עוד יוסף חי תקב

בבעלי הבית, שאם האורח אדם גדול יתאכסן בבית הגביר הגדול שבעיר, וכן עזה"ד, כל אורח יתאכסן אצל בעל הבית לפי כבודו, והקטן שבאורחים יתאכסן אצל שמש בית הכנסת וזה התחתון שבכולם, והרב הבין דברי המכתב וידע ערכו של זה האיש, וכתב פתקא להשמש של בית הכנסת שיקבלו להתאכסן אצלו, וזה בע"כ הלך שם, אך נצטער מאד על הדבר הזה, ויתפלא מאחר שהביא להרב מכתב שכתוב בו שבח גדול עליו, שלפי השבח הזה צריך שיתאכסן אצל הגביר שבמדרגה העליונה, ומדוע הורידו למדרגה התחתונה, וישאל מן השמש על פתגמא דנא, ויאמר לו השמש אתה חשבת שהבאת המכתב הזה לכבודך, אינו כן, אלא הגאון בעל המכתב לא שיקר ח"ו להגדיל אותך בשקר, אלא הוא הודיע האמת שאתה כלי ריקם שאין בך שום חכמה ושום חשיבות ומעלה, ולכך כתב שאם היית עומד לפני אשת עובדיה לא עמד השמן, כי לפני אשת עובדיה הביאו כלים רקים, ואז היה השמן יורד מן הפך וממלא אותם הכלים הרקים, וכאשר לא נשאר כלי ריקן עמד השמן, אבל כל זמן שהיה לפניה כלי ריקם לא עמד השמן, וכן אתה כלי ריקם אם היית עומד לפניה לא היה עומד השמן, ע"כ. נמצא יש מדבר דברים שהם שבח ומעלה בעיני הטפשים שאין מבינים סודם, אבל המבינים מכירים ויודעים שהם דברי לעג ובזיון. וכן כאן יהודה אמר כי כמוך כפרעה, והטפש חושב שבא לשבחו לומר עליו שהוא חשוב מלך כפרעה, אך באמת סודן של דברים שבא להלעיג לומר כמו פרעה שמסתבח בשקר שאומר על נילוס שהוא משקה ע"פ מאמרו, כן אתה משתבח לומר שאתה יודע הנסתרות, כמ"ש הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני, שאדע הנסתר מעצמי בלתי גביע, ואינו כן

והנה נודע כי דבור הוא קשה, אך יש דבור קשה דהקושי שלו גלוי ונראה, ויש הקושי שלו נסתר, דנראה באזני השומעין דבר שבח ומעלה, ובאמת הוא להפך, וז"ש ידבר נא עבדך דבר, ר"ל דבור קשה שאינו נרגש הקושי שלו אלא רק באזני אדוני, משא"כ אחרים יחשבו שהוא שבח ומעלה, ואל יחר אפך בעבדך בעבור קושי של הדבר הזה, מאחר שאני מסתיר הקושי ואינו נרגש אצל אחרים, ופירש מה הוא הדבר שיש בו קושי נסתר, ואמר הנה אנכי אומר כי כמוך כפרעה, והאחרים יחשבו שאני משבח אותך לדמותך בשררה ומעלה כפרעה, ולא כן, אלא אני מגנה אותך ואת פרעה, לומר כמו שפרעה הוא ריקם ומשתבח בשקר, כן אתה ריקם ומשתבח בשקר, לומר נחש ינחש איש אשר כמוני

ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. קשה אומרו אתם ידעתם, דיחס וידיעה זו להם, והלא כל העולם יודעים דבר זה ששנים ילדה לו אשתו, ומה יתרון יש לבניו בידיעה זו טפי מאחרים. ועוד קשה אומרו ויצא האחד מאתי, מלת מאתי נראה לשון יתר, ודי לומר ויצא האחד. ועוד י"ל אומרו טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה, דאם טרוף טורף איך אפשר שיראהו, דלשון לא ראיתיו לא יצדק אלא על נאבד ונעלם. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בלידת בנימין שהוצרכה רחל אמו לתת לו חלק נפשה כשנולד, מפני שלא נתן בה יעקב אע"ה רוחא לצורך בנימין כנהוג, ולכך נפטרה תכף בעת שנולד כמ"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה, שבלידת בנימין יצאה נפשה, כי הוא היה חלק נפש אמו ממש. גם ידוע שכל השבטים הם בנוקבא, ורק יוסף הע"ה הוא בדוכרא, שהוא קשור עם יעקב אע"ה יותר מכל אחיו, כי יעקב אע"ה היה סוד גוף, והוא בסוד ברית, ואיתא בזוה"ק גוף וברית חשיב חד, ולכך אהבו ביותר. גם ידוע מ"ש בקה"י דאות מ"ם רומזת ליסוד. ופרשתי בס"ד הטעם כי מ"ם במלואה עולה יסוד. גם ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דיוסף היה יסוד התפארת, דהיינו יסוד ז"א, ובנימין היה יסוד דמלכות, זה יסוד בדוכרא, וזה יסוד בנוקבא

