עוד יוסף חי תקכו

מסטרא דקדושה, ובין העכו"ם שהם מסטרא אחרא, כי האויר לגבי המים נחשב נשמה, והמים נחשבים גוף, וכן ישראל נחשבים נשמה, והעכו"ם גוף, ואם ישראל יהיו למעלה מן העכו"ם ולא יהיו נכנעים להם להיות תחתם, לא יוכלו העכו"ם עליהם להשיג את בגבולם ולרשת את מקומם, אלא אדרבה כח ישראל יתגבר לדחוף את העכו"ם כאשר האויר דוחה את המים בהיותו למעלה ממנו, ועל זה נאמר בפרשת כי תבא והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע בקול ה' אלקיך, משא"כ אם אין ישראל עושין רש"מ שאז הם למטה והעכו"ם למעלה, יתגברו העכו"ם ודוחין את ישראל וירשו מקומם, כאשר דוחין המים את האויר אם יהיו למעלה מהם, ואפילו אם יהיו שוין עמהם ג"כ דוחין אותם, ולכן כשאמר עשו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך בהשוואה אחת, לא קבל יעקב אע"ה, ולכן כאשר עשה יעקב אע"ה בתחלה הכנעה לעשו לקראו אדוני ואמר אני עבדך נענש, וכאשר הוכיח הע"ה ואמר ואת שמת אותם עליך אלופים לראש, שצריך ליזהר שלא לעשות הכנעה לסט"א אפילו בדברים, כי בזה יתגברו מאד, וכל זה נלמד מטבע המים, ולכן דוד הע"ה כינה האוייבים בשם מים, דכתיב ואל תבלעני שבולת מים, ר"ל לא יהיו עליונים עלי, ולז"א אזי עבר על נפשינו המים הזדונים, עבר ר"ל הם למעלה

ולכן כיון שהתחיל מרע"ה לעשות המכות לפרעה ולהלחם עמו. א"ל הקב"ה שיעשה מכה הראשונה במים, שבזה למדו דבר יקר שהוא יסוד לכל השלוחיות שלו, שאמר לו ראה טבע המים שהם דמיון לאויבי ישראל, אם יהיו למעלה מן האויר, שהוא רומז לישראל, יתגברו עליו וידחפוהו, אבל אם יהיה האויר הרומז לישראל למעלה מן המים, הוא גובר עליהם לדחוף אותם, ולכך הזהר שלא תעשה הכנעה לפני פרעה אפילו בדבור, וכאשר אמרתי לך ראה נתתיך אלקים לפרעה כלומר אדון שאתה תהיה עליון עליו

ולז"א לך אל פרעה בבקר הנה הוא יוצא המימה, כלומר הוא דומה לטבע המים, שאם יהיו עליונים יתגברו על האויר, לכן אתה שדומה לאויר תזהר שלא תכנע אליו, אלא ונצבת לקראתו, תתיצב שתהיה למעלה ממנו, שאתה למעלה והוא למטה, ולז"א על שפת היאור, דהיינו על פרעה שיושב ועושה צרכיו בשפת היאור, ואתה תתייצב למעלה ממנו, ואל תאמר ותחשוב שראוי לחלוק כבוד למלכות ואיך אביישו לבא אליו כשיושב ועושה צרכיו, או תתיירא ממנו שמא יחרה אפו ויעשה רעה, כיון שהוא עושה דבר זה בסתר, באומרו שהוא מכניס ואינו מוציא, השמר לך שלא תירא ולא תחת ממנו, שא"כ אתה נותן לו תגבורת עליך, דהא כבר ראית דבר זה בנסיון במטה אשר נהפך לנחש, שבתחלה נתפחדת ממנו ונסת מפניו, ואחר שגברת עליו ואחזת בזנבו נהפך למטה בכפך שהוא עץ בעלמא, כן זה פרעה, אם תירא ממנו יהיה נחש מזיק, ואם לאו הוא עץ בעלמא, שעומד לשריפה, ואין בו רוח חיים

ועוד נ"ל בס"ד, מה שא"ל שילך ויתרה בו בהתחלת המכות, בזמן שהוא יוצא המימה שעושה צרכיו, והיינו דנ"ל הטעם שהיה מתפאר בדבר זה לומר על עצמו שהוא מכניס ואינו מוציא, שרוצה לעשות עצמו כמשפט ארצו שהיא ארץ מצרים, דהמזל מחייב היה באותו זמן הכנסה יש בה מפקנא לית לה, לכך עבד הנמכר למצרים לא יוכל לצאת ממנה לחירות, ולכן ראשה מ"ם פתוחה וסופה מ"ם סתומה. ולכן א"ל השי"ת לך אל פרעה כשהוא עושה צרכיו, ותתרה בו על יציאת ישראל מארצו, ותרמוז לו בזה דאל יבטח במזל ארצו, דהכנסה יש בה ויציאה לא יש ממנה, כי חיוב זה יהיה שקר, וכמו שהוא עתה עושה צרכיו שמוציא מה שמכניס ונכזבה אמרתו, כן ארץ מצרים תוציא מה שהכניסה לה, ולכן א"ל לך אל פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו וכו'

