עוד יוסף חי תקכג

תשוב, שאם יעשו תשובה ישובו אותיות אל"י ויתחברו עם רש, ויאירו בהם אותיות ישראל, וידוע קודם מתן תורה בהיותם במצרים אע"פ שקראם בשם ישראל, לא היו מאירים בהם אותיות ישראל, כי היו נפרדים מהם אותיות אל"י, מפני שהיו גוי מקרב גוי, והיו רש מן התורה והמצות, ובעמדם על הר סיני שקבלו התורה נשלמו באותיות ישראל, שחזרו ונתחברו אותיות אלי עם רש, ונשלם שם ישראל, ולכן כתיב במתן תורה ואביא אתכם אלי דייקא, ולכן בעודם במצרים טען פרעה מכח השר שלו, הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, כיון דעודם הם עם הארץ דלא זכו לשם ישראל, מפני שעדיין לא קבלו התורה, איך תפקיעו אותם מן השעבוד, ולז"א הן בני ישראל לא שמעו אלי, מלשון וישמע שאול את העם שלא אספו בשמם אותיות אלי, ואיך ישמע אלי פרעה להוציאם, כיון דטען הן רבים עתה עם הארץ, והשבתם אותם מסבלותם

ראה נתתיך אלקים לפרעה. י"ל על איזה דבר אומר לו ראה, ועוד אמרו אלקים לפרעה, ותרגומו אדון, ובמה יהיה לו אדון. ונ"ל בס"ד דידוע שחמשה מוצאות הפה הם חמש דרגין, תחלה דרגא דחיך, ואחריו דרגא דגרון, ואחריו דרגא דלשון, ואחריו דרגא דשינים, ואחריו דרגא דשפתים, וידוע דמרע"ה היה לו חסרון בדרגא דשפתים, מחמת שנכוו שפתיו בגחלת שלקח אותה ע"י המלאך בהיותו קטן לפני פרעה, ולכן אמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, כי לאיש עז וקשה כזה צריך לדבר עמו אדם שיש לו צחות לשון, ועל זה השיב לו השי"ת, דאדרבה מחמת כן עשיתי שתהיה כבד פה, שאם היה לך צחות לשון יאמרו מה שהיה פרעה מודה לך ומקבל דבריך בענין שלוח ישראל, לא מחמת מוראו ממך, אלא מחמת שיש לך צחות לשון היית מושך לבבו ומפייסו בדברים וגונב דעתו, כי נודע שיש אדם שיש לו מענה לשון מאד שיוכל למשוך לב השומע כאשר יחפוץ, אע"פ שהשומע עז וקשה מאד, משא"כ עתה שנעשית כבד פה הכל ידעו ויכירו ויודו שיש לפרעה מורא ממך כמורא האדון על עבדו, והיה מקבל דבריך בע"כ, כמו גזרת האדון על עבדו, ולכן אחר שאמר מרע"ה לפני הקב"ה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, לפי הטבע הנהוג השיב לו הקב"ה, ראה בדבר זה הנעשה בך הוא למעליותא, כי עי"כ שאתה ערל שפתים נודע וניכר שאני נתתיך אלקים ר"ל רב ואדון לפרעה, דהכל יודו ויאמרו מה שפרעה נשמע לדבריך אינו מכח מענה לשון שלך, אלא מחמת שהיה לו מורא ממך כמורא האדון על עבדו, ובעל כרחו הוא מקבל דבריך, ולכן יש על תיבת ראה טעם דרגא תביר, לרמוז ראה דרגא תביר שיש אצלך, דהיינו דרגא דשפתים שהוא תביר אצלך, ותמצא שכל זה נעשה למעליותא. ונרמזה השפה במלוי אותיות ראה כזה, רי"ש אל"ף ה"ה סוף המלוי הוא שפ"ה, ר"ל דרגא זו דשפה הוא תביר אצלך, שעי"כ כולם יודו שנתתיך אלקים לפרעה, וכאמור

ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים וכו' וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים וכו'. נ"ל בס"ד קשר הכתובים האלה, דאיתא בגמרא דברכות האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא, ופריך מהא דכתיב ואחר ילדה בת שהיתה דינה זכר וע"י תפלת לאה אע"ה נהפכה לנקבה, ומשני אין מזכירין מעשה נסים, והרב ישועות יעקב ז"ל עשה חילוק בזה, דדוקא נס נסתר אין להתפלל עליו, משום דמנכין לו מזכיותיו, אבל נס נגלה שיש בו קדוש השם אין מנכין לו מזכיותיו, אלא אדרבה יהיה לו זכות ומצוה שבסיבתו נעשה קדוש השם עכ"ד. וז"ש ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, ואל תחוש שברבוי האותות והמופתים שבזה ירבו הנסים עי"כ תפסידו שמנכין לכם מזכיותיכם יותר, ענין זה יהיה בו קדוש השם, שבזה ידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים, וכיון דיש בזה תועלת גדולה שיתקדש ש"ש יותר ברבוי הנסים שבהם ידעו מצרים כי אני ה', אין מגיע לכם הפסד בנכוי זכיות, אלא אדרבה נוסף לכם זכות על זכיותיהם, שבסבתכם נעשה קדוש השם בידיעה זו

וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם. נ"ל בס"ד ידיע כי במכת הברד נכנע פרעה יותר, והודה ביכלתו יתברך, ואמר ודוי באומרו ה' הצדיק והוא ועמו רשעים, והטעם כי הברד הוא מטר, וידוע שא"א להביא מטר ע"י כשוף, וכמ"ש היש בהבלי הגוים מגשמים, וכנז' בי"ד ז"ל, ובזאת המכה לא היה לו שום צד לתלות אותה בכשפים, לכך בה נכנע והודה. והנה כאן הודיע השי"ת למרע"ה אשר במכת הברד שהיא מטר ידעו המצריים ויכירו ויאמינו ביכלתו יתברך, ונרמז זה כי קודם אותיות מצרים יש אותיות לפקט"ל, שמספרם מטר, ולז"א וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי במכה זו את ידי על מצרים דהיינו בירידת המטר שהוא למעלה מן אותיות מצרים, שדבר זה א"א לעשותו ע"י כשוף, וגם יראו עוד דבר פלא והוצאתי את ישראל מתוכם, קרי בה מתוך מ"ם סתומה, שסוף מצרים מ"ם סתומה, שאין בה פתח פתוח, כן מצרים ראשה מ"ם פתוחה דמעלנא אית לה, וסופה מ"ם סתומה דמפקנא לית לה שכך היה המזל שלה מחייב באותו זמן, ואני שדדתי המערכות בעבור ישראל, ואין לך פלא גדול מזה

כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת. י"ל תיבת לכם לשון יתר, ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב מהר"א הכהן ז"ל במגלה צפונות בפרשה זו, בשם מדרש רז"ל שהובא בילקוט, ארבע מאות פתחים היה לפלטין של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא היה בריה יכולה ליכנס עד שהיו מאכילים אותם בשר כדי שלא יהיו מזיקין את הנכנס, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסבבום, והיו מלחכים רגליהם, ולוו אותם עד שבאו לפני פרעה, וכל מלכי מזרח שהיו יושבים אצלו כשראו אותם נפל פחדם עליהם, ואז זיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם, ובאותה שעה הוצרך פרעה לנקביו, ונכנס לבית הכסא ונזדמנו לו י"ב עכברים, והיו נושכין אותו כל צד מושבו, וצעק צעקה גדולה ומרה, עד ששמעו קול צעקתו גדולי המלכות, ואח"כ חזר וישב על כסאו, ונתחזק לבו, ואמר למשה ואהרן מי אתם ומאין באתם ומי שגרכם אצלי, אמרו לו אלקי העברים שלחנו אליך לאמר שלח עמי ויעבדוני, מיד אמר להם לא ידעתי את ה', מעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא דורון ע"כ. ופירש הרב ז"ל שם מה שעשה ת' פתחים לפלטרין שלו, כי היה מקור הסט"א, וידוע כי כחות הסט"א נחלקים לארבע מאות, בסוד והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו, ולכן יש בפתחים כל מיני חיות טמאות המזיקים, כדי להתחזק בכחות הטומאה ולהתגבר בכשפיו, כמ"ש רז"ל פרעה שהיה בימי מרע"ה אמגושי היה, פירוש מכשף, וכשבאו משה ואהרן אז על ידי כח קדושתם הושפלו כל כחות הטומאה בפניהם, ולכן נכנעו כל אותם חיות טמאים המוכנים להזיק והיו מלאכים רגליהם להורות על השפלתם והכנעתם לפניהם, וסבבום ע"ד מ"ש סביב רשעים יתהלכון, ומחמת