עוד יוסף חי תקז

והנה ידוע בכתבי האר"י ז"ל, שהארת שם הוי"ה היא אור פנימי, וצריך להיות עם הארת שם הוי"ה עוד הארה משם אהי"ה שהיא אור מקיף, יען כי א"א שיאיר אור פנימי לבדו בלא אור מקיף, ולכן בכל חודש שולט צירוף אחד מן י"ב צירופים של שם הוי"ה, וצירוף אחד מן י"ב צירופים של שם אהי"ה כנודע, ועל כן כיון שיש הארה ליעקב מן שבעה הויו"ת הרמוזים במספר שמו, שהם סוד אור פנימי, מוכרח שיש לו ג"כ הארה משבעה שמות אהי"ה אלו רמוזים במספר שנות חייו, כי הוא חי קמ"ז שנים כמנין שבעה שמות אהי"ה שעולה מספרם קמ"ז. וז"ש ויהי ימי יעקב שני חייו, כלומר עם הארה של ימי יעקב שהם ז' הויו"ת הרמוזים במספר יעקב, יש הארה אחרת של אהי"ה שרמוזה בשני חייו, שהם שבע שני וארבעים ומאת שנה, שרמוז בה הארת ז' שמות אהי"ה שעולה מספרם קמ"ז, כמנין שני חייו של יעקב אע"ה, ובא הכתוב לרמוז של שלימות הארות שמאירים ליעקב שמאיר לו עם ז' הויו"ת שהם אור פנימי הרמוזים בשמו עוד הארת ז' אהיה שהם אור מקיף הרמוזים בשני חייו

ועוד נ"ל בס"ד, אומרו ויהי ימי יעקב שני חייו, ולא אמר ויהיו, לרמוז על ששה שמות יה"י שהיו משפיעים בו, והוא מ"ש בסה"ק אדרת אליהו בפרשת בלק בשם הרב ברכת טוב שכתב טעם המקובלים ז"ל, שם יה"י הוא שם קדוש ששמש במעשה בראשית, כמ"ש יהי אור ויהי אור, והוא שם קדוש כולל כ"ה אורות כמנין יה"י. והופיע כ"ה אורות בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה שהם ק"ן אורות, וכנגדן תיקן דוד הע"ה ק"ן מזמורים ע"כ ע"ש. וידוע כי הקב"ה השליט את יעקב אע"ה בארבע רוחות העולם, כמ"ש לו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, וגם השליטו מעלה ומטה, ולכן הראהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו לכבודו, הרי כאן מעלה ומטה, ולכך שקעה השמש בעבורו, וזו היא שליטה של מעלה, וגם קפצה לו הארץ, וזו היא שליטה שנתן לו למטה, וכיון שהשליטו מעלה ומטה וארבע רוחות, נמצא היה יונק מן ק"ן אורות של ששה שמות יה"י שהופיעו בהם, ואלו היתה השפעתם אליו כמו ימים ונחלים שהיה שותה ויונק מים מהם. וז"ש ויהי ימי יעקב כלומר וא"ו שמות של יה"י היו הארות שלהם ימי יעקב, ימי לשון ים, כלומר ימים ונחלים של יעקב ששותה מהם, מאחד בששה קצוות שהופיעו אורות ששה שמות של יה"י בהם, וזה היה לו במשך שנותיו שהיו שבע שנים וארבעים ומאת שנה

שים נא ידך תחת ירכי. קשה בשלמא אברהם אע"ה אמר כן לאליעזר, שרצה להשביעו במצות המילה שהיתה מצוה ראשונה אצלו. אבל כאן מה טעם יש בזה שא"ל שים נא ידך תחת ירכי. ונ"ל בס"ד דארז"ל ברא כרעא דאבוהי, ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה שלוקח הבן כח וחלק מן נה"י של אביו, ולכן א"ל לעשות כן בשעת שבועה לרמוז לו, אתה מחוייב לכתת רגליך ללכת לארץ כנען, בעבור כבודי כי אתה יוצא ירכי, שלקחת חלק וכח מן נה"י שלי

