עוד יוסף חי תקכא

מי שיש לו הארה וכח מן הארת אותיות מ"י יש לו כח גם במעשה אם ירצה. ובזה פרשתי הכתוב מ"ש מרע"ה להשי"ת לא איש דברים אנכי, בלשון תימה קאמר, וכי לא איש דברים אנכי, בחינת פה ששם הדבור שיונק אני מן אותיות מ"י דשם אלקים ואין לי שייכות במעשה, ואיך תשלחני אל פרעה להכותו במעשה, והשיב לו הקב"ה מי שם פה לא וכו', הלא אנכי ה' וכמו שנתתי לך כח בפה אתן לך כח במעשה

וז"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה לנקר עיניו, וגם עוד אוציא את ישראל ממצרים ע"י עשר מכות שהם במעשה, כי לפי כוחי ואחיזתי אין לי שייכות במעשה, והשיב לו הקב"ה כי אהיה עמך, וכיון דאני עמך אתן לך כח אפילו בדבר שאינו שלך, ועוד כי באמת וזה לך האות ה' אות כלומר מי שיש לו אחיזה וכח באותיות מ"י, יש לו כח גם מן אותיות אלה, מפני כי אותיות מי הם עליונות מן אלה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים, ולז"ח וזה לך ה' אות, ר"ל כל חמשה אותיות של אלקים שהם אותיות של הבל, ואותיות של מעשה, ורמז לו עוד בדבר זה שא"ל וזה לך האות על אות עי"ן של ועבדום, שחשב פרעה להחליפו באות א' כדי לאבדם, ואתה שתקנת אות זה של עין בעור שעשית בו חלופין של תיקון, ראוי שאתה תתקנא ותעניש את פרעה שחשב לעשות בעין חליפין של קלקול במלת ועבדום, ועל כן אנכי שלחתיך מפני כי אתה ראוי לשליחות זו יותר מאחרים

פרשת וארא

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, וגם הקימותי את בריתי אתם וכו'. הדקדוקים רבו בפסוקים אלו, והנם כתובים בדברי רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, ושאר ספרי המפרשים ז"ל. ונ"ל בס"ד ליישב דברי הכתובים, דידוע ששם המאיר בעולם הבריאה הוא אל שד"י, וידוע דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה, וגם נשמות ישראל הם מעולם הבריאה הנק' כסא הכבוד, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת ברוך אלקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת, נרמז במאמר שבראנו על עולם הבריאה, ולכן מרע"ה זכה לקבל התורה כי שמו עולה מספר אל שדי, שמאיר בעולם הבריאה, ובעבור זה עלה בידינו תשובה נצחת על טענת בן המצר, דהמלאכים טענו כי מן הדין תנתן התורה להם ולא לישראל, כי הם בשמים והם מצרנים, ונסתרה טענתם משום דלפי האמור שהתורה היא מעולם הבריאה, ונשמות האבות וזרעם הם ג"כ מן הבריאה, ונמצא כי מצד הנשמות אנחנו בית ישראל המצרנים, כי המלאכים הם מן היצירה שהיא תחת הבריאה

ועוד יש לנו תשובה נצחת לזכות בתורה מכח אבותינו הקדושים שכבר זכו בתורה מדין מקח שעשה עמהם השי"ת דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו, והיינו כי האבות נתחייבו לקיים תרי"ג מצות הכתובים בתורה הם וזרעם, וכנגד חיוב זה שנתחייבו נתן להם ולזרעם את ארצות גוים היא ארץ ישראל, וכמפורש בכתוב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, הרי נעשה בזה מקח וממכר, הם נתנו להשי"ת ברית חיובם בתרי"ג מצות, והוא נתן להם בעבור זה ארצות גוים, וידוע דא"א להיות יכולת לאדם אחד לקיים כל תרי"ג מצות במעשה, אא"כ ישלים אותם ע"י הדיבור של לימוד התורה וכמ"ש רז"ל ע"פ זאת התורה לעולה ולמנחה וכו', וזה שייך בכל המצות שישלים המעשה ע"י לימוד התורה, וכיון שהשי"ת ברצונו הטוב עשה המקח וממכר הזה עם האבות דהראשון היה אברהם אע"ה, דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, שוב לא נשאר טענת בן המצר, וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ הדין, וע"פ חילוק שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בתשובותיו בדין בן המצר

