עוד יוסף חי תקל

לך לדעת כי אני מקדים רפואה למכה, ומה שעשיתיך כבד פה נולד, מזה רפואה כטעם נכון, וכאשר עשיתי והקדמתי רפואה למכה בעניינים אלו כן הקדמתי רפואה במכתך, והבט נא וראה מי שם פה לאדם זה פרעה שיפתח פיו בקלקלה תחלה, לבקש עצה בעבור לאבד שונאי ישראל, הלא ממני היה הדבר הזה, כדי שהוא ילקה תחלה, ובזה ישמחו ישראל יותר ויגדל הנס יותר, ונמצא מה שהיו ישראל חושבין דבר זה רע וקשה להם בשומעם שהמלך נתעורר תחלה לאבדם, הנה אח"כ יראו שאדרבה זה היה לטובתם. או מי ישום אלם זה איוב, דאע"פ שהוא הסכים לדברי בלעם לא דבר בפיו הסכמתו, הלא נעשה כמו אלם ששתק, ונודעה הסכמתו מחמת דשתיקה היא כהודאה, שבזה נסתבב טובה לישראל שלא מת ממש אלא נצטרע, שעי"כ נתעסק בו השטן בשעת קי"ס, ולא השטין על ישראל וכנז"ל. או חרש או פקח זה יתרו, שהיה לו דברים לדבר לטובת ישראל לסתור עצת בלעם, אך נעשה כמו חרש שלא שמע מה אמר בלעם, כדי שישיב על דבריו, וסוף נעשה פקח שעשה בריחה שברח, ובזה נפקד מושבו ודנו אותו כמת, שראוי להם ע"פ הניחוש לבטל אותה הגזרה, ובטלו רובה, והמקצת ג"כ לא נתקיים, כי היה רופף בידם, ונמצא ע"י שלא טען כלום לא יצא מכללם, וממילא הועילה בריחה שלו בעבור ישראל. או עור זה בלעם שלא עשה הגזרה בחרב או באש אלא במים שהיה נראה בזה דבר קשה יותר, מפני שא"א להלקותם כנגד מדה זו, דאין להביא מבול, ובאמת היה זה לטובת ישראל, כי המים חסד ולא נתקימה גזרה זו ונתבטלה תכף, הלא אנכי ה' עשיתי כל אלה שיהיו סיבות לתועלת ולטובת ישראל, אע"פ שבתחלה בהשקפה הראשונה נראין דברים קשים, וכן אתה צריך לדון בענין שלך שנעשית כבד פה, הוא סיבה לתועלת ולטובה היה וכאשר בארנו לעיל בס"ד בפרשת וארא

ובזה יובן בס"ד כאן, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי ואשר שמתי בם, התעללתי מלשון עילה וסיבה, כלומר עשיתי כמה דברים שהם היו עילות וסיבות לתועליות שהיו במצרים, ואלו העילות עשיתים בהתחלת הגלות והגזרות שהיה פרעה גוזר עליהם, אבל על זמן היציאה שעשה מכות באותות ומופתים נקיט חלוקה שנית דקאמר על זה ואת אותותי אשר שמתי בם, דזה קאי על זמן היציאה שהביא עשר מכות ולפ"ז מ"ש את אשר התעללתי במצרים קאי על התחלת הגלות והתחלת הגזרות, ועל זה נקיט לשון התעללתי שהוא לשון עילה וסיבה שעשיתי כמה עילות וסיבות לטובתם

ויפן ויצא מעם פרעה. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים על פסוק ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו, דהיה מן הראוי שתקראהו מה"ש, שהוא על סדר חג"ת, שהוא מ"ם חסד ה"א גבורה ש' תפארת, ולמה קראתו משה שהשי"ן שהיא תפארת הכריעה באמצע, מפני כי בסדר מה"ש היתה ה"א שהיא גבורה מכרעת, וזה מורה על תגבורת הדין, ובאמת הוא מן המים החסדים משתיהו וצריך שיהיה בו תגבורת החסד, על כן קראתו משה, דאות ש' שהיא תפארת שהוא רחמים מכרעת עכ"ד ע"ש. נמצא מרע"ה שמו מורה על תגבורת החסד, אך אם יתהפכו אותיות שמו להיות כסדר מה"ש מורה על תגבורת הדין, ועל כן כשהיה בא אל פרעה לעשות בו דין, היה מתכוין להפוך אותיות שמו מסדר משה כסדר מה"ש, שסדר זה הוא מורה על תגבורת דין ולז"א ויפן ויצא מעם פרעה, ר"ל ויפן לאחור באותיות שמו שכיון באותיות שמו למפרע, לסדר אות ה"א קודם אות ש', שהוא סדר מה"ש המורה על תגבורת הדין. או יובן היכל פרעה שיושב בו ודאי גדול הוא, ויש כמה אמות מכסא פרעה עד הפתח, והוא כיון שפנה תכף ומיד יצא בפסיעה אחת

