עוד יוסף חי תקכב

מצות, ואני אתן להם בעבור זה את ארץ כנען, וככתוב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, וכבר עשו מעשה של קנין בארץ כנען שישבו והחזיקו בהם שהיתה ארץ מגוריהם אשר גרו בה, כדי לקנות אותה, וכיון שמשך האחד נגמר המקח, וכל זה עשיתי מרצוני ולא נשאר כאן טענת בן המצר, ונמצא קבלת התורה במקומה עומדת, ולכן הגאולה שהיא בזכות זה ג"כ במקומה עומדת, כאשר הגדתי לך בסנה

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. נ"ל בס"ד, כי ידוע ירידת ישראל למצרים היתה ללקט נ"ק של טיפות קרי דאדה"ר שיצאו ממנו באותם ק"ל שנה שפירש מאשתו, ואותם ניצוצות היו מבחי' הדעת בסוד אין קשוי אלא לדעת, וכולם היו במצרים, והוצרכו ישראל לירד שם לבררם ולתקנם, וזה נרמז בפסוק והקול נשמע בית פרעה, ק"ל כתיב, רמז לניצוצות של ק"ל שנה דאדה"ר, ונשמע לשון אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם, וע"י העבודה הקשה שהיה להם שם נתקנו ועלו נ"ק אלה ליסוד הנקרא בשם ברית כנודע, וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם, ועל ידי עבודה הזאת נתבררו ונזדככו נצוצי הקדושה שעלו אל היסוד, ובזה נעשה אור זך את בריתי הוא היסוד שנקרא ברית, כי אותיות ואזכ"ור הם אותיות אור זך, כלומר נעשה אור זך את בריתי

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. י"ל למה נקיט סבלות שהוא ענין משא משאות, שזה היה להם לפרקים, כאשר נגמרים מעשה הלבנים נושאין אותם ממקום עשייתם, ומוליכין אותם למקום הבנין, ואין זה אלא באקראי, ועיקר עבודתם שהיא תמידית בכל היום כולו הוא עסק בחומר ובמעשה הלבנים, ובכל עבודה בשדה. ונ"ל בס"ד בא ללמד הטעם יציאתם קודם הזמן, משום דקושי השעבוד השלים המנין, שזה הטעם תלוי ונסמך על עינוי הסבלות שהם המשאות שעשו להם, והיינו כי הקב"ה לא נתן שיעור לעבדות ועינוי, כדי שנאמר קושי השעבוד השלים המנין, אלא אמר ועבדום וענו אותם בסתם, וכל קושי השעבוד שעשה פרעה להם, יש פ"פ לומר זה הוא העינוי שגזר הקב"ה, וספיקא דאורייתא לחומרא, כיון דלא נתן גבול לדבר זה, אמנם מחמת העינוי שעשה להם בסבלות, שהיה גוזר על הזקן כשמעביר הלבנים ממקום למקום יקל בהילוך וירבה בכובד המשא, והבחור שיש לו כח לישא משא כבד יקל במשא וירבה בהילוך, שלא ישא אלא לבנה לבנה בלבד, ובזה נמצא שמתכוין לצערם ולענותם בדבר שאין לו הנאה ממני, שהוא היה מטיל על כל או"א סך לבנים להסיעם ממקום עשייתם למקום הבנין, והם כל אחד עושה מה שמוטל עליו, ומה אכפת לו לעשות משא זקן על בחור, ומשא בחור על זקן, וכן היה גוזר שהאשה תשא המשא על כתפה, והאיש ישא על ראשו, וישראל רוצים האיש על כתפו והאשה על ראשה, כי כפי הטבע ראש האשה חזק יותר מן האיש, כי הוא חתיכה אחת, וכתף האיש חזק מן כתף האשה, מפני שהאשה מזרעת מבין כתיפה, ומה אכפת לו בהפך, אלא ודאי כונתו להטריחם ולענותם בחנם, ולכך קושי שעבוד זה היה כדאי להשלים המנין, וענין הקושי הזה לא נמצא אלא רק בסבלות שהם המשאות, ולכך אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל מטעם ההוכחה שהיה בסבלות, כי מהם שורת הדין מחייבת קושי השעבוד השלים המניין, ובזמנם יצאו, ולכן אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל היציאה קודם הזמן היא סמוכה על זה

