עוד יוסף חי תקכ

ויכס את עין הארץ, וכן כתיב ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, והיינו כי מכה זו לקה בה בעבור שחשב לעקור אות עין ולהניח אות א' במקומו כדי לאבדם ולכך בא הארבה ברבוי עצום עד שכיסה את עין הארץ מדה כנגד מדה, שהוא רצה לכסות את אות עי"ן של ועבדום, ולכן הוא נתפחד מן מכה זו יותר משאר מכות, דכתיב ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלקיכם ויסר מעלי רק את המות הזה, והיינו מפני שידע מן השר שלו דמכה זו באה עליו, בשביל שחשב לאבדם, ולכך היה ירא שמא יתאבד הוא לגמרי במכה זו ותכלה אותו

ובזה יובן בס"ד הטעם שמכה זו באה עליהם ע"י מרע"ה ולא ע"י אהרן, דכתיב ויאמר ה' אל משה נטה את ידך, ועוד בזה יובן נמי הטעם שהיתה הגאולה על ידו שהוא יוציא בלעו של פרעה, כי א"א שיהיו נגאלים עד שמרע"ה הוציא בלעו מפיו. ונקדים מ"ש הגאון ר' העשל ז"ל, בספר אוהב ישראל, בלקוטים על מגילת אסתר דף ק' ע"ג, שהביא שם מעשה שהיה בזמן רבינו שרירה גאון ז"ל, שהיה בימיו עשיר אחד מופלג והיה לו ספר תורה שהיה כתב ידו של אדונינו עזרא הסופר זיע"א, ולאותו עשיר היה שני בנים, ולאחר פטירתו היה מחלוקת גדולה בין הבנים היורשים, מחמת שכל אחד היה רוצה ליקח הס"ת הנ"ז, והציעו טענותיהם לפני יודעי דת ודין, ויצא הפסק דין שיניחו כנגד הספר תורה סך עצום, והחלוקה תהיה ע"פ בגורל, ומי שיזכה ע"פ הגורל בהס"ת שייך לו הס"ת הזה, והפילו גורל בניהם, וזכה האחד בס"ת הנז' ושמח שמחה גדולה מאד, והיה בעיניו כמוצא שלל רב, והשני נצטער הרבה אע"פ שלקח כנגדו כסף וזהב הרבה ע"פ הגורל, עכ"ז אינו שוה לו מגודל תשוקתו לס"ת הזה, והיה שם בעיר ההיא מומר ר"ל, ובראותו כל זאת חרה אפו על היורש הזה שאיבד הון רב בעד ס"ת אחד, ועשה ברשע להחליף את מלבושיו שלא יכירוהו והלך לבית הכנסת אשר שם היה מונח הס"ת הזה שהיה מוכן לקרות בו בציבור בשבת, ונחבא שם עד הערב, וכאשר הלכו כל האנשים וסגרו את בית הכנסת, לקח המומר את הס"ת הנז' מנרתיקו, ומצאו פתוח לפניו בפרשת משפטים (כי היה זה בשבת של פרשת משפטים) ומצא שם פסוק ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך וכו', ועשה אותו רשע ברשעתו זיוף שמחק את העי"ן מן ועבדתם וכתב אל"ף במקומו, ופסל הס"ת בחרוף וגידוף, ודבר זה לא נודע לאדם, ואח"כ (למחר) כאשר פתחו הס"ת לקרות בו בשבת בציבור, מצאו שיש בו טעות זו, והיורש ההוא שנפל ס"ת זה בגורלו היה לו צער גדול בזה, ומרוב הצער והדאגה נפל למשכב, כי אמר אע"פ שיכולין לתקן הטעות הזה אבל לא יהיה נקרא ס"ת של עזרא הסופר ע"ה, ובא אליו אביו בחלום הלילה ליל מוצאי שבת ההוא, וסיפר לו כל המאורע, כי המומר פלוני עשה זאת, וכבר קבל משפטו שבא מלאך וניקר את העין של המומר, והנה היא תחת השלחן אשר עליו עומד הס"ת הנז' בארון הקודש, שכך נגזר משפטו בב"ד של מעלה עין תחת עין, דהוא לקח אות עי"ן מן הס"ת הקדוש לכך ינקרו עין שלו, וצוהו שילך ויראה תחת השלחן וימצא שם העין של אותו המומר, גם אמר לו אביו עוד כי הס"ת לא יצטרך לתיקון, כי כן יצא הפסק דין מב"ד של מעלה, אשר עזרא הסופר ע"ה בעצמו שכתב הס"ת הזה בקדושה הוא יתקן את הס"ת, וכן היה כאחר אמר אביו שראו את הס"ת ההוא מתוקן, וכתב בו אות העי"ן בתיבת ועבדתם, כשאר אותיות הס"ת בשוה ע"כ המעשה ע"ש

