עוד יוסף חי תקח

מקומו וסדר מושבו, שמוכח שכל אחד אשתו היא הסמוכה לו, ולהכי קרי ליה תם, ועוד קוראו תם שהוא סיום כל הקברים, שצא נשאר עוד אחריו מקום לקבור בו

ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך. נ"ל בס"ד דמה שזכה יוסף הע"ה להוסיף לו חלק שבט שיהיה הוא שני שבטים. שמא גרים שקראתו אמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, מלבד הפשט של דבריה לומר שתתעבר בבן אחר, הנה כיוונה ברוה"ק לומר עליו עצמו יוסף ה' לי בן אחר, כי הוא עצמו יהי' נחשב לפני בנים, דהיינו שני שבטים, כי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו, ונצצה בה רוה"ק ואמרה כן יוסף ה' לי כבן זה עוד בן אחר, דהיינו שבט אחר, ולכן אמרה רוה"ק ליעקב אע"ה הנה בנך יוסף הידוע שנקרא בשם יוסף מפני שעתיד להיות נוסף בן אחר, דהיינו שבט אחר, בא אליך לקבל דברי הנבואה שנתנבאה אמו עליו כשקראתו בשם יוסף

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. הדקדוקים ידועים, איך לא הכירם והם תמיד היו אצלו, ובודאי יודעם ומכירם, ולמה לא א"ל איך לא תכירם אלא השיב בני הם. ועוד מאי בזה, ורז"ל אמרו הוציא לו שטר כתובה, וקשה למה הביא מעיקרא שטר כתובה והשטר הוא מונח אצל אשתו ולמה לקחו והביאו עמו. ונ"ל בס"ד דארז"ל שצפה יעקב אע"ה ברוה"ק באותה שעה שעתידין לצאת מהם ירבעם ואחאב, ולכן לא היו ראוים לברכה, וקשה כיון דהם צדיקים גמורים מה שייכות יש להיות עכבה בברכתם מחמת ירבעם ואחאב. ונראה ליישב הדבר דידוע ששם אלקים בהיותו ישר מורה על תגבורת החסד ומתוק הגבורה, כי בהיותו ישר יהיו אותיות א"ל שהוא חסד למעלה בראש השם, וזה יורה על תגבורת החסד, אך בהיותו בסדר מי אלה כפי סדר מעלת האותיות, דאותיות מי הם למעלה מן אותיות אלה כנודע, אז בו תגבורת החסד שהם אותיות א"ל שהם חסד, בסוד חסד אל כל היום. והנה ידוע כי יצחק אע"ה בירך את יעקב בשם אלקים, דכתיב ויתן לך האלקים מטל השמים, ולכן גם יעקב אע"ה בא לברך את מנשה ואפרים בשם אלקים ובעת שהתחיל לכוין בו כדי למשוך הברכה באותיות שם אלקים לא נצטייר השם לפניו ביושר שהוא אותיות אל שהם חסד למעלה בראש השם, אלא נצטייר בסדר מי אלה כפי מעלות האותיות דמעלת מי הם למעלה מן אותיות אלה, כנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל כי אלו הם סוד הכל, ואלו הם סוד מעשה שהם למטה, ומזה הרגיש שיש איזה עכבה בברכה שלהם, ורצה לדעת אם העכבה היא מצד חסרון שיש מצידם, או מחמת חסרון שיש מצד זרעם, ולכן אמר ליוסף מי אלה, שהודיעו שנצטייר שם אלקים לפניו בסדר מי אלה, שאין בזה הוראה על תגבורת החסד שהוא שם אל, והשיב לו יוסף הע"ה, בני הם ר"ל צדיקים דומים לי אשר נתן לי אלקים בזה, פירוש מה שנצטייר לפניך מי קודם אלה, היינו מפני שנתן לי אלקים אותם במצרים, שיונקים מן אותיות מי דשם אלקים כמ"ש רבינו האר"י ז"ל, שיניקתם מן אותיות שיש בהם מ"ח צרופים, ולכך נקראו בני חם, וכיון שנתן אותם לי בזה המקום שיניקתו באותיות מי, לכך נצטייר שם אלקים בסדר מי אלה, דאותיות מי הם בראש השם, ולעולם הם ראויים לברכה ואין חסרון מגיע מצידם, וא"ל א"כ קחם נא אלי ואברכם, אלי דייקא, שבשמי רמוז שני שמות של שלוב הוי"ה אדני, ושלוב אדני הוי"ה שעולים קפ"ב כמנין שני שמות האלקים, שברכני אבי בשם אלקים בתוספת אות ה"א, דכתיב ויתן לך האלקים, וכן הוא זכר בברכה שני פעמים האלקים דכתיב האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלקים הרועה אותי. ובזה יובן מ"ש לו עשו מי אלה לך, כי אתה שיש לך כח בהבל פיך, ועל כן אותיות שם מסודרים לך, מי אלה, דקדים מי שהם סוד הכל לאלה, והשיב הילדים אשר חנן אלקים לעבדך, כסדר שגובר החסד שהוא שם אל

