עמהם, ויטבעו בים, ויהיו ישראל נוטלים הממון שזוכים בו מן ההפקר, ולמה צריך שיקחו אותו ממצרים דרך שאלה בתחלה, שיהיו טורחים לדפוק על פתחי בתי מצרים לחלות פניהם ולבקש מהם שישאילום, והא ודאי עדיף טפי, שזה הממון שלקחו בתורת שאלה יקחו אותו כולו על הים, דארז"ל מה שהיה בבתים לקחו במצרים, ומה שהיה בבתי תשוראות לקחו על הים, על כן עדיף טפי שיקחו זה וזה על הים, ולא יטרחו ליקח בתורת שאלה ממצרים כלום, אך באמת בזה שצווה אותם שיקחו בתורת שאלה ממצרים ממה שהיה בבתים, הרויחו ישראל שכר גדול, והיינו כיון שהקב"ה צוה אותם לעשות כן, נמצא בהליכתם לבתי מצרים לשאל הם לוקחים שכר פסיעות, כיון שזה הילוך של מצוה הוא לקיים מצות עשה שצוה אותם השי"ת, ויש להם שכר על זה. ועוד מרויחים במהלכם שבעבור קיום מצותו יתברך לוקחים נ"ק מן הדומם, הוא העפר שהולכים עליו, כמ"ש במאמר שקלי ואזלי, ואם היו לוקחים כל הממון כולו על הים, אחר שנטבעים מצרים בים, לא היו מקיימים בזה מצות השי"ת, כי הממון הוא מוכן ומונח לפניהם ולוקחים אותו, וגם לא היה נעשה עסק הבירור של נ"ק מן הדומם כדאמרן. וז"ש ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים, וא"ת למה צריך לחן שיהיה זה בנס פלאי להיות להם חן בעיני שונאיהם וישאילום, והלא סופם של מצרים להיות נטבעים בים, ושם יביאו כל ממונם עמהם ויטלוהו ישראל אחר שנטבעים מצרים, שיהיה ממון שאין לו בעלים, ולמה יהיו ישראל צריכים לטרוח בהלוכם לבתי מצרים לשאל מהם דרך שאלה, ונס יהיו נצרכים למציאות חן בנס, לז"א והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, כלומר זה הטורח של הליכה שיהיה לכם במצרים אינו ריקם, אלא אתם מרויחים שכר פסיעות, וגם מרויחים להוציא נ"ק מן הדומם שהוא עפר האדמה שאתם הולכים עליה, ואם תקחו כל הממון כולו על הים אין לכם הרווחה, על כן אני מצוה אתכם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות וכו'

והנה נודע כי ישראל בעסקם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה שטורחים בגופם בזה, היו מבררים נ"ק מן הדומם שהוא עפר האדמה, ולפי האמור שלקחו רכוש מצרים באופן זה שהם יטרחו בהילוכם ובדפקם על בתי מצרים, לבקש מהם ממון בתורת שאלה, ולא לקחו הממון הזה על הים עם ממון שהיה בבתי תשוראות, הנה גם בזה הרויחו לברר וליקח נ"ק מן הדומם, שהוא עפר האדמה בהלוכם עליו לקיים מצותו יתברך, דגם זה הרויחו ע"י יגיעת גופם במהלך שלהם. משא"כ אם היו לוקחים הכל על הים לא היה להם הרווחה זו בגופם, ולז"א אמור להם בבקשה מכם תשאלו איש מאת רעהו, ולא תאמרו כיון דהמצריים נשקעים בים, ועתידין להביא ממונם שם ויהיה מוכן ומזומן לפנינו, גם ממון זה שבבתים יביאו שם ונקח אותו בלא טורח, ועל זה אמר שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם דייקא, ר"ל בגופם שהרויחו נ"ק מיגיעת גופם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, ר"ל בגופם, אלא הרכוש היה מוכן ומזומן לפניהם, ולקחו אותו, ובזה הלקיחה לא נעשה בירור נ"ק, והפסידו הרווחה זו, על כן תאמר להם שילכו וישאלו, שבזה מקיימים מצותי בעמל גופם, ובזה ירויחו ניצוצי קדושה, ואז להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא

