עוד יוסף חי תקיט

מרעיתי, וז"ש ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו, ר"ל בשביל שהיה רועה צאן יתרו באמונה, זכה להיות מנהיג את הצאן הידוע אלו ישראל, שנקראו בשם צאן של הקב"ה, אחר המדבר כלומר אחר הדבור שבפיו נלחם מלחמות שלהם, משה ידבר והאלקים יעננו בקול

נמצא מלחמה דאיש באיש וממלכה בממלכה, תחלתה היתה אצל ישראל בפה דוקא, וסופה נעשית בידים, אבל מלחמת האדם עם יצה"ר הנה זאת היא תלויה בפה תמיד, שהאדם בתורה שלומד בפיו ובתפלה שמתפלל בפיו הוא נלחם עם היצה"ר ונוצח אותו, ואין למלחמה זו שייכות בידים, ועל כן אם ישראל נזהרין בקדושת הפה לנצח בו את יצה"ר, אז זוכין שתחזור עטרה ליושנה, שגם מלחמה דאיש באיש וממלכה בממלכה תהיה בפה דוקא, וכמ"ש ותגזר אומר ויקם לך, אך אין הפה נוצח בתורה ותפלה אא"כ יהיה נקי וטהור מדברים אסורים, שאם יטנפהו האדם בדברים אסורים, לא יעשה שום מלחמה, כי דומה לקני השריפה שזורקין כדורים למרחוק על האוייבים, שאם הם מקולקלים אין יכולין לזרוק כלום

ולכן ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, כי האדם נלחם עם כוחות היצר והקליפות להוציא מהם נ"ק אשר שבו אותם מן ברית המעור ע"י קרי, וכל כוחו במלחמה זו הוא ע"י כלי זיין שלו, שהוא הפה שלו שזורק בקליפות חיצים ואבנים מפיו, כדי להרגם ולהוציא בלעם מהם, ואם הכלי זיין מקולקל לא יעשה כלום, וישאר הנצוץ שבו ביד הקליפה שמחזקת בו, על כן אם ישראל נמהרים בפה תחזור עטרה ליושנה, שיהיו נוצחים בפה ואין צריכין לידים, ולכך ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, לומר שהלשון יתקן ברית המעור. ובזה פירש עט"ר הרב מור אבי זלה"ה רמז הכתוב ותשא בריתי עלי פיך ודפח"ח

ולכן ישראל במצרים שנזהרו שלא לטנף לשונם, וגם כי אחד מן השבחים ששבחום רז"ל שם הוא שלא שינו לשונם, לכך הצליחו לעשות בירור נ"ק השייכים לברית קודש, באותם ק"ל שנים שהיה להם שעבוד ועינוי בהם בחומר ובלבנים, ולכן תיקון הברית מסוגל יותר בימים אלו של שובבים, שהם בששה פרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, כי רובם מדברים בשעבוד מצרים וגאולת ישראל משם, שכל זה היה בשביל הבירור נ"ק השייכים לברית קודש, וסופם מדבר בתורה ומשפטיה, להודיע דלא סגי לאדם בתענית בלבד למרר חייו, אלא צריך שירבה בעסק התורה, ובששה שבועות יש מ"ב יום כנגד שם בן מ"ב, של אנא בכח המסוגל לבירור נ"ק

ונ"ל בס"ד, לכן חלים ימי השובבים בחודש טבת שמזלו גדי, בהפוך אתוואן הוא גיד, לרמוז על תיקון הגיד. גם גדי עולה טוב, והיסוד נקרא טוב, וסוף השובבים בשבט, שהוא אותיות שבט, שהם ואו דוגמת שבט שהוא היסוד הנקרא שבט, וימי השובבים שהם ששה שבועות תוציא מהם ששה ימי שבת, ישארו ימי החול ל"ו יום, שבהם יהיה הבירור, כי בשבת אין בירור אוכל מתוך פסולת, ולז"א מי חכם וישמור אלה, הם ל"ו יום הנז' כמנין אלה, ויתבוננו חסדי ה', כי ל"ו יום ול"ו לילה הם מספר ע"ב כמנין חסד. והנה שלמה הע"ה במשלי כ"ג אמר, הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת, רמז בזה כיון שנכנס חודש טבת הביאה למוסר לבך, כי מלות אלה עולה מספרם טבת

ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וכו'. הדקדוקים ידועים במקרא הזה, ואין צורך לפרוט אותם, ונ"ל בס"ד בישובם, ונקדים תחלה לתרץ קושיא אחת שיש להתפלאת על שר מצרים ופרעה ועמו, איך חשבו לאבד את זרע ישראל, הן מה שגזר על המילדות להמית הנולדים הן מה שגזר להשליך ליאור, הן מה שהיה שוחט ק"ן ילדים בבוקר וק"ן בערב, הן מה שהיו משקעים אותם בבנין, הן מה שדימו לכלותם ע"י קושי העינוי, דבשלמא מה שהיו מעבידים אותם יאמרו כך גזר השי"ת בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם, אבל ענין איבוד נפשות שלהם איך חשבו לעשות, ואיך עלה על לבם דבר זה, וכי עולם של הפקר הוא ואם פרעה ועמו היו פראים וחשבו מה שא"א להיות, איך השר של מצרים טעה בכך, ומה ישיב לפני הקב"ה בעת שישפוט אותו על הדבר הרע הזה, וכי עולם של הפקר מצא ח"ו, והלא ודאי יודע הוא דאית דין ואית דיין, והשופט כל הארץ יעשה משפט. ותרצתי על זה כי השר של מצרים חשב לזייף דברי הגזרה של ברית בין הבתרים שהיתה בעל פה שגזר הקב"ה ועבדום וענו אותם, וחשב להחליף אות ע' באות א', כי כן מתחלף באותיות אחה"ע, ואיכא דקרי לעיינין אלפין, וכדאיתא בגמרא שיש קורין לעיינין אלפין, ולכך חשב לקרות הגזרה ואבדום במקום ועבדום, ולכן חשב שיש לו רשות לאבד, אך באמת הבל יפצה פיהו, דאזלינן עיקר בתר כתיבה, ובעת שאמר השי"ת לאברהם אע"ה דברים אלו של ועבדום וענו אותם נכתבו בשמים למעלה, ונכתבו ועבדום באות עי"ן, וגם מפיו יתברך יצאו באות עי"ן, ומה לנו לחוש על הקורא לעייני"ן אלפי"ן שקורא בטעות

וגם עוד יש טעם אחר לסתור טעותו של השר שחשב להניח אות א' במקום אות ע', והוא כי טעם העבדות והעינוי במצרים אצל פרעה שהוא התנין הגדול היה, כדי שיטהרו ישראל מזוהמת הנחש שהטיל באדם וחוה, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל באורך בפרשה זו, ורצה הקב"ה לנקותם מזוהמת הנחש כדי שיהיו יכולים לקבל התורה ולדבר עמהם פנים בפנים, וידוע כי מחמת זוהמת הנחש נעשה לאדה"ר כתונת עור במקום כתונת אור, שנתחלף אות א' באות ע', ולכן נטהרו מזוהמת הנחש על ידי עבדות ועינוי שהם באות עי"ן, כי אות ע' הוא נטרקון עבדות, ולכך גזר עליהם ועבדום וענו אותם. על כן בשלמא בעבדום באות עי"ן יש טעם מספיק לגזרה זו, שבאה להם מחמת ע' של עור שנעשה במקום א', אבל אם הגזרה היא ואבדום באל"ף מה טעם יש בזה. גם עוד יש טעם אחר לגזרת ועבדום באות ע', מפני כי עין במלואו הוא ק"ל, להורות שנגזר עליהם עבדות בעי"ן בשביל לברר ולתקן נ"ק שיצאו מן אדה"ר בק"ל שנה שפירש מאשתו, ששם נקבצו ונאספו במצרים, כמ"ש רבינו ז"ל ע"פ והקול נשמע בית פרעה, ק"ל כתיב, ונשמע מלשון אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם, ולפ"ז יש טעם לגזרה של עבדות שהיא באות עי"ן, אבל ואבדום באות אל"ף מה יש בזה טעם, על כן מחשבתו של השר להניח אות א' במקום ע' בגזרת ועבדום, הרי היא בטלה ומבוטלת מחמת הני טעמי תריצי שאמרנו בס"ד

ובזה יובן בס"ד, הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, דברים אלו אומר אותם מכח השר שלו שהוא שם הדברים בפיו, ואע"פ שהוא אינו מבין, ור"ל הן רבים עתה עם הארץ שעדיין לא יש להם ס"ת שלא נתנה תורה, וא"כ הם קורין נוסח הגזרה בע"פ, והקורא בע"פ יש קורא לעיינין אלפין, שהוא קורא ואבדום שצריך לאבדם ג"כ, ואיך והשבתם אותם מסבלותם שרוצין לבטל הגזרה גם של עבדות שהיא באות עי"ן

ובזה יובן בס"ד הטעם שכתוב במכת הארבה