וז"ש אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי, רמז בזה על ידיעה סודית, ומלת שנים תחלקנה לשתים, וקרי בה שני מ"ם פירוש אשתי ילדה לי שני בנים, שכל אחד הוא ביסוד הרמוז באות מ"ם שילדה לי שני יסודות, כי יוסף הוא ביסוד דדוכרא שהוא בתפארת, ובנימין ביסוד דנוקבא היא המלכות, ויצא האחד מאתי קרי בה מם אתי, ר"ל יסוד שהוא אתי כי יעקב אע"ה הוא בחינת התפארת, ויוסף הוא יסוד שבתפארת, ובודאי הוא עודנו חי ולא נטרף ח"ו, אלא רק נתעלם ממני עד עתה, מסיבת כי ברית כרותה לשפתים, שאני שגגתי ואמרתי אך טרוף טורף, שיצאו מפי דברים, לכך נתעלם ממני ולא ראיתיו עד הנה, אבל באמת הוא חי, ורק מחמת שאמרתי אך טרוף טורף זה הדבור גרם לי שלא ראיתיו עד הנה, אבל באמת לא קרה לו אסון של מות ח"ו, ואם לקחתם גם את זה מעם פני, יש לחוש על הרוב שיקראהו אסון, שימות ממש, יען זה הנשאר אצלי הוא יסוד דנוקבא, שהיא קרובה למקום הקליפה שהיא סופה דכל דרגין, שרגליה יורדות מות כנודע, ובזה והורדתם את שבתי וכו' בעבור האסון הזה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, ויצא האחד מאתי זה יוסף, וקראו בשם אחד, כי הוא עתיד להשלים מספר אחד בשבטים שהם י"ב, ומחמת שנחלק שבטו לשנים שהם מנשה ואפרים, נשלם בו מספר י"ג שהוא מספר אחד, ולכך קראו בשם אחד. ואומר אך טרוף טרף, כלומר ידעתי בבירור שביציאתו מאתי לא מת ח"ו, אלא הוא עוסק במלאכתו הראויה לו יותר מכל אדם, שהיא מלאכת הבורר שטורף רפ"ט ניצוצין בסוד הכתוב טרף נתן ליראיו, כי רפ"ח נצוצין עם הכולל הם רפ"ט, וכנז' בשער הכונות בסוד פסוק זה של טרף נתן ליראיו, לטרוף אותם ולבררם, וז"ש אך טרף טרף, שטורף את טרף ניצוצין, ע"ד מש"ה והנה עלה זית טרף בפיה, כן הוא טורף אותם בפיו בעסק התורה שלומד בפיו, ומה שלא ראיתיו ברוה"ק לידע היכן הוא יושב ומה הוא עושה, היינו מפני כי עד הנה, כלומר נסתלקה ממני השמחה שמכונית בשם הנה, כמ"ש רז"ל במדרש בפ' קרח הנה לשון שמחה, כד"א הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו ע"ש וידוע מ"ש רז"ל ע"פ ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום, שהוא ר"ל עדא יומא וכן ובחוץ לעוברים תרגומו בשוק לעדן, וידוע כי הטעם שלא שרתה רוה"ק על יעקב אע"ה כשנעלם יוסף הע"ה שאז היה יודע ברוה"ק איה הוא, מפני כי אין הנבואה שורה אלא מתוך השמחה, וכיון דנסתלקה ממנו השמחה כשבשרו אותו הכר נא הכתונת בנך היא, לכך לא שרתה עליו רוה"ק, שאז היה יודע מה נעשה ביוסף, ולז"א ולא ראיתיו ברוה"ק במראה הנבואה, היינו מפני כי עד הנה ר"ל עדה ונסתלקה השמחה שמכונית בשם הנה, גם הנה ר"ת השפעת נצח הוד, שמשם יניקת הנביאים

ונפשו קשורה בנפשו. נ"ל בס"ד רמז בזה מדרגת בנימין וכח יניקתו, והוא אם תקשר אותיות נפש באותיות נפש יהיה מזה צירוף פשפש ושני נו"ן, וצירוף פשפש הוא מדרגת בנימין לגבי מדרגת יוסף הע"ה, כי ידוע דיוסף הע"ה היה ביסוד העליון שהוא בתפארת, ובנימין היה ביסוד התחתון שהוא במלכות וכנז"ל. וידוע דיסוד העליון שהוא בתפארת נקרא בשם שער, כמ"ש