והנה ידוע דעיניהם של פרעה ומצרים היתה מן הארת מ"י דשם אלקים שיש בהם מ"ח צרופים, ועל שם זה נקראו בני חם, וא"א שיהיו ישראל נגאלין ויוצאין מתחת ידם אא"כ יבא מרע"ה שיש לו שייכות בהארות אלו, וינקר את עיניהם שיסלק הארה זו שהיתה מאירה להם בעינים, דלכן כל אור קרושה שבקליפה נקרא עין שלה שהיא הולכת לאורו כאדם ההולך לאור עיניו, ועל זה פרשתי בס"ד חרדה של פרעה ואמר למרע"ה לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים, דרך שאלה הוא שואל ממנו אם הולכים אלו הארות של מי כי הם כפולים בפשוט ובמילוי, ובזה פרשתי וחמשים עלו בני ישראל חמשים כתיב, קאי על אותיות מ"י הנז' שהיא היתה עין שלהם, ועקר אותה מרע"ה והוציאה מהם, ולפי המעשה הנז"ל בס"ת של אדונינו עזרא הסופר שגזרו בב"ד של מעלה על המומר, הוא ניקר אות עי"ן מן הס"ת ניקרו את עיניו, וכן כאן פרעה ניקר עין של ישראל הם ילדים הקטנים בשחיטתם ק"ן בבוקר וק"ן בערב, וגם השליך אותם בנהר, ינקרו את עיניו שיסתלקו ממנו האורות של מ"י ומ"י בשם אלקים שהיו מאירים לו כעין האדם

אך מי הוא שראוי להיות ניקור העין של פרעה ועמו על ידו, הנה כמו שנאמר במעשה הנז' שגזרו בב"ד של מעלה, כי אדונינו עזרא הסופר שכתב הס"ת, ובא המומר הזה והסיר אות העין, הוא עצמו יתקן את אות העין, כן צריך להיות כאן, כי מרע"ה שעתיד לכתוב בתורה ועבדום באות עי"ן, וזה פרעה רצה להסיר העי"ן ולהניח במקומה אות א' הוא יתקן הדבר שיגאל את ישראל, ועי"כ ינקר עי"ן של פרעה שהיא הארה של מ"י, גם עוד הוא שעתיד לכתוב בס"ת שלו ועבדום בעין, וזה פרעה חשב להניח אות א' הפך ממה שעתיד לכתוב מרע"ה שבזה חשב לאבדם הוא יביא עליו מכת הארבה בידו, ובנטיית מטהו שהיא כנגד הקלמוס שלו, ולכך הוא היה הגואל שניקר עין של פרעה, והיא הביא בידו מכת הארבה עונש לפרעה בעבור זאת, ולכך כתוב בארבה ויכס את עין כל הארץ, כי הוא היה עונש לפרעה על אשר חטא באות עין של ועבדתם להניח במקומו אות אל"ף

ועוד יש טעם אחר שראוי להיות מרע"ה הוא מתקנא קנאת אות עי"ן של ועבדום, שרצה פרעה להניח במקומו אות א' כדי לאבדם, והיינו כי אמרנו לעיל טעם שנגזר עליהם ועבדום באות עין בשביל שזאת העבודה היה נצרכת להם כדי לנקותם מזוהמת הנחש שדבקה בהם מחמת שינוי אות א' של אור שנעשה במקומו אות עי"ן של עור, אמנם ידוע כי מרע"ה תיקן ע"י תורתו וחסידותו וקדושתו אות ע' של עור ועשאו אור כמ"ש רבינו ז"ל בספר הלקוטים במאמר רז"ל, דאמרו בתורתו של רבי מצאו כתוב כתנות אור, והיינו הכונה שבתורתו תיקן את עין של עור ועשאו אור ע"ש, ובזה פרשתי בס"ד הטעם דכתיב בפרשת כי תשא וירא אהרן וכל בני ישראל והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו, וכתיב עוד שם וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה וכו', ועשו זה לו מן השמים להורות כי הוא תיקן אות עי"ן של עור ועשאו אור, ולכן בדין הוא שהוא יתקנא קנאת אות ע' של ועבדום, שרצה פרעה ושרו לקלקל בו להחליפו כדי להרע לישראל, כי כיון שהוא עשה חליפין של תיקון באות זה הוא יתקנא ויעניש למי שעשה חליפין של קלקול באות זה

והנה ידוע כי אותיות מי דשם אלקים הם סוד הבל, ומי שמקבל הארה מהם יש לו כח בפיו לעשות פעולות בפיו, אבל אותיות אלה דשם אלקים הם סוד מעשה, ומי שיש לו הארה מהם הוא יכול לעשות פעולות במעשה דוקא ואינו יכול לעשות בפיו כלום, משא"כ