פרשת בשלח

ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר. י"ל כיון דאמר ויחנו באתם, יודעין אנחנו שחנו בקצה המדבר, כי אתם היא קצה המדבר, ואם יש צורך להודיענו שהיתה חנייתם בקצה המדבר, יאמר ויחנו בקצה המדבר ולא יאמר באתם. ונ"ל בס"ד דמצינו שאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, והיינו דקאי על יום שביעי של פסח שנטבעו בים, והקשו והלא ביום ט"ו לחודש יצאו ממצרים, ותרצו אם המצודה עודנה קיימת, אע"פ שיצא ממנה הצפור הנצוד בתוכה, לא חשיבה יציאה והצלה, כיון דעודנה קיימת יפול בה עוד הפעם, ברם אם נשברה המצודה אז הצפור בטוח בהצלתו ממנה, ולכן ישראל אע"פ שיצאו בט"ו לחודש לא חשיבה זו יציאה והצלה, כיון דהמצריים עודן קיימים, אך ביום ההוא שטבעו מצרים שנשברה המצודה ונתקלקלה, נחשבה להם ישועה אמיתית

ולז"א ויושע ה' ביום ההוא דייקא את ישראל מיד מצרים, וידוע כי ישראל היה מושבם בארץ גושן, והכתוב קורא אותה גושנה, כמ"ש ואת יהודה שלח לפניו גושנה, וכן אמר ויבא ישראל גושנה. והנה אחר אותיות המדבר יש אותיות גושנה, ואמרתי הטעם שנרמזה גושנה אחר אותיות המדבר, לרמוז כמו שהמדבר נקי וטהור מן ע"ז וגילולים, משום דאין בו מושב בני אדם, כן גושנה היתה נקיה וטהורה מן ע"ז וגילולים של מצרים, ואמר הכתוב אע"פ שנסעו מסכות ובאו לאתם שנתרחקו מארץ מצרים, הנה עדיין נחשב להם כאלו הם עודם בגושנה שהיא רמוזה בקצה המדבר, כלומר בסוף אותיות המדבר, מאחר כי המצודה שהיא מצרים עודנה קיימת, ולא נשברה ולא נתקלקלה. ונ"ל עוד הוצרך לפרש ויחנו באתם, כי אתם אותיות אמת, שהוא סימנא דמרע"ה, דהוה בהדייהו, וכמ"ש רז"ל בזוה"ק ע"פ ונתתים לי אות אמת, שאמרה רחב, הכונה הוא סימנא דמשה בעת מנייהו. אי נמי כ"א פעמים אהי"ה עולה מספר אתם, כי שרתה וחנתה עליהם הארת הבינה עלמא דחרותא, שהיא בסוד אהיה אורות המקיפין שהם סוד אמת

וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בשם הגאון מהר"ם מלובלין ז"ל, ע"פ צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, פירוש הצדיק יהיה ה' בכל דרכיו, אבל החסיד יהיה בכל מעשיו ע"כ, וצריך לדרשה זו טעם וישוב, ובהרמנותיה דמר אמרתי בס"ד כונה לדרשה זו, ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל ע"פ עיניך לנכח יביטו, שצריך האדם לצייר במהלכו שלשה שמות הוי"ה, שהם א' מימין, וא' משמאלו, וא' לפניו, ושלשה הויו"ת אלו מספרם נכח, וז"ש הצדיק יהיה ה' בכל דרכיו שהוא נזהר לצייר שם הוי"ה במהלכו, והחסיד מצייר שם הוי"ה גם בכל מעשיו הגשמיים, כמ"ש בכל דרכיך דעהו זה מנהגו של צדיק, אבל החסיד מקיים מ"ש התנא וכל מעשיך לש"ש, כי המעשה תתייחס ליד כמ"ש יברכך ה' בכל מעשה ידיך, וביד יש ט"ו פרקים עם הכף כנגד אותיות י"ה בשם הוי"ה, והזרוע כנגד אות וא"ו דשם הוי"ה, הרי רובו של שם רמוז בה. ובזה פרשתי בס"ד לכו לחמו בלחמי, כי ידוע שלשה שמות הוי"ה הנז"ל עולים מספר לחם, ואתם לכו בכונת הלחם הזה שהוא שלשה הויו"ת, שתכוונו בהם