או יובן בס"ד ויפן ויצא מלשון ואנכי פניתי הבית, שפינה ניצוצי הקדושה והוציאם ממנו ע"י כונות שלו בראייתו

או יובן, שבכל פעם היה חולק לו כבוד, כשיצא מלפניו אינו מחזיר לו גבו אלא הולך דרך אחוריו ופניו יהיו נגד פרעה, אך עתה החזיר גבו אליו ויצא ועבדי פרעה דנו בדעתם מה טעם עשה שינוי עתה להחזיר לו גבו, אלא ודאי כונתו בזה לומר הלואי שגם במכה זו תודה ביציאה ואחר כך תחזור לאחור, כדי שאביא עליך עוד מכה אחרת, ולכך כשיצא החזיר גבו ביציאתו, כך דנו בדעתם, ולכך נתרעמו על פרעה עד מתי יהיה זה לנו למוקש, כי עתה נודע כל פעם שאתה תודה לו בשעת המכה בתנאי שיסיר אותה, ואח"כ תשלחם, והוא נעתר לך ועושה כדבריך ומסיר המכה אינו מכבדך בזה ואינו מאהבתו אותך, אלא הוא עושה כן לרעתך כדי שיביא עליך מכות אחרות, ונמצא הוא עושה לך מוקש ומכשול בדבר הזה, שהוא מכבדך לעשות רצונך ולמלאות בקשתך בהסרת המכה

לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש במדרש רבא פ' בראשית פרשה כ"ב, ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה וכו', על מה היו מדיינים אמרו בא ונחלוק את העולם, אחד (קין) נטל קרקעות, ואחד (הבל) נטל מטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי היא, ודין אמר מה דאת לביש דידי הוא, דין (הבל) אמר חלוץ, ודין (קין) אמר פרח. פירש רש"י הבל אמר לקין חלוץ המטלטלין אשר עליך, וקין אמר אל תעמוד בקרקע שלי, אלא פרח באויר, מתוך כך ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו ע"כ. וידוע מ"ש הגאון הש"ך ז"ל כי פרעה היה קין, וכל ישראל היו נצוצותיו של הבל, ולכן גאולתם היתה, ע"י מרע"ה שהיה גלגול הבל ע"ש

ובזה יובן הטעם שעשה השי"ת בנס יצ"מ, דוגמה לטענות קין והבל הנז', שהיו מדיינים זע"ז, והיינו דארץ מצרים היתה דוגמה לכל העולם כולו שהיו דרין בו קין והבל ביחד, וכמו קין טען לגרש את הבל מן הקרקע, באומרו הקרקע שלי היא ואל תעמוד בה, כן פרעה שהוא קין אמר למרע"ה ולישראל שהיו כולם נצוצות של הבל, בליל פסח קומו צאו מתוך עמי, וגרשם מן הארץ שלא יכלו להתמהמה, וכן נעשה ג"כ דוגמה לטענת הבל, שאמר לקין חלוץ כי המטלטלים כולם שלי הם והוא כי גם ישראל שהם ניצוצות של הבל, לקחו כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שהם המטלטלים מן פרעה ועמו, כדכתיב וינצלו את מצרים ולכן השי"ת תלה הא בהא, באומרו גרש יגרש אתכם מזה, שיעשה עמכם דוגמה לטענת קין שטען לגרש את הבל מן הקרקע באומרו ששלו היא, וכן אתם ג"כ תעשו עמו בעת הזאת דוגמה לטענת הבל שאמר לקין חלוץ כי המטלטלין שלי הם, ולכן דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו, כדי שבעת שיעשה לכם הגירוש מן הארץ אחם תקחו את המטלטלין האלה ותצאו, ודבר נא מעתה שישאלו, כי עתה עדיין לא אמר לכם תצאו מן הארץ, ולכך תקבלו אותם בתורת שאלה שיהיו מוכנים בידכם, ואז בעת שיגרש אתכם תהיו זוכין בהם מדין טענת חלוץ שאמר הבל לקין. ובזה יובן הטעם שנשאו מלאכי השרת את ישראל בעת יציאתם מרעמסס לסוכות, כמ"ש רז"ל ע"פ ואשא