עוד יוסף חי תקא

יעקב חבל נחלתו, כלומר בשביל דחלק ה' עמו שחביבין אצלו, לכך נחלתו של יעקב כלומר המחלה שלו שהוא הגלות מלשון נחלה מכתיך, שהוא לשון חולי, היתה בסוג חבל ולא בסוג שלשלת. ובזה פרשתי בס"ד הטעם בפרשת וישב, שכתוב שלשלת בתיבת וימאן, אשר בפסוק וימאן ויאמר הן אדוני, והיינו, כי אמר בלבו באותה שעה שתבעתו לעבירה, אם אחטא ח"ו אז תהיה ירידת יעקב אבי למצרים בשלשלת שהיא ירידה קשה ומרה כלענה, כי הוא ידע ברוה"ק שתהיה ירידתו בחבל, מחמת שהוא ירד תחלה וימשול שם, ואז ירידתו הוא ובניו תהיה בדמיון חבל, וכל זה השיג אותה שעה ברוח הקודש, ולכך מיאן כדי להציל את אביו מירידה קשה שדומה לשלשלת, ולכך כתוב על וימאן טעם של שלשלת

והנה נודע, כי הירידה הזאת שהיתה תחלה בחבל שהוא דרך כבוד ולא בשלשלת, גם סופה ואחריתה היתה טובה מאד, שהיתה היציאה שיצאו משם דומה לירידה כי יצאו ועלו משם ברכוש גדול הגשמי והרוחני

והענין הוא ע"פ מ"ש בס"ד בביאורי על ההגדה, בדברי המגיד על אחת כמה וכמה טובה כפולה וכו'. והוא דידוע שכל דין ועונש ויסורין, הן גלות ושעבוד, הן דבר אחר, הכל נעשה ע"י ספירת המלכות ששם הוא שם אדנ"י בסוד דינא דמלכותא דינא, והיינו דינ"א אותיות אדנ"י, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעשר מכות שכולם יצאו מן בחינת המלכות מעשר ספירות שיש בה, ופרט אותם אחת לאחת בשער הפסוקים יע"ש. ואמרתי בס"ד רמז נכון בזה כי שם אדנ"י שהוא במלכות מספרו עולה ס"ה כמנין מכה, רמז שכל מכה ומכה משם יוצאה ובאה, וידוע שגם הטובה וההשפעה לא נוכל לקבל אלא מן המלכות שהיא אמנו. ומטעם זה ביום כפור אנשים ונשים מתענים, ולכן כתיב בה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ולאו דוקא שפע של ישראל אלא גם שפע הכללי של עולמות בי"ע, ועוה"ז השפל, ג"כ הכל נמשך ע"י המלכות, בסוד ואתה מושל בכל

והנה בסוף גלות מצרים נתקיים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, דהיינו למצרים נהפך להם מספר שם אדנ"י למספר מכה, ובאו עליהם עשר מכות, ונתקיים דן אנכי, ולישראל נעשה להם שם אד"ני למספר כמה, שהוא לשון רבוי, כמו מה רב טובך המורה תיבת מה על רבוי, אך תיבת מה אע"פ שיש בה לשון רבוי, יש בה נמי משמעות של מיעוט, כמו ואהרן מה הוא, אך מה בתוספות אות כ"ף שהוא תיבת כמה, אין לה משמעות של מיעוט כלל, אלא דוקא לשון רבוי, שהוא משמעות מאד, על כן כיון שנעשה לישראל מספר ס"ה למספר כמה, זכו לרכוש גדול שהוא רכוש מאד, וכיון ששם אדנ"י הוא כפול בחצוניות ופנימיות בסוד וה' בהיכל קדשו הם מפניו, דהיינו היכל גי' אדנ"י והוא בחצוניות, כי היכל הוא חצוניות, הס מפניו שיש ה"ס שהוא מספר שם אד"ני, מפניו ר"ל מבחינת הפנימיות, ועל כן שני שמות שם אדנ"י שהם של פנימיות וחצוניות נעשו לישראל מספר כמה וכמה, כלומר כמה שהוא לשון רבוי ברכוש גדול הרוחני, וכמה לשון רבוי ברכוש גדול הגשמי

עוד ידוע מ"ש בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ב, רבי חזקיה פתח ואמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, הדא הוא דכתיב אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה, ובהאי קב"ה דאין דינוי לתתא, ודאין דינוי לעילא בכלא ע"ש. ופירש הרמ"ק ז"ל, אחת היא המלכות ששם הדינים בפועל ונפעלים על ידי המלכות, ולזה אמר בהאי קב"ה דאין דינוי וכו', נמצא אחת הוא כינוי למלכות, והוא הדבר אשר דבר בקדשו רבינו האר"י ז"ל, שכל הדינין נעשים בפועל למטה ע"י המלכות בסוד דינא דמלכותא דינא, ולכן אתמר בה אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, וכמ"ש בזוה"ק

