עוד יוסף חי תקיז

מלך פנימה אשר לא ניסתה לצאת לרחוץ על היאור כאחת הריקות, כי לא יחסר מרחץ לה בבית המלכות, ומן המים תמישהו, תבואהו ותטעהו בהיכל המלך אביה המבקש את נפשו ושם ירעה ושם ירבץ עד כי גדל וכלה סעיפיו. והורה הכתוב את אשר הפליא הוא יתברך לעשות עם משה, כי הלא לפי הטבע היה קרוב הדבר יותר שיפגעו נערותיה עם משה, מלפגוע בו בת פרעה, יען כי הלא הוא היה על שפת היאור וכו', ולא עוד אלא שהיתה התיבה בתוך הסוף נעלם מן העין בין בדי הסוף, והשי"ת האיר את עיניה ותראהו טרם יראוה נערותיה פן ימיתוהו על דבר המלך וכו' עכ"ד ע"ש

נמצא הוצרך הדבר להיות על יד בת פרעה כדי להגדיל הנס, כי יבושו ויכלמו אח"כ פרעה וכל יועציו וחכמיו, איך היו כולם יושבים ימים ולילות במעמד אחד לרדוף את הנולד הקדוש, ולא הועילה חכמתם וידיעתם לעשות שמץ דבר מאשר יעצו, אלא אדרבה הצלתו תהיה ע"י אשה בתו של האויב שלו, שיבא ויתגדל ביניהם וישב אצלם, ואין אתם יודע כי הוא הוא אשר עתיד לאבד זכרם ולקעקע ביצתן, ואיה היא חכמתם ובינתם כי יאמרו חכמים אנחנו, ואיה הוא אצטגנינות שלהם אשר יתפארו בה להגיד עתידות ולגלות על ידה נסתרות. ועל כן הדבר הזה היה להם אח"כ לעצבון ודאגה ומורת רוח, כי היו נכוין בחמי חמין, ולבם שורף כאש ומעיהם מתחתכין, כאשר יזכרו הדבר הזה, והיה קשה עליהם יותר מן עשר מכות שבאו עליהם. משא"כ אם היתה הצלתו ע"י מלאך היו מתנחמים בדעתם לומר, הנה אנחנו עשינו מה שנוכל לעשות לו לרדפו, ומה היה בידינו לעשות יותר ולא עשינו, וכי יוכל אדם לעמוד כנגד המלאך, ולא כן עתה שהם גידלוהו והם הצילוהו, ובחיקם היה יושב שקט ושאנן, ולא ידעו כי בנפשם היו עושין

ובזה מובן הטעם שלא זכר כאן שם בתיה, אלא קראה הכתוב בשם בת פרעה בסתם, לומר ולהודיע דמה שהוצרכה ההצלה להיות לצדיק קדוש אלקים על יד אשה, הלא אין מעצור לה' להושיע למרע"ה על ידי מלאך ושרף, אך הוצרך הדבר להיות ע"י אשה להיותה בת פרעה, בתו של מלך, הוא האויב אשר צופה ומביט ימים ולילות לבקש נפשו, ורודף אותו באמצעות חכמיו ונבוניו ימים ולילות באין השקט, ואיך עתה תהיה בתו מפרת עצתו ומחשבתו, והוא בער לא ידע ולא יבין ולא ירגיש בכל זאת, אע"פ שהיא מגדלת אותו בביתו וארמונו, ואז עי"ז יאמרו הגוים אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'

