עוד יוסף חי תקלא

אתכם על כנפי נשרים, והיינו כדי לקיים בהם דוגמת טענת קין שאמר להבל פרח באויר

והנה פרעה הרגיש ע"י השר שלו שעתידין ישראל ליקח כל המטלטלין הגשמיים שהם כלי כסף כלי זהב ושמלות, וגם המטלטלין הרוחניים שהם ניצוצי הקדושה שגם אלו נקראו מטלטלין כנודע בסוד שמיטת כספים, וידוע שכל נצוצי קדושה שהיו בקליפת פרעה ומצרים הם רמוזים באות ה' שבשם פרעה, כי היא מורה על זה, נמצא בתגבורת ישראל שגברו ליקח ולברר מן פרעה ניצוצי הקדושה הם חטאו ונטלו בזה את אות ה' שבשמו, כי המטלטלים הרוחניים הם בסוד אות ה' כנודע, וכיון שנטלו מטלטלין הרוחניים זכו ליקח גם מטלטלין הגשמיים שגם הם בסוד אות ה' כמ"ש הרב ז"ל בדין שמיטת כספים, והא בהא תליא. והנה אם תסיר אות ה' משם פרעה ישאר בו אותיות עפר, וז"ש לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים, חלק תיבת אתה לשנים וקרי בה כי את ה' אתם מבקשים, כלומר בדעתכם לצאת מתחת ידי לעולם, יען כי אות ה' שבשמי מרומזת למטלטלים הרוחניים ומטלטלין הגשמיים מבקשים ליקח, ועי"כ תהיו יוצאים כולכם לגמרי, ועל כן לא ארצה לתת לכם רשות שתלכו כולכם כדי שלא תתקיים בידכם מחשבה זו שאתם חושבים לעשות

יהי כן ד' עמכם. נ"ל בס"ד, דידוע כשם שצריך האדם לסיים בטוב, כך צריך להתחיל בטוב, כי ברית כרותה לשפתים, אך בסיום יש קפידה יותר מן ההתחלה, לכן הוכרח לפתוח בטוב של ישראל שהתחיל לומר יהי כן ה' עמכם כדי לסיים ברעה של ישראל, והיינו לומר כי רעה נגד פניכם, כי בסיום יש קפידה יותר, אך פיו הכשילו לסתור תוך כדי דיבור את דבור הרעה אשר דבר בהם, והוא כי היה לו לומר רעה נגד פניכם, וישתוק, אך הוא אחר שאמר רעה נגד פניכם אמר לא כן לכו נא הגברים, ונמצא בשתי מילות של לא כן שסמך אותם לרעה נגד פניכם, חזר וסתר הבנין של הרעה שעשה, כי אמר לא כן, כלומר לא תהיה רעה נגד פניכם

ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל בכל ארץ מצרים שלשת ימים וכו'. י"ל למה היו ג' ימים ראשונים חושך נהוג, ושלשה אחרונים חושך קשה מאד, שהיה כמו מכבש עליהם לא יזוזו ממקומם אפילו שיעור אצבע, ולא יעשו שום תנועה באברים שלהם, והיה מן הראוי שיהיה להם כל ששה ימים חושך קשה מאד כזה ונ"ל בס"ד, בהקדם מ"ש במדרש רבה נטה ידך על השמים, הה"ד שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו, רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דבר הקב"ה עליהם, ד"א אמר הקב"ה למלאכים המצריים ראויין ללקות בחשך, מיד הסכימו כולם כאחד ולא המרו, מהו שלח חשך ויחשיך, למה"ד למלך שסרח עליו עבדו, אמר לאחד לך והכהו חמשים מגלבין, הלך והכהו מאה והוסיף לו משלו, כך הקב"ה יתעלה שלח חשך על מצרים, והוסיף שר החשך משנו, הוי שלח חשך ויחשיך עכ"ל. וי"ל הו"ל לפרש תחלה שלח חשך ויחשיך ואח"כ יפרש ולא מרו את דברו, ועוד י"ל למה במדת החשך נתייעץ עם המלאכים, ולמה הוסיף שר החשך משלו, והיה לו לעשות כדבר ה'. ונ"ל בס"ד דמצינו להרב מהר"א הכהן ז"ל, שהביא טעמים לכל המכות ממדרש רז"ל, ובכל מכה נמצא טעם שהוכו בה מדה כנגד מדה במה שהרעו לישראל, ורק במכת החשך לא מצאו לה טעם בשביל הרעה שהרעו לישראל, אלא אמרו הטעם בשביל כדי לקבור את פושעי ישראל, ולא יראו המצריים במתי ישראל וישמחו ברעתם ע"ש, ונראה דבעל המדרש הנז' לא בחר בטעם זה האמור בחשך, אלא רוצה לפרש הטעם בשביל שלא קבלו במרות את דבר השי"ת, והיינו כי הם עשו להם עבדות ועינוי בשאט הנפש כדי להרע להם, ולא עשו במרות, דהיינו כדי לקיים גזרתו יתברך שגזר בכך, שלא עשו להם דבר זה כעבד שחייב לקיים גזרת אדון שלו שגזר לעשות כו"כ, ומנין מוכח שלא עשו בשביל לקיים גזרתו יתברך, ממה שמצינו שפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה', ולכך לקו בחשך על אשר חטאו לכבודו יתברך, שלא קבלו דבריו במרות כעבד שחייב לקבל מרות ואדנות של אדונו, אלא קיימו הגזרה בשביל תאותם שהתאוו להרע להם, וגם להנאתם לבנות להם ערי מסכנות

