עוד יוסף חי תקכד

כן כל מלכי מזרח ומערב שהיו דבקים בטומאה נכנעו לפניהם. והוצרכו להסיר כתריהם ולהשתחות להם ואז ג"כ מאת ה' נפל פחד וזיע ורתת על פרעה שהיה מחזיק עצמו לפני עבדיו לאלוה, באומרו כי הוא לא נצרך לנקביו מעולם, והיה נפנה בהחבא כל יום במקום ידוע לו על המים, כדי שלא יהיה ניכר, ועתה גרמה לו אותה האימה והרעדה לעשות לו שלשול, שהוצרך לנקביו שלא בזמנם, וקם מכסאו והלך לחדר אחר לעשות שם צרכיו בהסתר. מה עשה הקב"ה שלח לו י"ב עכברים לנשך אותו מכל צד בשעת עשיית צרכיו ומרוב צערו מנשיכת העכברים לא היה יכול להתאפק ולסבול צער הנשיכות, ואז צעק צעקה גדולה ומרה והוכרחו עבדיו ליכנס אצלו לאותו החדר לראות מה היה לו, ויראו אותו שהוא עושה צרכיו, ונתגלה קלונו ונזדייף והוכחש באומרו שהוא אלוה ואינו עושה צרכיו מעולם, וגם גדולי המלכות מכח צעקותיו הרגישו והבינו בדבר זה, ונתבזה לפניהם. ומה ששלח לו י"ב עכברים לא פחות ולא יותר, כנגד מה שהיה נושך ומצער את י"ב שבטי ישראל בעבודה קשה, עכ"ד ע"ש

ואנא עבדא הוספתי נופך לפרש טעם שנעשה קלונו ובזיונו זה ע"י עכברים, ולא ע"י רמש אחר, מפני כי הוא היה מקור הטומאה משורש נחש הקדמוני, וידוע מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשם המקובלים ז"ל, והבאתי דבריו בסה"ק בן איש חי פרשת נצבים, כי הסט"א רוצה להניח כ"ף באותיות שלום, כדי לעשותו מכשול, וזה הכ"ף מביאה אותו מן ק' של קנה שהוא סוספיתא דנחשא, כי כ"ף במלואו מספר ק' ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד אלקי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ, מכ"ף דייקא ע"ש. והנה ארז"ל גדול השלום שניתן לישראל שנאמר שלום על ישראל, אך הסט"א רוצה להניח אות כ"ף בשלום כדי לעשותו מכשול, וכן עשה פרעה לישראל קודם השעבוד, שהיו יושבים במצרים עם המצריים בשלום, והוא רצה להעמיס עליהם עבודה קשה, מה עשה אמר להם עשו עמי בטובה ליום אחד בלבד, נמצא דבר עמהם ומבקש מהם בתורת שלום. כי כן יחייב השלום בין שני רעים שהם בשלום זע"ז, שיעשה האחד עזר לחבירו בכל יכלתו, וכיון שהוא ליום אחד אינו מדקדק עמו אלא עוזרו יותר מכדי יכלתו, וזה האופן שהוא דרך שלום עשאו מכשול להם, שנכשלו בחשבם שהוא רוצה מהם עזר ליום או ליומים בלבד, ולכך לא אכפת להם אם יעשו יותר מכדי יכולתם, ונכשלו בזה השלום שאח"כ בקש לשעבדם בפרך, שיהיו עושים לו עסק זה בעבודת עבד כל יום ויום, כפי אותו השיעור שיצא מידם במלאכתם שעשו אותה בדרך שלום, ולכן נענש עתה על מכשול זה שהביא עליו י"ב עכברים. ונשכו אותו נשיכות של מות ב"מ כנגד עינוי שעשה לי"ב שבטים, דאע"פ ששבט לוי לא היו משועבדים, הנה יוסף היה שני שבטים מנשה ואפרים ולכן הביא עליו עכברים, כי ישראל נקראו עברים, והוא עשה את השלום מכשול שהניח אות כ' בשלום ונעשה מכשול, לכך גם עתה נכנס אות כ"ף בעברים ונעשו לצירוף עכברים. ונמצא כמו שעשה צירוף מכשול ע"י אות כ"ף לרעתם, כן נעשה צרוף עכברים באות כ"ף לרעת פרעה, שנשכו אותו י"ב עכברים נשיכות קשות ומרות