ועוד נ"ל בס"ד הטעם שמכה ראשונה היתה במים, וגם שנהפכו לדם, ולא היה באופן אחר, היינו להורות להם שאם יקנו המים בדמים מישראל אז ישתו מים, ומזה נתעשרו ישראל, והמעות נקראים בשם דמים

והנה לא שמעת עד כה. נ"ל בס"ד היה מכהו בשם כה"ת, שהוא ר"ת כל הנשמה תהלל, אך בביאה ראשונה לא הכהו דעדיין לא נתחברה ונקבצה אות ת' עם אותיות כה, ולכך לא הכהו עדיין, ובשם זה כבר הכה את המצרי, ולכן אמר לרשע למה תכה רעך, תכה דייקא, וידוע שמע לשון קבוץ ואסיפה כמו וישמע שאול את העם, וכאן קרי בה, והנה לא שמע ת' עם אותיות כה כדי שישתלם בזה שם תכ"ה

כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'. נ"ל בס"ד רמז במכה ראשנה אשר במכת הברד שהיא מכה שביעית, ידע תוקפו של שם הוי"ה שבאותה המכה אמר ה' הצדיק, וז"ש בזאת חלק התיבה לשתים וקרי בה כ"ז, אות כי החול"ם הוא במקום וא"ו שבמכה שהיא ז' אות, תדע כי אני ה', שתדע תוקפו של שם הוי"ה

ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל במדרש שלח נא ביד תשלח, ביד עקיבה בן יוסף, ופירש עט"ר הרב הגדול מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה ע"פ מ"ש רז"ל בפ"ק דסוטה, בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ופירש מהרש"א ז"ל שהיו עושין צדקה עי"ש, וידוע דקי"ל מעשה ידי אשה לבעלה, אבל העדפה ע"י הדחק אפליגו בה בפרק מציאת האשה, דרבי עקיבה ס"ל לעצמה, ורבנן ס"ל לבעלה, עי"ש. והנה לרבנן דס"ל אף העדפה ע"י הדחק היא לבעלה, א"כ אין לנשים שום ממון, וממילא אין להן זכות במצות הצדקה, ולא חשיבא מצוה להן כיון דנתנו בלא רשות בעלים, דאין ממון זה שלהם, דאם תאמר ברשות בעלים נתנו, למה תלה המצוה הזאת בנשים, ולכן אין ראוי שיגאלו בעבור מצות הצדקה, שהיו עושין הנשים כיון דלית להו ממון משלהם, אך לסברת רבי עקיבה נתנו משלהם דהעדפה לעצמה, ולכן מהאי טעמא אמר תשלח ביד עקיבה בן יוסף, דלפי סברתו יש טעם נכון לגאולה. ועוד יש טעם אחר דמועיל, לפי סברת רבי עקיבה, והוא דאיכא פלוגתא בין ר"ע ובין ר"י, דרבי יהודה סבר דוקא אם עושין רש"מ קרויים בנים, ואם לאו אין קרויים בנים, ור"מ ס"ל בין כך ובין כך קרויים בנים, ויש הוכחה דרבי עקיבה ס"ל כר"מ, דגם באין עושין רש"מ קרויים בנים דאיתא בגמרא שאל אותו רשע לרבי עקיבה, אם אלקיכם אוהב העניים למה אינו מפרנסן, א"ל כדי שנזכה בהם לעוה"ב, א"ל אדרבה זו מחייבת אתכם לעוה"ב, משל למלך שכעס על עבדו ובא אחר והאכילו המלך כועס, א"ל לא כן אלא משל למלך שכעס על בנו, ובא אחר והאכילו, המלך שמח, ואנחנו קרויים בנים דכתיב בנים אתם לה' אלקיכם. נמצא ס"ל גם אין עושין רש"מ קרוין בנים, דמצות צדקה שייכה בכל גוונא גבי ישראל, ולכן גם כי היו במצרים גוי מקרב גוי קרוים בנים, וחטא פרעה שעשה להם קושי השעבוד גם כי היו גוי מקרב גוי, כי המלך שכעס על בנו ובא אחר ויסרו המלך כועס, ולהכי קושי