ועוד נ"ל בס"ד, רמז לו כי מחמת שבועה זו יהיה לך טענה שכלית להכריח את פרעה שיתן לך רשות שתעלה אותי, וכמ"ש רז"ל דפרעה סרב בתחלה כשא"ל אבי השביעני, וא"ל עשה התרה לשבועה זו, והשיב לו אם אתה נותן לי רשות לעשות התרה על שבועה של אבי, א"כ אעשה התרה גם על שבועה שלך, שהשבעתני שלא לגלות עליך בשביל לשון הקודש, ואז הוכרח ליתן לו רשות שיקיים שבועת אביו ויעלהו. והנה אחר אותיות ירך יש אותיות שכל, ולכך א"ל שים נא ידך תחת ירכי, לרמוז לו מחמת שבועה יוולד לך טענה של שכל, להכריח את פרעה שיתן לך רשות לעלות

ועוד נ"ל בס"ד, רצה לעשות בזה פועל דמיוני להגביר את ישראל על כחו של פרעה, יען כי כחו של פרעה הוא בטבעת שהיתה על יד יוסף דכתיב ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, וישראל כולם הם יוצאי ירכו של יעקב אע"ה, וא"כ כולם כחם רמוז בירך שלו, וכשישים יוסף הע"ה את ידו שבה הטבעת ששם כחו של פרעה תחת ירך יעקב אע"ה, נמצא הם גברו על כחו של פרעה, שכחו שהוא טבעתו הוא תחת מקום מוצאם וגבר ישראל

ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם. י"ל הול"ל וקברתני עמהם כמו שאמר ושכבתי עם אבותי. ונ"ל בס"ד, דידוע דהמערה היתה מכילה ארבעה זוגות בלבד, שהם אדם וחוה, ואברהם ושרה, ויצחק ורבקה, ויעקב ולאה, ויש פלוגתא בסדר קבורתם וכנז' בזוה"ק, והדיעה המוסכמת היא שסדר קבורתם היה כך, אדם יצחק חוה רבקה שרה לאה אברהם יעקב כדי שכל אחד יהיה דבק באשתו דוקא, ובזה נעשה סדר הקברים מתוקן יפה, שבו מתברר וניכר על כל איש ואיש מהם, דהאשה הסמוכה לו היא אשתו, ולא אשה אחרת, ולכך אע"פ שיצחק נפטר אחר שנפטרה רבקה, לא קברו אותה למעלה בראש השורה, אלא הניחו בראש השורה מקום קבר ליצחק, וקברו אותה תחתיו כדי שיקברו את לאה תחתיה, ויעקב שנפטר אחר לאה יקבר בסוף השורה, ובזה הסדר יהיו הנשים סמוכים זה לזה, וניכר שכל אחד מהם אשתו סמוכה לו, ובזה נעשו הקברים שלמים בתכונתם, שכל קבר מתוקן כסדר מושבו, ויהיה הקבר עצמו מוכח מתוכו שכל איש ואיש אשתו עמו, ולא יש אשה אחרת סמוכה לו

ובזה פרשתי בס"ד מ"ש בסוף הפרשה, במאמר יעקב אע"ה לבניו, בצוותו אותם על מערת המכפלה, שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו ושמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה, ויש לדקדק על אומרו שרה אשתו, רבקה אשתו, דסגי לומר את שרה ואת רבקה, דידעינן שהיא אשתו, ועוד יש להתפלאת בזה, שרה אשתו רבקה אשתו כאלו הם זרים ממנו, והלא הם אמו וזקנתו, והול"ל את שרה זקנתי ואת רבקה אמי, ובזה ניחא שבא לומר שהם נקברו בסדר נכון, שכל קבר מוכח מתוכו שזאת הסמוכה לו היא אשתו, ולא נקברו כפי זמן פטירתם, וזהו שמה קברו את אברהם ואת שרה בסדר נכון המורה ומוכח שהיא אשתו, ושמה קברו את יצחק ואת רבקה בסדר המורה ומוכח שהיא אשתו, שלא קברו את רבקה למעלה, ואת יצחק שנפטר אח"כ תחתיה, ואת לאה שנפטרה אחריו תחת יצחק, דנמצא יצחק סמוך אצל רבקה וסמוך ללאה, שבזה אינו מוכח מי היא אשתו, וכן אברהם לא נקבר למעלה משרה, דנמצא הוא סמוך לחוה וסמוך לשרה, אלא נקברו באופן המורה ששרה היא אשתו של אברהם, ורבקה אשתו של יצחק, ושמה קברתי את לאה תחת רבקה, וממילא אני לבסוף שמוכח שלאה היא אשתי

ובזה מובן בס"ד כאן בדברו עם יוסף הע"ה על קבורתו, באומרו ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם, חלק מלה זאת לשתים וקרי בה בקבר תם, כלומר בקבר שהוא מסודר בסדר תם, שהוא שלם בתיקון