עוד יוסף חי תקכז

השעבוד השלים המנין ע"פ סברת רבי עקיבה, נמצא איכא תרי טעמי תריצי בעבור הגאולה ע"פ סברת רבי עקיבה, ולכן א"ל שלח נא ביד תשלח ביד רבי עקיבה בן יוסף, עכ"ד ודפח"ח

נמצא לפ"ז יש שני טעמים לגאולה, הא' משום מצות צדקה, והב' משום שיש להם דין בנים, ועל כן מוכרח לומר דקושי השעבוד השלים המנין, וידוע בשני דברים אלו ישראל נבדלים מן האומות, כי צדקה לא שייכה אלא לישראל, אבל בנכרים כתיב וחסד לאומים חטאת, וכן דין בנים אינו אלא לישראל ולא באומות, וידוע מ"ש הרב מהרא"ה ז"ל הטעם שבא הערוב על מצרים, ולא נכנס בארץ גושן אשר ישראל שוכנים בה, וכמפורש בכתוב והפלתי ביום ההוא וכו', מפני כי אוה"ע בערבוביא מתערבין זע"ז, ולכן לעתיד ג"כ יבואו בערבוביא, וכמ"ש בגמרא דע"ז, אך ישראל אין מתערבין עם שום אומה אחרת דכתיב בהו הן עם לבדר ישכן ובגוים לא יתחשב, וכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ולכן הערוב שהיה ערבובייא מכמה מינים בא במצרים דוקא, ולא נכנס לגושן אשר ישראל עליה, הרי מן הערוב שלא נכנס לגושן נעשה אות ומופת שישראל נבדלים מן האומות, ולכך גם בשני דברים אלו שהם מצות הצדקה ותואר בנים נבדלים הם, ועל כן הועילו שני טעמים שהם שני דברים שיהיו נגאלין ונפדין מחמתן, ולז"א ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפדה את עמי מכם, למחר, שיבא בו הערוב יהיה האות הזה, המורה על הבדלתם, שהיא סיבה לגאולתם ופדותם

פרשת בא

למען שתי אותותי אלה בקרבו. נ"ל בס"ד דידוע ששם הוי"ה במלוי אלפין עולה מספר מ"ה שהוא מספר גאולה, וע"י העונות שישראל הם בגולה יתעלם אות א' דמלוי וא"ו וישאר מספר מ"ד שהוא מספר גולה, ובגאולת ישראל ממצרים נתגלה אות א' במלוי וא"ו ונעשה בו מספר גאולה, ובזה פרשתי בס"ד בסה"ק בן איש חי רמז הכתוב נורא תהלות עושה פלא בהפוך אתוואן. ועוד פרשתי בפרשת וארא עוד פסוקים בפסוק למחר יהיה האות הזה ע"ש. וידוע דאות אלף יתייחס להשי"ת כי אות א' מספרו אחד, והשי"ת אחד, גם אות א' צורתו וא"ו ושני יודין שהם מספר כ"ו כמנין שם הוי"ה, וז"ש הכבדתי את לבו להרבות בנסים למען שתי אותותי אלה רמז לאות אל"ף שבו רמוז שמו יתברך, לכן קראו אותותי אל תקרי אותותי אלא אותיותי כמ"ש רז"ל בשאר מקומות, בקרבו קרי בה בקרב וא"ו דהיינו שאשלים אות א' במלוי הוא"ו שיתגלה בו אלף ויהיה שלם במספר גאולה ואז אגאל את ישראל

ובאופן אחר נ"ל בס"ד למען שתי אותותי אלה בקרבו. כי פרעה במלוי שמו כזה פ"ה רי"ש עי"ן ה"ה, יש מספר ש"ף כמנין מצרים, וידוע דהשר של מצרים שמו מצרים, וכמ"ש רז"ל ע"פ וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים מצרים העליון וידוע שהשר היתה תלויה מתתו בקי"ס ושם זמנו דהא בהא תליא וקי"ס סיבתה היתה מחמת כובד לבו של פרעה שרדף אחר ישראל ללחום בם כמ"ש ארדף אשיג אחלק שלל וטבע בים, ואז גם שרו הנקרא מצרים שרמוז בקרב אותיות פרעה מת על שפת הים, ולז"א כי אני הכבדתי את לבו בהמשך רב למען שתי אותותי הם המכות עד השר שלו הרמוז בקרבו של פרעה, כי כבדות הלב שאני עושה לפרעה יתגלגל ממנה עניינים עד שיגיעו המכות גם להשר שלו

