עוד יוסף חי תקה

המן, אמרו לו אנחנו יודעים מאכלך כל יום פת לחם וירקות אמר להם אני נתן לי הקב"ה מדת ההסתפקות שהיתה באוכלי המן, כי בעת שאוכלים אותו משתנה לכמה מאכלים אשר תתאוה נפשם, וכמ"ש רז"ל ע"פ והיה טעמו כטעם לשד השמן, מה שד זה מתהפך לכמה גוונין, כן המן טעמו מתהפך לכמה מטעמים, שאם אוכל מן ובעודו בפיו התאוה לבשר שמן, יתהפך טעמו לטעם בשר שמן, וכעזה"ד, כן אני נתן לי הקב"ה מדת הסתפקות שבעת שאני אוכל פת חריבה נהפך טעמו של פת בפי לטעם בשר, שאני מרגיש הנאה מן הפת כמו הנאה של בשר שמן, וכשאני אוכל ירק מרגיש הנאה בירק כהנאת מעדני עולם

ולכך זאת המדה נקראת בשם כל, שבעל מדה זו דומה בעיניו שיש בידו כל טוב שבעולם. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל בגמרא משמת יוסי בן יועזר בטלו האשכולות, ושאל בגמרא מאי אשכולות, ואמר איש שהכל בו, כלומר מדה טובה זו שנקראת כל, שדומה בעיניו באמיתות שיש לו כל טוב שבעולם, וזו המדה צריכה מאד לבעלי תורה, שעי"כ ילמדו תורה בישוב הדעת, אע"פ שהם עניים לא יתבלבל דעתם מחמת חסרון טובה, ועל זה אמר התנא בברייתא דאבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, פירוש כך דרכה של תורה, דאע"פ דפת במלח תאכל וכו' שחסר אתה מכל תענוג עכ"ז בתורה אתה עמל ולא יתבלבל דעתך, ואם אתה עושה כן באמת ובתמים, ואין לך צער בלבבך על חסרון זה שיש לך, אשריך וטוב לך, אמר לך לרמוז על מדת כל שיש לך בזה, כי לך בהפוך אתוון כל

ובזה יובן מ"ש יעקב אע"ה לעשו קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלקים וכי יש לי כל, כלומר אל תחוש כי מצטער אני בלבי ברבוי המנחה בראותך כי עדשים בחנם לא נתתי לך, וכ"ש מנחה גדולה זו, שתחשבני לצר עין ח"ו, לא כן, אלא קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, כי אני אין לי צרות עין יען כי חנני אלקים שאני עשיר גדול, ואין זאת המנחה חשובה בעיני כלום לפי רוב עושרי, ועוד יש לי כל, כלומר מדה הנקראת כל, שאין אני רואה עצמי חסר כלום, אלא דומה בעיני בכל עת שאני יש לי כל טוב שבעולם

ובזה יובן בס"ד, זאת קומתיך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות, והיינו ע"פ מ"ש בגמרא מאי אשכולות נטרקון איש שהכל בו, כלומר שדיך אלו החכמים והצדיקים, שמשקין תורה לישראל דומין לאשכולות, איש שהכל בו שיש לו מדת הסתפקות הנקראת כל באמת ובתמים, שאינו מצטער על עניות שיש לו, אלא דומה בעיניו שהוא עשיר מופלג שכל טוב שבעולם יש בידו. ובזה פרשתי בס"ד מאמר הכתוב בשבחה של תורה, דכתיב בה בשמאלה עושר וכבוד, וקשא בשלמא כבוד מצוי אצל בעלי תורה, אך עושר איה הוא, והלא רובם עניים, אמנם הכונה הוא שיש להם מדת הסתפקות הנקראת כל, שדומה בעיניהם שיש בידם כל טוב שבעולם ונמצא הם עשירים גדולים

