עוד יוסף חי תקי

שיתערבו בהם לתת להם בנות וליקח מהם חתנים, ולכך אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, כי יעקב אלו הנשים, וישראל אלו האנשים, וכמ"ש רז"ל ע"פ כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגד לבני ישראל אלו האנשים

גור אריה יהודה מטרף בני עלית. נ"ל בס"ד, דיש לחקור איך מדמה השבטים לחיות טמאות שהם אריה וזאב וחמור, וכן נמי לנחש. ותרצנו זה, כי ראיתי חקירה כזו בספר נחלת יעקב פ' ויקרא, שכתב בשם כתנות אור, איך יש במרכבה העליונה אריה ונשר אשר המה מין טמא, ושם הביא תירוץ על זה לפי שארז"ל כל שיש ביבשה יש בים, ומה שביבשה טהור הוא טמא בים, ומה שביבשה טמא הוא טהור בים, ולפ"ז יש אריה ונשר טהור ע"ש. עוד הביא שם בשם המקובלים ז"ל, שכל בהמות וחיות ועופות טהורים יש להם שפע מן אותיות י"ה, וכל מינים הטמאים יש להם שפע מן אותיות ו"ה ע"ש, ולפ"ז גם כאן דמה את יהודה לאריה, וכן יששכר לחמור, ובנימין לזאב, היינו למין אריה וחמור וזאב שיש בים שהם טהורים וכאמור, ולפ"ד המקובלים ז"ל שכל מין הטהורים יש להם השפעה ומזון מן אותיות י"ה, בזה יובן בס"ד הכתוב גור אריה יהודה, ולאיזה אריה אני מדמה אותך, לא לאריה של יבשה שהוא טמא שמקבל שפע ומזין מן אותיות ו"ה, אלא מטרף בני עלית, ר"ל לאריה שבים שהוא טהור שלוקח טרף ר"ל מזון מלשון ותתן טרף לביתה, שהוא בן יוד, כלומר טרף שהוא בן יוד, דהיינו בן יה, כי יוד של בני במלואה יהיה בה אותיות יה, שאם תניח אות וא"ו בתוך ד' יהיה ה', הרי נמצא ביוד עצמה נרמזו אותיות י"ה, שאני מדמה אותך לאריה של ים שהוא טהור שלוקח טרף של י"ה. ובזה יובן בס"ד מ"ש הכתוב ששם עלו שבטים שבטי יה, דק להו שבטי יה לרמוז שהם נדמו לחיות של ים שהם טהורים, אשר מקבלים שפע ומזון מן י"ה

חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב. נ"ל בס"ד התורה נקראת יין ונקראת חלב, והיינו לימוד הגרסא נקרא יין, כי היין כל מה שיהיה מיושן שנים יותר ישתבח יותר, וכן דברי התורה כל דברים שהם ישנים שנים יותר משובחים ביותר, אבל חלק העיון והסברה שיהיה בה חדושי הלכות ואגדות נקרא חלב, שהוא כמו החלב כל מה שתוסיף בו מים יותר, יהיה בו מראה חלב, כן חלק העיון והסברה כל מה שתוסיף לחדש הלכות ע"י העיון והסברה, הרי הם מקובלים ורצויים ונחשבים כמו עיקר התורה הכתובה ע"י מרע"ה

והנה נודע שכל אדם שניעור בלילה כולה משנתו שאינו ישן, יהיו עיניו ביום אדומים, אך יש יתאדמו מחמת עסק התורה שעסק בלילה כולה, ויש מתאדמים מחמת עסקים גשמיים של הבלים, וחכלילי לשון אודם כמ"ש רש"י, וכן תרגם אונקלוס יסמקון העינים שלך ביום מיין, מכח עסק התורה שנקראת יין, שאתה גורס בלילה, ולא מחמת עסק הבליים, ולבן שינים פירוש מתוק הדינין, כי השינים הם סוד הדינין כנודע, והליבון דמי למיתוק, זה יהיה מחלב, מחלק העיון שיש בו קושיות ותרוצים שבהם יהיה מיתוק הדינין יותר מחלק הגרסא, כי בזה משתברים הקליפות, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל

או יובן בס"ד. לרמוז ע"פ מ"ש הרב חומת אנך בשיר השירים ע"פ כי טובים דודיך מיין, בשם הרב מהר"ר יוסף אשכנזי ז"ל, דלכאורה יפלא איך דברי האדם יפעלו כ"כ בקדושה למעלה, אך יש ראיה ודמיון לזה, כשהיין הוא במרתף והוא בחבית סתומה, דכשיהיה זמן דריכת הענבים אף שהוא רחוק כמה מילין מהמרתף, הנה היין שבחבית מתנועע מאיליו וזה ניכר ונודע, ומזה יש קצת דמיון להבין כי כן הדיבור פועל למעלה וכו' ע"ש, ונמצא הת"ח שהם מכונים בשם עינים, כמ"ש רז"ל ע"פ עיניך בריכות בחשבון, וע"פ והיה אם מעיני העדה. קונין להם תואר להתפעל ולהתחזק ולהתאמץ בלימוד התורה שהוא בדיבור שבודאי יעשו פרי ופועל למעלה, מטבע היין שמתנועע מאיליו בזמן דריכת הענבים אף שהוא רחוק, וכמ"ש הרב ז"ל, ועוד נמי מצינו בדברי חז"ל שהדיבור קשה ליין, ולכן הגזבר מקיש בקנה, משא"כ הבשמים כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק, וז"ש חכלילי עינים הם הת"ח, מיין תבא להם הוכחה, ולימוד מוסר מן טבע היין

ולבן שנים מחלב. והיא כי יש דעתם חסד ונפסד לחשוב שיש ב' רשיות א' פועל טוב וא' פועל רע כי יחשבו א"א להיות פועל הרע הוא פועל הטוב ויש הוכחה לסתור דבריהם ולעקור דעתם מן החלב, כי נודע שזה החלב של האשה שיבא לה אחר הלידה הוא מחמת שהדם נהפך לחלב, ונודע כי החלב הוא טוב, והדם רע, ונמצא פועל הרע הוא הפועל הטוב. ובזה יובן מי יתן טהור מטמא, שיעשה חלב שהוא טהור מן הדם שהוא טמא, לא אחד בתמיה, כי אלו הם שני הפכיים, ובודאי אל אחד בראם, ולז"א ולבן שנים אל תקרי שנים שין בחירק, אלא שנים שין בצירי ר"ל מי שחישב שים שנים רשיות בעולם א' פועל טוב וא' פועל רע, תבינהו ותוכיח לו מן החלב, שהדם שהוא רע נהפך לחלב שהוא טוב

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב נפתלי שבע רצון, בשם רב אחד מהגדולים, דהמלכות שייכה ליהודה דוקא, משום דכתיב מקרב אחיך תשים עליך מלך, ר"ל מקרב אחיך, מן האמצעי שבאחיך, ממנו תבחר לך מלך, ומאחר שהיו בני לאה ששה מספר השוה, ולא תוכל למצוא אמצעי כי אם במספר שאינו שוה, ע"י שתחלוק לשני חלקים ישאר האמצעי, אבל במספר השוה אם תחלוק אותו לשני חלקים לא ישאר אמצעי בניהם, וה"ה בני השפחות, ובני רחל, שהיה לכל אחת מהם שני בנים, פשיטא שאין בהם אמצעי, על כן נסמכה פרשת כהנים אצל פרשת מלך בפ' שופטים, ושם כתוב על כן לא היה ללוי חלק ונחלה בתוך אחיו, ר"ל שבט לוי לא יהיה במנין השבטים, וא"כ כאשר תסיר את לוי מהם ישארו בני לאה חמשה מספר שאינו שוה, ויהיה יהודה אמצעי בניהם, ומהאי טעמא היה המלכות ליהודה, עכ"ד גדול ז"ל. והגאון המחבר ז"ל הקשה על דבריו, מאי חזית לבחור אמצעי מבני לאה, והלא יותר מסתבר כונת התורה היה לבחור אמצעי מכל השבטים, שאם תצרפם יחד יהיו שבטי ישראל שנים עשר, והוא מספר השוה, ואינו שייך בו אמצעי ותסיר ממנו שבט לוי שלא היה לו חלק ונחלה בקרב אחיו, שלא נכנס בחלוקת השבטים בשעת חלוקת הארץ, א"כ ישארו אחד עשר מספר שאינו שוה, ותמצא שיהיה דן אמצעי ביניהם, והוא מקרב אחיך תשים עליך מלך, שבחלוקת הארץ לא נכנס לוי במנין השבטים, ואז ישאר החשבון אינו שוה שיש אמצעי שהוא דן והיינו מקרב עכ"ד ע"ש. ונפלאתי על דברי הגאון הנז' דודאי אותו גדול יפה אמר, שבאמת אם נוציא את לוי מפני דאזלינן בתר נחלה כפי דרשת הסמיכות, צריך להכניס עוד אחד, כי יוסף בחלוקת הארץ הוא שני שבטים, וחזרו להיות י"ב שהוא מספר השוה שאין בו אמצעי, על כן מוכרח לתפוס החשבון של מקרב על בני לאה דוקא, ואם נוציא את לוי יהיה יהודה אמצעי

ובזה יובן הכתוב דן ידין עמו, כלומר ידין דוקא ולא ימלוך להיות לו מלכות, יען כי כאחד הם שבטי ישראל דהיינו