איך שיהיה, בביאה ראשנה שבאו אצלו נעשה מופת לכבודם בדבר שהוא קלון וחרפה לפרעה, ולכך עתה כשא"ל תנו מופת חושש פן יעשו מופת בדבר שמגיע לו קלון וחרפה, כמו ענין הראשון הנז', על כן ודאי ידקדק לומר תנו לכם מופת, כלומר המופת לא יהיה אלא לכם, להודיע אמיתות שלכם שאתם שלוחים מהשי"ת באמת, ולא יגיע לעצמי כלום, כאשר הגיע המופת שנעשה בעכברים, וז"ש השי"ת למרע"ה ואהרן כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, כלומר אחר שכבר נכוה במופת של נשיכת העכברים שהיה לחרפתו, ידקדק לומר תנו לכם מופת, ולא יאמר תנו מופת בסתם, כי יחוש פן תעשו המופת לחרפתו וקלונו כאשר היה לו בעכברים, אלא אומר תנו לכם, שהמופת יהיה רק לכם למעלתכם וטובתכם ולא יהיה מגיע לו חרפה וקלון, הנה אתם תעשו לו הפך רצונו, והיינו שתעשו המופת באופן שמגיע לו ולמצרים חרפה וקלון, והיינו שתאמר לאהרן להשליך מטהו ויהיה לנחש, כדי שאח"כ יבלע כל מטות החרטומים שנהפכו לנחש שהוא צורת עבודתם, והיה כח טומאתם לחרפה בעיני כל הרואין, כי הם לא יכלו לבלוע מטה אהרן אבל תנינים שלהם נבלעו במטה אהרן

כבד לב פרעה מאן לשלח את העם. נ"ל בס"ד דידוע דפרעה ועשו היו יונקים מן כ"ד וכ"ד צרופים של אותיות מ"י דשם אלקים שיש בהם מ"ח צרופים בכל אות כ"ד, ולכן נקראו בני חם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ולכן היו מתגברים על כל האומות. כי יניקה של אותיות מ"י הנז' גדולה ועליונה יותר מן יניקה של ג' אותיות אל"ה דשם אלקים, ומחמת כן היה כבד לבו, מפני שיש לו חיות גדולה, אך כשבא מרע"ה אליו בשליחות זו נסתלקה ממנו היניקה של כ"ד וכ"ד הנז', כי משך אותה מרע"ה ממנו ע"י קדושתו העצומה, ולכך נכנע פרעה ונלקה ע"י מרע"ה, אמנם עדיין נשאר בו יניקה מועטת מן אותם כ"ד וכ"ד, ולא נעקרה ממנו לגמרי אלא עד אחר היציאה על הים, שאז שם אבד ובטל לגמרי. ולכן כתיב בים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, חיל הוא מספר כ"ד וכ"ד, הבאים אחריהם בים, הם אותיות מ"י דשם אלקים, לא נשאר בהם אצל פרעה ועמו כלום עד אחד, וכאשר כתבתי בסה"ק הדרת אליהו בס"ד בפרשת בשלח. וז"ש כבד לב פרעה, כבד אותיות ב' כ"ד, מחמת ב"פ כ"ד של אותיות מ"י, שהם לב פרעה שיונק מהם, לכך מאן לשלח את העם בפעם הראשונה שבאת אצלו, שעדיין היו כל אותם יניקות של מ"י שיש בהם כ"ד וכ"ד צרופים שלמים אצלו, אך עתה אותה היניקה של מ"י נתמעטה אצלו, כי ע"י קדושתך נסתלקה ולא נשאר אצלו, אלא דבר מועט, שהוא דבר מה, ר"ל מעט. ולז"א לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה, חלק התיבה לשתים וקרי בה המי מה, ר"ל הארת של מ"י היא צלו מ"ה דבר מועט, ולכך תתחיל לדבר אתו קשות ואל תירא ממנו

או יובן בס"ד, מ"ש כבד לב פרעה, כי בקליפת פרעה נתחברה קליפת עשו ונעשו ב' קליפות קשות ביחד, ולכן פרעה נתקשה מאד ומאן לשלח, ונרמז חבור קליפת עשו במלוי שם פרעה שהוא פ"ה רי"ש עי"ן ה"א, דהמלוי הוא מספר עשו, ולכן בכל פעם שבא אצלו להתרות בו בעבור שלוח ישראל, אומר לו שלח עמי ויעבדוני, שהוא ר"ת עשו, כלומר כי לא עמו לבדו היה מדבר אלא גם עם עשו ג"כ, ולכן בגאולה העתידה להיות מאדום שהוא עשו כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וז"ש כבד לב פרעה, ר"ל הכבדות אינה מקליפה אחת של פרעה בלבד, אלא היא גם מן לב פרעה שהיא קליפת עשו הרמוזה בתוך אותיות פרעה, ר"ל במילוי שלו וידוע דהמלוי נחשב לב לאותיות הפשוט, ולכך מאן לשלח את העם, כי שתים רעות יש בו בפרעה: