עוד יוסף חי תקג

בקה"י ז"ל בשם זוה"ק פרשת אמור דף ק"ב, בסוד הפסוק וזה שער השמים, ועיין מקדש מלך שם. וידוע מ"ש במשנה נטל את המפתח ופתח הפשפש, והיינו שבתוך שער הגדול יש שער קטן, וזה נקרא פשפש. ולפי האמור דיסוד עליון נקרא בשם שער בסתם שהוא שער גדול, הנה יסוד התחתון שהוא שער קטן נקרא בשם פשפש, יען כי פשפש הוא ר"ל שער קטן. ובזה נרמז מדרגת בנימין שהוא בשער הקטן שנקרא פשפש, אשר נעשה צירוף זה מן קשר ועירוב אותיות נפש באותיות נפש, ונשאר שני נוני"ן, רמז בזה יניקתו של בנימין הצדיק שיונק מן שני נו"ן של ויהי בנסוע הארון. וכתב בקה"י ז"ל בשם זוהר חדש, דשני נוני"ן אלו הם עקרו של עולם, ויעקב אע"ה בירך את בניו בהם, דכתיב וידגו לרוב, ותרגומו וכנוני ימא, ואוה"ע אין להם חלק בנונין אלו, ועל אלו הנונין מבקשים אוה"ע עלילות על ישראל שנאמר אמרו בלבם נינ"ם יחד, ובאלו הנוני"ן יגאל אותנו שנאמר לפני שמש ינו"ן שמו עכ"ד. ולז"א על בנימין כאן ונפשו קשורה בנפשו, שרמז בקשר זה של נפש בנפש כח יניקתו, וגם מקום מדרגתו של בנימין

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם. נ"ל בס"ד הנה נודע כי כל קשות שדבר עמהם מתחלה ועד סוף, כונתו היתה כדי להביאם לידי תשובה מעליא בחרטה גדולה שיהיו מתחרטים באמת על עון שעשו במכירתו כי רב הוא. וידוע כי אות ה' היא אות של התשובה. וכמ"ש רז"ל בגמרא דמנחות דף כ"ט, מאי טעמא תליא כרעיה דה"א דביה עייל בעל תשובה, ומקשו לעילוהו בפתח התחתון הגדול, ומשני לא מסתייעא מלתא ע"ש. ופרשנו בס"ד במ"א, דשני הפתחים צריכין, דבתחלה עביד האדם תשובה מיראה, וזה עייל בפתח העליון הקטן, דלא מסתייעא מלתא לעשות מתחלה תשובה מאהבה, אך אחר שעשה תשובה מיראה ודבק וקרב לדברים שבקדושה יש תקוה שיהיה לו יכולת לעשות תשובה מאהבה שאז בזה עייל בפתח הגדול של אות ה', דעל זה וכיוצא בזה ארז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה, נמצא עיקר אות ה' הוא על תשובה מאהבה

וכאן יוסף הע"ה ברצונו שיעשו תשובה מאהבה, אחר שראה שעשו תשובה מיראה, כי כן מורין הדברים בכתוב במה שאמרו הודוי והחרטה על עונם, דכתיב ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. נמלא לא התוודו ולא התחרטו על עונם, אלא בעבור הצרה שבאה עליהם, ואין זו תשובה מעליא, ורצה שיהיו עושין תשובה מאהבה שאינה תלויה בצרה, ולכך דבר אתם קשות עוד שהעליל עליהם בגביע. ואחר שפטרם מן העונש ותפס רק את בנימין שלא היה לו עון במכירתו, ראה דעתה עשו תשובה מאהבה, דהא אין עליהם צרה שפטרם, ועכ"ז הם קבלו להשתתף בצרתו של בנימין, באומרם שיהיו עבדים הם ג"כ עמו, ובעת שהוא לא רצה בכך, וא"ל עלו לשלום, הם מסרו עצמן בעבורו ונלחמו, אע"פ שבזה מסכנין עצמן, ואז אח"כ נודע להם משום תשובה מעליא, שהיא העקרית של אות ה', כי תשובה מיראה הרמוזה בה אינה אלא התחלה, שממנה יבא האדם לתשובה מאהבה הרמוזה בפתח הגדול של אות ה' כאמור לעיל

ובזה יובן והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, בבכיה אשר בביתי, דיש בזה הוכחה גדולה כי פי אשר דבר אתכם קשות וצער הכל הוא בעבור אות ה"א של התשובה, הוא היה מדבר אליכם דבור קשה וחזק, כדי שתעשו תשובה מעליא הרמוזה באות ה"א. אי נמי מדבר מנהיג, מלשון דבר אחד לדור, והמדבר תחלקנה לשנים וקרי בה הא מדבר אליכם, דהיינו בעבור אות ה"א של התשובה היה פי מדבר אליכם שתעשו תשובה מעליא הרמוזה באות ה"א

ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה. קשה הול"ל וישא קולו ויבך, ומה זה אומרו בבכי, דמשמע דקאי על בכי ידוע. ונ"ל בס"ד ע"ד מה שכתבו בשם הרב אריה ליב ז"ל, ע"פ ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה, משמע מחמת בכייתו הכירה בו שהוא מילדי העברים, ומהיכן נודע לה זה, ופירש דפעם אחת יצאה פקודה מאת המלכה על גירוש היהודים מארץ בעהמען, ושלחו היהודים חכם מפורסם כי ילך וידבר עם שר הפנים על הדבר הזה, ויבא אליו ויתחנן וירד בבכי עד כי הגדיל קולו, ויאמר לו השר מה זה הרימות קולך, ויענהו קולי מעורב בקולות ילדי העברים הצועקים לעזרה, הם אחי בני עמי, וכן הענין כאן היא ראתה קול בכייתו היה גדול מאד, כמ"ש רז"ל ע"פ והנה נער בוכה, שהיה ילד קטן וקולו גדול כנער, וחקרה בדעתה למה בוכה בהרמת קול כזה שאינו כפי מזגו וכמותו, ולכך אמרה מילדי העברים זה שהם בוכים על צרתם, וקולו מעורב בקולות ילדי העברים, והוא צועק לא רק בעדו אלא בעד כל העם, ולכך קולו גדול, עכ"ד

וכן הענין כאן כשבא יוסף הע"ה להתוודע אל אחיו אשר מכרוהו, ראה ברוה"ק היסורין הקשים והמרים שעתידין אחיו לבכות עליהם בזמן עשרה הרוגי מלוכה, שמתגלגלים חלקים של אחיו בהם, ולכך היה עתה קול בכייתו קול גדול מאד, כי בכי של אחיו שעתידין לבכות בזמן עשרה הרוגי מלוכה שבכו במרום שבטי יעקב, נתערב עם בכייתו שצייר בדעתו קולות הבכי של אחיו, ולכך הרים קול בכייתו ביותר כנגד כל הבכיה של אחיו, ולזה היה הקול גדול ורם כ"כ, עד ששמעו אותו מצרים וישמע בית פרעה. וז"ש ויתן את קולו עתה בבכי של אחיו, שעתידין לבכות לעתיד ונתערבו זב"ז, והיה גדול ורם עד גדר ששמעו מצרים וישמע בית פרעה

ועוד נ"ל בס"ד, אומרו ויתן את קולו בבכי, כי באמת כל הבכיות שבכה יוסף הע"ה קודם זה וגם עתה שהגדיל לעשות בכיה גדולה הכל עשה כדי לפדות את אחיו מן כחות הדינין שהיו מתעוררין לקטרג בעבור מכירה שמכרו אותו, דידוע שהבכיה יש בה תועלת לפועל זה לעשות פדיה מכחות הדינין, מפני שבבכיה יהיה מיתוק הדינין, ואז ממילא יהיה פדות מהם. ואמרתי רמז נכון לזה באותיות בכי במלואם כזה בי"ת כ"ף יו"ד, תמצא אותיות המלוי הם אותיות פדות, כי בבכי יהיה לאדם פדות מכחות הדינין, ולז"א בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ולז"א ושמתי פדות בין עמי ובין עמך דנקיט לשון פדות

וז"ש ויתן את קולו בבכי, אות ב' של בבכי משמשת במקום תוך, כמו מי בחצר, דר"ל מי בתוך החצר וכן בכף רעך שאות ב' משמשה במקום תוך, וזהו בבכי ר"ל נתן קולו לבכות בשביל רמז הרמוז תוך אותיות בכי, ששם רמוז הפדות, דע"י בכייתו גורם פדות לאחיו ולכל ישראל

והקול נשמע בית פרעה באו אחי יוסף ויטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. י"ל הול"ל בעיני פרעה ועבדיו, ולמה חילקם לשתי חלוקות להפרידם זה מזה, ונ"ל בס"ד דארז"ל בעת שבא פרעה להמליך את יוסף הע"ה, טענו עבדיו איך ימלוך וימשול בנו אדם זה שאינו ממדינתנו, וגם זר מאמונתינו ודתנו, ואין זה הוא מנימוס המלכות, ופרעה השיב הנמצא כזה איש נבון וחכם אשר רוח אלקים בו, וכיון דהוא יחידי בעולם