ולפ"ז ממילא מובן הטעם שנתייעץ במכת החשך דוקא עם המלאכים, כי שאר מכות באו בשביל הרעה שהרעו לישראל, ואז הקב"ה היה דיין כביכול בזה שדן דינם של ישראל, וגזר על המצריים מכות בעבור הרעה שעשו להם, אך במכת החושך לא היה לה טעם בשביל רעה שהרעו לישראל, אלא הטעם לפי דעתו של בעל המדרש שלא קבלו במרות דבר ה', ונמצא שזה היה בשביל שחטאו נגד כבודו יתברך, ולכך לא רצה שהוא ידין את הדין הזה עליהם, אלא עשה את המלאכים ב"ד לפסוק דינם על זה, והסכימו כולם כאחד בדין זה של החשך, והיה מדה כנגד מדה, הם חטאו בכבודו אורו של עולם, כי השי"ת הוא המאיר לעולם לארץ ולדרים עליה, לכך היו בחשך שנמנע מהם אורו יתברך המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים

ואחר שהביא בעל המדרש דבר זה שלמדנו ממנו, דמכת החשך באה על עון שחטאו כנגד כבודו יתברך, אז מצא ישוב יפה לדרשה של שלח חשך ויחשיך, דדריש שהוסיף שר החשך משלו יותר משיעור הגזרה שגזר הקב"ה, והוא כי בלא"ה אם היה אומר דרשה זו היה פ"פ לכל אדם להקשות על זאת הדרשה, באומרו מה ראה שר החשך להוסיף על שיעור שגזר הקב"ה, ועוד למה שר הברד ושר הדבר לא הוסיפו על שיעור גזרתו יתברך, ורק שר החשך הוסיף, אך ע"י שהקדים בעל המדרש לפרש האי דרשה דלא מרו את דברו, דמשמע מינה דמכת החשך באה על עון שחטאו כנגד כבודו יתברך, ולכך הביא דינם אצל ב"ד של מעלה המה המלאכים, אז נתיישבה היטב דרשה זו של ויחשיך, דדריש שהוסיף שר החשך משלו, והוא כי כל המכות באו בעבור רעה שעשו לישראל, ואז הקב"ה דן דינם של ישראל, וגזר מכות שיעור מספיק לפרעון, ואיך יוסיפו השרים משלהם על הדין שפסק הקב"ה, אך החשך כיון שהוא בא בעבור עון שחטאו כנגד כבודו יתברך, דלכך הגישו להמלאכים לדון אותו, שאמר להם בלשון שאלה ראויים הם המצריים ללקות בחשך, דנקיט חשך סתם דמשמע חשך הנהוג, אין נחשב דבר זה לפסק דין, כיון דנקיט בלשון שאלה, ועוד נמי יש לומר מרוב ענוה כביכול ויתר על כבודו ואמר חשך סתם שהוא חשך נהוג, ועל כן שר החשך מצא מקום להוסיף משלו להביא חשך אפילה שהוא כמו מכבש שכבש המצריים, ונתחכם להביא שלשה ימים חשך נהוג כדי לקיים הדבר שיצא מפיו יתברך ג"כ, דנקיט חשך סתם, שמשמע הוא חשך הנהוג, ובשלשה ימים אחרונים הוסיף חשך משלו, לעשותו חשך אפילה, שהוא עב ונעשה להם מכבש שלא זזו ממקומם שיעור אצבע, ונראה שזו האפלה שהוסיף שר החשך משלו, רמז אותה השי"ת למרע"ה, באומרו למען שתי אותותי אלה בקרבו, שאם תערב אותיות אלה בקרב שם פרעה, יהיה מהם צרוף אפלה רעה, וזו היא שנאמר עליה וימש חשך, שהיה בו ממשות, ונעשה להם כזו מכבש

ועוד נראה טעם אחר שלא היו כל הששה ימים חושך