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. נ"ל בס"ד ענין לשון מורשה דנקיט הכא, והוא דידוע אע"פ שנשבע השי"ת לאבות לתת להם את ארץ כנען לא זכו בה ישראל אלא במידת החסד, יען כי השבועה וההבטחה היתה לאבות אחר שיעבדו ת' שנה, דכתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכו', ודור רביעי ישובו הנה, והם לא עבדו ת' שנה, וא"כ אין להם משורת הדין מתנת הארץ, ורק במידת החסד ניתנה להם וידוע שהחסד נקרא מור, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת מור וקציעה, גם ברעיא מהימנא מפורש דהחסד נקרא שה ונמצא אותיות מורשה שהם מור שה הם כינוי לחסד, חד באתכסייא וחד באתגלייא, וז"ש והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ואע"פ שעדיין לא הגיע הזמן אני נותנה לכם בתורת חסד באתכסייא ובאתגלייא, וזהו ונתתי אותה לכם מורשה שהוא מו"ר ש"ה, כינויים של החסד

ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. נ"ל בס"ד, כי השי"ת אמר לאברהם אע"ה בגזרת ברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וחזר והבטיחו אח"כ שישבור סך הגלות לחצאין, ויוציאם ברד"ו ועל זה אמר יעקב אע"ה לבניו שמעתי כי יש שבר במצרים רד"ו שמה, ופרשו המפרשים שמעתי כלומר הבנתי ברוה"ק שיש שבר לסך הגלות של מצרים שנעשה רד"ו שמה, ר"ל תשבו שמה רד"ו שנים, ויבא שמה הוא משה הגואל ע"כ, והיכן מצינו שהבטיחו השי"ת לא"א לשבור סך הגלות ויעשהו רד"ו דוקא, ונראה ההבטחה זו רמוזה בפסוק ואברהם היו יהיה לגוי גדול, שנרמז באותיות היו, שהוא ר"ל ה"פ י"ו, כי חמשה פעמים יו במלואם כזה יו"ד וי"ו שעולים מ"ב, וחמשה פעמים מ"ב עולים מספר רד"ו, וז"ש היו ר"ל אחר ה"פ יו"ד י"ו יהיה אברהם לגוי גדול, שיצאו בניו מן עבדות פרעה ויהיו גדולים בני חורין, ולז"א המכסה אני מאברהם את החסד, שאני עתיד לעשות לו, והוא כי אברהם בחמש פ' י"ו יהיה לגוי, ביציאת מצרים, וכאשר כתבתי זה במ"א

נמצא נרמזו הרד"ו באותיות היו הנז', ואלו האותיות של היו שבהם נרמזו הרד"ו הם נרמזים בקוצר אותיות רוח, הא כיצד, אם תקצר אותיות רוח לעשותם אותיות קצרות, יהיו אותיות היו, דהיינו אות י' אם תקצר גג העליון לחתוך ממנו מעט, יהיה הנשאר אות ו', וכן אות ו' של רוח אם תקצרנו מלמטה יהיה אות יו"ד, וכן אות ח' של רוח אם תקצרנו לירך השמאלי מלמעלה יהיה אות ה', נמצא בקוצר אותיות רוח נרמזו אותיות היו של פסוק היו יהיה לגוי גדול, שנרמז בהם מספר רד"ו, והנה ישראל היו מתקשים איך יצאו קודם הזמן, והלא הגזרה היתה ת' שנה, ועתה לא היו אלא רד"ו שנים, והם לא שמעו כלומר לא הבינו מה שיש למשה חיזוק על שליחותו בגאולה של שנת רד"ו הרמוזה בקוצר רוח, דנמצא חזר הקב"ה והבטיח את אברהם אע"ה לשבור הגלות ולעשותו רק רד"ו שנים, באומרו ואברהם היו יהיה לגוי גדול, שרמז באותיות היו את סך הרד"ו שנים, ועוד נמי לא הבינו הזכות שיש להם מעבודה קשה, שיש בזה טעם לומר קושי השעבוד השלים המנין

הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמע אלי פרעה. נ"ל בס"ד דידוע כי ישראל אם אין עוסקים בתורה לא יאירו בהם אותיות ישראל, אלא נפרדים אותיות אל"י מן ישראל, וישאר ר"ש כמ"ש המפרשים על פסוק אלי אלי למה עזבתני, דקאי על אותיות אל"י מן שם ישראל, ואותיות אל"י מן שם מיכאל שר ישראל, שישאר כאן רש וכאן מך. ובזה פרשתי בס"ד אם תשוב ישראל אלי