עוד יוסף חי תקיב

ליקבה"ו

ספר שמות

פרשת שמות

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים. י"ל למה לא אמר יוצאי ירך ישראל כדקרי ליה בריש הפרשה בשם ישראל, ועוד למה אמר יוצאי ירך והול"ל יוצאי בני יעקב, ומה בא ללמדנו באומרו ויוסף היה במצרים, דנודע הוא כן ממשך הפרשיות שקדמו. ונ"ל בס"ד דנודע דיעקב אע"ה היה לו בתחלה שם יעקב, ובקריאת שם זה נולדו לו בניו, ואח"כ נקרא בשם ישראל, אך נראה ששם ישראל הוא גדול משם יעקב. כי שם ישראל מורה על שררה, כדפירש המלאך לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, אבל שם יעקב נקרא על שם העקב דכתיב והנה ידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, ועוד נמי שם יעקב פירש אותו עשו על שם עוקבה ומרמה, דכתיב הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, והשר שלו שם בפיו דברים אלו, לומר כיון דסופו להיות שמו ישראל, למה לא קראו אביו בשם זה מתחלה, דאז לא היה יכול לעקבני, אך הוא שקראו בתחלה בשם יעקב גרם לי הפסד בזה, דעל כן עקבני זה פעמים, ובא להתרעם על אביו. והנה באמת הבל יפצה פיהו בתרעומת זאת, יען כי הן אמת יש בשם זה משמעות של עוקבה ומרמה, הנה במלוי שם זה של יעקב מורה שהעוקבה תהיה בישרות ולא בגזל וחמס, יען כי מילוי אותיות יעקב כזה יו"ד עי"ן קו"ף בית, הנה המלוי לבדו עולה מספר ישורן, ואם יהיה שמו מלא בוא"ו יהיה מספר ישורון בשני ווי"ן, נמצא בתוך אותיות יעקב יש מספר ישורון המורה על ישרות, כי הוא משמעותו ישרות, לרמוז זו העוקבה שבמשמעות אותיות יעקב הנה היא נעשית בישרות ולא בגזל וחמס, ונמצא שם יעקב ג"כ הוא משובח, ולא כאשר חשב עשו לומר שהעוקבה שעשה לו היא שלא כדין, אלא באמת בישרות עקב אותו, ובזה ניחא מה שיש להקשות למה לא נקרא בשם ישראל קודם שנולדו השבטים, דאז יהיו נקראים על שם ישראל דנחשבים זרע ישראל דמשמע ישרות, ולא יקראו בשם יעקב דמורה עוקבה ומרמה, ובזה ניחא דגם שם יעקב מורה על ישרות, כי מילוי יעקב הוא מספר ישורון, ועדיף טפי בשבח ענין זה שמשמע העוקבה היא בישרות, כי לכן מונח ישורון שהוא ישרות בתוך יעקב המורה עוקבה, ולכן השבטים כולם נולדו בהיות שמו יעקב, כי בשם זה אין גרעון ח"ו אלא שבח הוא, דמורה אפילו העוקבה שעשה עם אחיו עשאה בישרות

וז"ש ויהי כל יוצאי ירך יעקב, כלומר אל תבט באותיות הפשוט של יעקב שמורין על עקבות ח"ו, אלא הבט בירך של יעקב, כלומר המילוי שהם סוף אותיות יעקב, כי המילוי עומד בסוף הפשוט, ולכן נקרא ירך של הפשוט, והם יוצאי הירך שיצאו מן הישרות שהם רמוזים בירך של אותיות יעקב, הנה הם שבעים נפש באחדות אחד, ולכך קראם נפש ולא נפשות לשון רבים, כדנקיט בבני עשו נפשות על מספר ששה, ולכך אמר ויהי לשון יחיד ולא אמר ויהיו לשון רבים, ויוסף היה במצרים, כלומר במצרים שהיא ערות הארץ היה יוסף בהווייתו שהיתה לו מקודם, מעת שנולד שהיה אחוז ביסוד העליון הנקרא בשם יוסף על שם קנ"ו אורות שיש לו שהם כמנין יוסף, והוייה זו היתה גם בהיותו במצרים שהיא ערות הארץ

ובזה יובן בס"ד הכתוב בישעיה סי' כ"ט, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב וכו, והיינו ילדיו בטעם שני גרישין שהוא צורת שני ווי"ן, שמספרם י"ב כמנין י"ב שבטים הכתובים באפוד ששה וששה, והם מעשה ידי שכולם צדיקים, והם רמוזים בקרבו שנקראים בשם ישורון

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. דקדק רבינו מהר"ם אלשיך, כי מאלה הדברים נראה שבדרך טבע היה הגלות, שאילו היה יודע את יוסף לא היה משעבדם, ולא כן אלא מה' יצא הדבר ע"ש. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל ביוסף תהילות מזמור ע"ז, דמה שנמכר יוסף לעבד כיפר העבדות של גזרת בין הבתרים, ומפני זה לקו עשר מכות על שעבוד ישראל שלא היו חייבין ע"ש. וז"ש אשר לא ידע את יוסף, ר"ל לא ידע מה שנעשה את יוסף, שנמכר לעבד לכפר העבדות של ישראל, בגזרת ברית בין הבתרים

ובני ישראל פרו וישרצו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם. לשון הכתוב כפול ומכופל, וכבר נתעורר בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. ונ"ל בס"ד הכונה לומר שלא היו שוהין בין לידה לבין עיבור השני ימים הרבה, ואפילו חודש אחד, אלא אחר שהיו יולדים היו מתעברים, ולז"א פרו כלומר היו מתעברים תכף ומיד אחר שריצה, כי ההריון נקרא בשם פריה שנקלט הזרע ונעשה פרי, והלידה נקראת שריצה כתרגום אונקלוס וישרצו ואתילידו, וכונת הכתוב לומר פרו ר"ל תעברו תכף אחר וישרצו, ר"ל הלידה שנקראת שריצה, ועוד חידוש אחר היה להם וירבו ויעצמו, דהיינו הנקבות בעודם קטנים בשנים רב כחם שהיו כמו נקבות הגדולות שיכולים להתעבר, ויעצמו אלו הזכרים ג"כ היה להם תוספת כח על שאר זכרים, כי בעודם קטנים בשנים היה להם כח גברא להזריע ולהוליד, וז"ש וירבו על הנקבות, כי הנקבה נקראת רביה, כמ"ש רבי חייא לבנו של רבינו הקדוש כשנולד לו בת, רביה באה לעולם, שנאמר ויהי כי החל האדם לרב ובנות יולדו להם. ויעצמו קאי על הזכרים כדאמרן. גם עוד חידוש אחר שהיו מאד, כלומר חזקים וגדולים גם