והנה באמת רואין אנחנו כיוצא בזה עשה השי"ת נס והצלה לרבינו הקדוש, אשר היה בדורו דוגמת מרע"ה, וכמ"ש בגמרא מימות מרע"ה ועד רבינו הקדוש לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד כי רבינו הקדוש היה יחיד בדורו בתורה וגדולה, ובאמת כן ידמה מצד בחינתו למעלה, וכמ"ש בשער הגלגולים דף מ"ג ע"ב וז"ל, הבנתי ממורי זלה"ה כי גם ר"א הגדול ורשב"י ורבי יהודה נשיאה הנקרא רבינו הקדוש גם הם מבחינת מרע"ה עכ"ל ע"ש. והענין הוא אשר הובא בספר מגלה צפונות לרבינו אליהו הכהן ז"ל, ממאמרי רז"ל, שפעם אחת גזרה המלכות גזרה על ישראל שלא למול את בניהם, ובאותו זמן נולד רבינו הקדוש, ואמר רשב"ג אביו, הנה הקב"ה צוה למול כיצד אנחנו מבטלים גזרתו של הקב"ה, ונקיים גזרת בשר ודם מיד עמד רשב"ג ומל את בנו, וכשהודיעו הדברים בפני השר של העיר, שלח וקרא לרשב"ג, אמר לו מפני מה עברת על גזרת המלך ומלת את בנך, א"ל כך צונו הקב"ה, א"ל אותו השר הרבה כבוד יש לי עליך שאתה ראש לאומתך, אלא גזרתו של מלך היא ואינו יכול להניחך. א"ל ומה אתה מבקש, א"ל אני רוצה שאשלח אותך לפני המלך, (כי רשב"ג היה יושב בטבריה סמוכה לקסרי שיושב שם המלך) ומה שהוא רוצה לעשות יעשה, א"ל תעשה כל מה שאתה חפץ מיד שלח את רבינו הקדוש הנימול ואת אמו, והלכו כל היום בדרך, ולערב הגיעו במלון של המלך אסורוס שהיה אביו של אנטונינוס בן המלך, נכנסה אמו של רבינו הקדוש אצל אשתו של המלך שהיתה אמו של אנטונינוס, אמרה לה כך וכך גזרו עלינו שלא למול, ועכשיו מלתי את בני, ומוליכים אותנו לפני המלך בעליך להרגנו, כיון ששמעה כך אמרה לה אם רצוניך קחי את הילד שלי שאינו מהול, ותני לי את הילד שלך, ולכי מלטי את נפשך ואת נפש בנך מיד המלך, ועשתה כן, וכשהגישו אותם לפני המלך נכנס גם אותו השר לפני המלך, ואמר לו אדוני המלך זו עברה על גזרתך ומלה את בנה, ועכשיו הבאתי אותם אצלך, ומה שתרצה לעשות עשה. אמר המלך ראו הבן הזה אם הוא מהול, וראו ומצאוהו שאינו מהול, מיד כעס המלך על אותו השר, ואמר לו אני גזרתי על מהול, ואתה מביא מי שאינו מהול, באותה שעה היו גדולים יושבים לפני המלך, אמרו לו אדונינו המלך אנחנו מעידים בודאי שבנה של זאת היה מהול, אלא שאלקיהם של אלו קרוב להם, וכיון שקוראים אליו מיד עונה להם, וככתוב בתורתם ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו מיד צוה המלך ונהרג אותו השר ובטל את הגזרה, ופטר את רבינו הקדוש ואת אמו לשלום, וכיון שחזרו למלון בית המלך אמרה אשת המלך שהיא היתה אמו של אנטונינוס, הואיל ועשה לכם הקב"ה נס על ידי וע"י בני, יהיו בנך ובני שושבנים לעולם, ובשכר אותו החלב שינק אנטונינוס מאמו של רבינו הקדום, זכה אנטונינוס אחר שגדל ומלך במקום אביו שנתגייר ע"י רבינו הקדוש ולמדו תורה ושמש את רבינו הקדוש וירש עוה"ז ועוה"ב, ע"כ ע"ש

ובזה אמרתי טעם נכון על מ"ש בגמרא, אחר שנימול אנטונינוס המלך, אמר לרבינו הקדוש שיראה את מילתו אם נימול היטב, וא"ל רבינו הקדוש בדידי לא אסתכלית איך אסתכל בדידך, וצריך להבין וכי ס"ד דאנטונינוס שלא מלוהו בטוב שצריך לבדוק אותה רבינו הקדוש, והלא אלפים ורבבות נימולים בישראל, האם בודק אותם רבינו הקדוש, ולמה הוצרך לבדוק את מילתו. וכפי האמור מובן בס"ד שפיר, כי ודאי אמו ספרה לבנה אנטונינוס את המעשה הנז"ל, איך נעשה נס לרבינו הקדוש על ידו בזמן היותו קטן, שעדיין לא היה נימול, ולכך רצה עתה שיראה רבינו הקדוש האבר שלו אחר שנימול, כדי שיזכור הנס שנעשה לו בזה האבר, כדי שיברך להשי"ת ואומר ברוך שעשה לי נס ע"י אבר הזה, ובלשון נקיה ובלשון מליצה אמר לו שיראה אם נימול יפה, ולא רצה לומר לו בפירוש על הנס שנעשה לו בזה, והשיב לו רבינו הקדוש כן דברת, אבל מה אעשה אני נזהר שלא להסתכל אפילו בדידי וכ"ש בשל אחרים

הרי תמצא, כמו שהצלת מרע"ה היתה ע"י אשה שהיתה בת המלך אשר אביה גזר גזרה להמיתו ח"ו וניצול מגזרת אביה על ידה, כן רבינו הקדוש ניצול מגזרת המלך על ידי אשה, ורק זו היתה בתו של מלך, וזו היתה אשתו של המלך, וכמו שפרעה היה רודף אחר מרע"ה מושיען של ישראל, וסוף דבר היה מרע"ה גדל ויושב בארמון פרעה, ולא הרגיש בו, כן אסורוס המלך