והנה כאן פרעה רצה שיבואו יעקב אע"ה ובניו וב"ב במהרה ולא יתעכבו בארץ כנען וכיון שהם אוכלוסין רבים אם יהיו נוסעים מארץ לדור במצרים א"א שיביאו כל המטלטלים שלהם עמהם מפני טורח משוי הדרך, ומוכרח שימכרו כל כלים שהם גסים וכבדים שם בארץ כנען, ויקנו במקומם בארץ מצרים וכיון שהם ממונם חביב עליהם יתעכבו ימים הרבה עד שימכרו כליהם בערך טוב, שאם ימכרו במהרה לא יכולים למכור אפילו ברביע מחירם, ולכך בא פרעה לתת להם עצה שלא יחושו להפסד העולה להם מחמת מהירותם במכר הכלים, באומרו כיון שהם צדיקים יש להם מדת כל שנחשב בעיניהם כאלו כל טוב ארץ מצרים הוא להם, וא"כ הם עשירים מופלגים שאין נחשב פחת זה של מחיר הכלים אצלם לכלום, ולכן אם תמכרו חפץ וכלי פחות ממה ששוה אפילו לשליש ולרביע, ואפילו אם תשליכו אותו שם ולא תמכרו אותם בדמים כמו חביות גדולות, וכיוצא לא אכפת לכם כי אתם עשירים גדולים בעיני עצמכם, וז"ש ועינכם אל תחוס על כליכם, להמתין עד שימכרו הכל כפי ערכם, אלא אפילו אם ימכרו לשליש ולרביע, ואפילו אם לא ימצא להם קונים ותשליכום שם לא אכפת לכם, יען כי בודאי אתם יש לכם מדת כל, שדומה לכם שטוב כל ארץ מצרים לכם, וא"כ אתם עשירים גדולים, ואין פחת זה נחשב אצלכם כלום

ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני. צריך להבין הטעם שהיה זה במראות הלילה. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב סמיכות חכמים בסוף פ"ק דברכות, דנקרא יעקב על שם הגלות מלשון עוקבה, ואם היה נעקר שם יעקב על ידו יתברך שוב לא היה יכול להיות שם גלות, כי כל דבור שיצא מפי הקב"ה אינו חוזר, ובאמת הגלות הוא הבריח לטובת ישראל עכ"ד ע"ש. וידוע כי אחר שקראו הקב"ה בשם ישראל לא הדר לקרותו בשם יעקב אלא כאן, כי זה היה פעם ראשונה שחזר הקב"ה וקראו יעקב, ולכן הקדים הכתוב לפרש שזה החזרה של הקריאה בשם יעקב היה במראות הלילה, להודיענו עי"ז הטעם שחזר וקראו יעקב, מה שלא עשה כן גבי אברהם, היינו מסיבת הגלות הדומה ללילה, שהוא צורך בשביל טובת ישראל, ואם לא היה חוזר וקוראו בשם יעקב היה מתבטל הגלות, כמ"ש הרב סמיכות חכמים ז"ל

ועדיין צריך להבין, למה עתה שהוא פעם ראשונה שחזר לקראו יעקב כפל שמו. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב סמיכות חכמים ז"ל שם, באופן כ"א הטעם ששם יעקב לא נעקר, משא"כ גבי אברהם, היינו מפני שיש בספירות הקדושים למעלה פרצוף ספירות שנקרא יעקב, ופרצוף ספירות שנקרא ישראל, ובשניהם נאחז יעקב אע"ה, ונקרא על שם שניהם, ולכן לא נעקר שם יעקב ממנו ע"ש. והשתא אתי שפיר הטעם שכפל שמו כאן בפעם ראשנה דאהדריה לשם יעקב, והיינו להגיד לו הטעם שאני חוזר לקרא אותך בשם יעקב אשר לא עשיתי כן עם אברהם, מפני כי אתה יעקב התחתון כנגד יעקב העליון למעלה, ולכן א"א שיעקר ממך שם יעקב לעולם

ובזה יובן בס"ד מה שסיים ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. והוא כי ידוע מ"ש הגאון חיד"א ז"ל הטעם שנשאר לו שם יעקב מפני כי למראה עינים נשא שתי אחיות, אבל באמת לאה ורחל בסודן למעלה כחדא חשיבי, וכמו שביאר רבינו האר"י ז"ל בסוד הפסוק עקב ענוה יראת ה', ורמוז זה בשם יעקב כיצד יוד רומז לרחל שהיא ספירה עשירית מלכות, ועקב היא לאה בסוד עקב ענוה, ולכן נשאר לו שם יעקב לרמוז דלאה ורחל כחדא נינהו, ולא עשה איסור ח"ו עכ"ל. והנה אם ח"ו הוי איסור שתי אחיות ממש, הערעור היה על יוסף הע"ה ח"ו, כי את רחל לקח באחרונה, ואיך זכה יוסף הע"ה לחכמה גדולה ולמלוכה. וכתבו הראשונים ז"ל בענין בת שבע, שאם ח"ו היתה אשת איש איך זכה שלמה הע"ה שנולד ממנה לחכמה גדולה ולמלוכה, דאע"פ שמת אוריה הלא היא אסורה לבועל, אלא ודאי דלא הוה איסור, וכן