או יובן בס"ד דידוע מה שחקרו המפרשים ז"ל למה עשה לו כבדות לב בכל פעם להרבות בנסים, והיה די שיאריך מכה אחת עליו זמן הרבה עד שילאה ולא יוכל לסבול אותה, ובע"כ ישלחם או יביא לו מכת בכורות בתחלה והיה משלחם תכף כאשר נעשה באמת במכת בכורות, אך הטעם הוא נראה ע"פ משל לאדם שהיה מהלך במדבר ומצא מציאה עשרה אלפים זהב בבת אחת ושמח שמחה גדולה, וחבירו היה הולך במדבר ומצא מציאה אלף זהובים ושמח שמחה גדולה, והלך עוד ומצא אלף וכן עזה"ד כל מציאה היתה אלף זהוב, ועד שהגיע למדינתו נעשה בידו עשרת אלפים זהובים, הנה אע"פ שהם שוים בסך הממון עכ"ז טובה של השני היא יותר גדולה, כי הראשון שמח שמחה אחת, אך השני עשרה שמחות שמח, וכן ישראל אם היה מביא על מצרים מכת בכורות בתחלה היה משלחם פרעה תכף וישראל היו שמחים שמחה אחת על הנס, אך עתה שעשה להם עשרה נסים ע"י שהביא עליו עשרה מכות שמחו ישראל עשרה שמחות בעשרה נסים שבהם רבו שמחות בישראל, וידוע דאות ו"ה של שם הוי"ה ב"ה הם מורין על השמחה כי ו"ה לשון שמחה, כמ"ש רז"ל בין וי לוה ניצול ריב"ז, ולכן ארז"ל כל והיה הוא לשון שמחה, וכל ויהי הוא לשון צער, ולכן משנכנס אדר מרבין בשמחה. כי בו נעשו נסים גדולים שבהם נתעלו וה' שבשם הוי"ה, אבל באב שרבו בו צרות גדולות ממעטין בשמחה, וידוע דאותות י"ה שבשם הוי"ה הם עלמין דאתכסיין, ואותיות ו"ה שבשם הם עלמין דאתגליין ולכן על ו"ה שבשם יצדק לומר לשון אלה כי אלה יאמר על דבר גלוי, וכמ"ש בתה"י ז"ל דאלה יאמר על ו"ה שבשם ב"ה, וז"ש למען שתי אותותי אלה רמז לאותיות ו"ה שבשמי שהם עלמין דאתגליין דנאמר עליהם אלה, והם מורין על שמחה שתי לשון שתי, כמו בשתי או בערב שהוא החוט המשוך והולך לאורך הבגד, וכאן הוא ר"ל אמשיך אותותי אלה שהם ו"ה שבשמי דמורין על השמחה, שהם לשון שמחה אמשכם ואאריך אותם כחוט השתי ההולך ונמשך לאורך הבגד, בקרבו לשון מלחמה, כלומר במלחמה שלו שאנכי נלחם בו אאריך ואמשיך השמחה על ידי רבוי הנסים שאני מרבה מחמת הכבדת לבו ולב עבדיו

ובזה יובן בס"ד מ"ש המגיד בשבח רבוי הנסים שנעשו עשרה, אע"פ שהיה כדי סיפוק באחת דוקא, והוא אומרו על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, והיינו על אחת שעשה בראשנה שהיתה מספקת לבדה, הוסיף עוד טובה שהיא כפולה עליה שבזה נמצא נעשו שלש שהם שתים של זו הכפל ועם האחת הראשנה נעשו שלשה, ואלו השלש עשה אחריהם עוד טובה שהיא מכופלת על אלו השלש שהיא שיעור ששה שהם כפליים על השלשה, הרי נעשו סך הכל תשעה, אשר הם מתייחסים למשה ואהרן, ועוד יש טובה נוספת על התשעה והיא למקום עלינו שזאת תתייחס למעשיו יתברך והיא מכת בכורות, נמצא במקום שהיה מספיק לגאולה בראשנה לבדה שהיא מכת הדם אם היתה מתארכת ולא תסלק ימים הרבה, הנה הוא יתברך עשה רבוי נסים עד עשרה כדי שנשמח שמחות הרבה

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם. מקשים למה אמר אשר התעללתי דקרי למכות בשם שחוק, גם הדברים נראין כפולים דמ"ש ואת אותותי אשר שמתי בם היינו מ"ש אשר התעללתי. ונ"ל בס"ד דארז"ל הרבה מן המצריים החביאו בליל פסח את בכורותיהם בבתי ישראל