ובזה יובן על אחת היא מדת המלכות שנקראת אחת שממנה הגיעה המכה למצרים במספר שם אדנ"י שהוא במלכות, הנה לישראל נעשית כמה וכמה כי מספר שם אדנ"י שהיה בו מכה למצרים נהפך לישראל מספר כמה וכמה, מן חצוניות ומן פנימיות של השם, לקיים בהם הבטחת רכוש גדול בפנימיות, ורכוש גדול בחצוניות

והנה אותיות שאחר אותיות דלי למפרע בסדר ישר אותיות כמה, וז"ש המדרש א"ל יוסף הצדיק אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, רמז בזה על גלות מצרים שתחילתו יהיה בסוג חבל, ולא בשלשלת, סופו הולך אחר הדלי, שתתהפך המכה לאותיות כמה, שהם רמוזים אחר אותיות דלי כסדרן למפרע, והוא ע"ד מה שבארנו בס"ד במאמר, על אחת כמה וכמה טובה כפולה

ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. נ"ל בס"ד דאיתא בפרקי ר"א פרשה ט"ל, למה מת יוסף עשר שנים קודם לאחיו, רבי ישמעאל אומר עשר פעמים אמרו האחים ליוסף עבדך אבינו ושמע יוסף הדבר ושתק, וכיון ששתק הו"ל שתיקה כהודאה כאלו הוא עצמו אמר כן ח"ו ע"ש, ולפ"ז אנחנו רואין טובה גדולה עשה יהודה עם יוסף הע"ה, בפרשה זו שאמר לו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, דהיינו בלא מתורגמן, מפני שהיה דרכם לדבר עמו ע"י תורגמן, ואם היה מדבר יהודה עמו כאן ע"י תורגמן, היה מתחייב בעבור מ"ש לו עבדך אבי שתים, אחת מה שהיה שומע מן יהודה ואחת על מה שהיה שומע מן המתורגמן, לכן כיון שדבר באזניו בלא תורגמן לא נתחייב אלא על מה ששמע מיהודה, כי לא נכפלה מלת עבדך ע"י תורגמן ג"כ, וידוע דהמקטרג נקרא בשם אף, ולכל אדם יש לו מקטרג כפי מעלתו, וז"ש ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני שלא ע"י תורגמן, וממילא אל יחר אפך זה המקטרג שלך בעבדך, ר"ל בעבור מלת עבדך שאני אומר על אבי, דנמצאת אתה שומע אותה כפולה ממני ומן המתורגמן, דבזה יחר אפך זה המקטרג הנקרא אף, יען כי כמוך כפרעה, כמו שפרעה יודע שבעים לשון שבכללם לשון הקודש, כן אתה יודע, ונמצא דאע"פ שאני מדבר עם המתורגמן בלשון הקודש, היית אתה מבין ושומע ושותק בדברי ובדברי התורגמן

ועוד נ"ל בס"ד קשר הדברים אומרו כי כמוך כפרעה עם מ"ש אל יחר אפך בעבדך, שיש אדם מדבר דברים שנראין לעיני השומעים אותם שהם דברי שבח, אך למבין נכרים שהם דברי בזיון. וכמ"ש בספר שיחת ת"ח, שאדם אחד ריקן מחכמה בא לפני גאון לבקש ממנו כתב תעודה בספור שבחיו לעיר אחרת להגאון והרב של אותה העיר כדי לקבלו בכבוד ולעטרו בבגדים, ובקש ממנו שירבה בשבחיו בתוך המכתב כדי שיתכבד בעיני הרב והקהל שלו ויעשו לו נדבה הגונה. והגאון כתב במכתב להרב של אותה העיר בזה"ל, זה האיש המוביל כתבא דנא אם תרצה לידע ערכו, דע שאם היה בזמן אלישע הע"ה עומד לפני אשת עובדיה הנביא לא עמד השמן, וישמח זה, האיש במכתב הזה, דנמצא הגאון מחזיק אותו לצדיק גדולד שאם היה עומד שם לפני אשת עובדיה היה השמן יורף בזכותו, ולא עמד ולא פסק, והלך לאותה העיר, ותכם ומיד מסר המכתב הזה להרב, ובאותה העיר היה להת מנהג ותקנה בעבור האורחים שיש להם שבעה מדרגות