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב. קשה איך הקדים שמו לשם אבותיו, ועוד קריאה זו של השמות אינה בסוג ברכה. ונ"ל בס"ד ע"פ ארז"ל בגמרא דנדרים, מפני מה אין ת"ח מצויין להיות בניהם ת"ח, מפני שלא ברכו בתורה תחלה, ופירש הרב ע"א ז"ל הכונה כי האדם שבא לברך את בנו צריך לברכו תחלה בתורה ויראת שמים שיהיה חכם בתורה וצדיק במעשים לקיים מצות שבתורה, ולבסוף יברכו בעושר ומזונות, משום דאם אין קמח אין תורה, ובזה נמצא הוא מחבב התורה שעושה אותה עיקר, לכך ראוי שיזכה שיהיה בנו ת"ח, אבל הם כיון שלא ברכו בניהם בתחלה על התורה, אלא עשו עיקר הברכה על העושר והפרנסה, ולבסוף ברכום שיהיו ג"כ חכמים בתורה וצדיקים במצותיה, נמצא לא עשו התורה עיקר אלא עשו אותה כמו קנוח סעודה, לכך לא זכו שיהיה בניהם ת"ח עכ"ד. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש דוד הע"ה, ואני אליך ה' שועתי ובבוקר תפלתי תקדמך, פירוש כונתי אליך בעבור קיום עבודתך, ולכן בבוקר תפלתי תקדמך, כי אני מקדים להתפלל על דברים השייכים לעבודתך, ואח"כ אתפלל על שאר צרכי, ולכן אנשי כנה"ג תקנו באמצעיות תחלה אתה חונן והשיבנו וסלח לנו, דכל אלו שאלות השייכים לעבודתו יתברך, ואח"כ רפאינו ברכנו גאלינו. ובזה יובן מי הקדמני ואשלם, פירוש מי הקדמני בשאלת צרכיו לשאול תחלה דברים השייכים לעבודתי, ואשלם לו שאלותיו

ובזה מובן כאן כונת יעקב אע"ה בברכתו שבא לברך אותם תחלה על התורה ועל המצות ועל השמחה של עבודת השי"ת בתורה ומצות, כי השמחה הוא מקצוע גדול בעבודת השי"ת, כדכתיב בתוכחה תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה, ואלו השלשה לא אמרם יעקב אע"ה להדיא מפני המקטרגים, אלא רמזם בשמו ובשם אברהם ויצחק, ולז"א ויקרא בהם שמי זו זכיה של התורה שרמוזה בשמו שנקרא ישראל, שהוא אותיות לי ראש, כי התורה נקראת ראש דכתיב ה' קנני ראשית דרכי, ונתנה בארבעים יום כמנין לי, כמ"ש חז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה, וכמ"ש רבינו בעל הטורים ז"ל, גם נאמר בה לי כי כל הנאמר בו לי קיים לעולם, וכנז' בדברי רז"ל, ובשם אברהם רמוזים המצות כי נקרא אברהם מספר רמ"ח כנגד רמ"ח עשה, וכנז' בדברי חז"ל, ושם יצחק רמוז בה השמחה, כי תרגום של יצחק חדוה כמ"ש אנקלוס בפסוק צחק עשה לי אלקים כל השומע יצחק, ותרגם חדוה עבד לי ה' כל דשמע יחדי לי, ולז"א ויקרא בהם שמי זו זכיה של תורה, ושם אבותי אברהם זו זכיה של המצות, ויצחק זו השמחה בעבודת השי"ת, וברכם אח"ז בפירוש ברכה גשמית וידגו לרוב בקרב הארץ, שיהיו פרים ורבים כדגים, ולא תשלוט בהם עיה"ר כדגים

ועיני ישראל כבדו מזקן. נ"ל בס"ד, הוצרך לפרש מזקן, כי יצחק אע"ה כבדו עיניו קודם שנפטר בכמה, מפני סיבת העקדה שהציץ לראות, אבל יעקב אע"ה כבדו עיניו סמוך לפטירתו בשנת קמ"ז, ולכן כתיב מזקן, והיינו אות נו"ן דמנצפ"ך משמשת במקום מלת כן, ונשאר אותיות קמ"ז. נמצא מזקן הוא בן קמ"ז

ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלקים גם את זרעיך. הדקדוק ידוע, כי דברים האלו ראוי