עוד ידוע כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש ואחיזה באות אחד מן כ"ב אותיות התורה, ומצות לימוד ועסק התורה יש לו שורש ואחיזה באות אלף שהוא לשון לימוד, כמו אלופי ומיודעי, וכן אאלפך חכמה, ובאות למ"ד דמשמעותו לימוד, והוצרכו לזה שני אותיות מפני כי בתורה יש חלק נגלה וחלק נסתר, והיינו חלק הנסתר הוא באות אלף, כי אלף בהפוך פלא שהוא לשון כיסוי, וחלק הנגלה באות למ"ד, לכן אות ל' הוא עליון וגבוה ורם על כל האותיות, כי על חלק הנגלה כתוב בראש המיות תקרא, וידוע כי שני חלקים אלו הנגלה והנסתר יש להם רמז ואחיזה בשם הוי"ה ב"ה, והיינו חלק הנגלה רמוז באותיות הוי"ה של השם וחלק הסוד הנסתר רמוז באות יו"ד של שם הוי"ה ב"ה

והנה ידוע כי מרע"ה אחר שראה פרעה סירב והכביד העבודה, חשב כי אחר ששלחו הקב"ה טענה מדה"ד טענה של הזמן שלא נשלם, וגם נתבקר פנקסם ונעשה עליהם קטרוג מצד מעשיהם שאין ראויים להגאל, ולכך אמר להשי"ת למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני וכו', וכמ"ש רז"ל, וכאשר האריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, אך קשה על זה והלא בסנה טען מרע"ה איך נגאלין, והם גוי מקרב גוי וגם דהזמן לא נשלם, והשיב לו הקב"ה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם תעבדון את האלקים על ההר הזה, שהם נגאלים בזכות התורה שעתידין לקבל על ההר הזה, וכמ"ש רש"י ז"ל, ודבר זה מפורש במדרשי רז"ל, ומאחר שהגיד לו שיש להם זכות לגאולה בעבור שעתידין לקבל התורה, ואע"פ שעתה אינם ראויים א"כ למה חשש שמא נתבקר פנקסם ובטלה הגאולה ח"ו, אמנם התירוץ הוא כיון דתלה גאולתם בזכות התורה שעתידין לקבל על ההר הזה, חשב שמא שמעו המלאכים דבר זה, וטענו דהתורה שייכה להם מדין בן המצר, ואין לישראל זכות בה, ובזו הטענה נצחו המלאכים, וכיון דקבלת התורה אין כאן גם גאולה אין כאן

על כן בא אלקי עולם השי"ת והודיע למשה בחירו דאל יחוש מזה וקבלה וזכיה של ישראל בתורה במקומה עומדת, ולכן בעבור זה הם נגאלים, וכאשר הודעתיך בסנה, וז"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ולמה באל שדי, אלא מפני שנשמתם ונשמת זרעם הם חצובות מתחת כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה, שמאיר בו שם אל שדי, ונמצא לפ"ז הם המצרנים ולא המלאכים, יען כי התורה היא מעולם הבריאה, והמלאכים הם מעולם היצירה שהיא תחת הבריאה ובטלה טענת בן המצר של המלאכים. ועוד נמי כבר עשיתי מעשה בזמן האבות אברהם יצחק ויעקב, ונתתי והודעתי להם התורה בשני חלקים שלה, ולז"א ושמי ה' שבו אחיזה לתורה בארבע חלקים הפרדס שלה, הנה ל"א נודעתי, כלומר למ"ד אל"ף שבהם אחוז חלק הנגלה וחלק הנסתר כבר נודעתי להם באלו החלקים, וא"כ כבר זכו בה האבות ולא ערערו המלאכים בזה, ועתה ישראל לוקחים מה שלקחו האבות, וגם עוד עשיתי מקח וממכר עם האבות בענין התורה, והוא כי הקמותי את בריתי אתם, אלו תרי"ג מצות שהם כמנין ברית עם הכולל, הקימותי בחיוב הברית שנתחייבו בקיומם, כדי שבעבור זה החיוב זוכין לתת להם את ארץ כנען, כי היה התנאי ביני לבינם שהם יתחייבו בקיום בריתי אלו תרי"ג