עוד יוסף חי תק

גדולים, חדא מאי קמ"ל באומרו הלא זה אשר ישתה אדוני בו, דמאי נ"מ בין אם ישתה בו לבין אם לא ישתה בו, דבשלמא מ"ש ינחש בו קא"ל שהוא יקר הערך מאד וגנבתם אותו, אבל ענין שתיה מאי נ"מ, ומאי רבותא יש בכוס אם ישתה בו. ועוד אומרו הרעותם אשר עשיתם למה הוצרך לדברים אלו, אחר שכבר אמר להם שלמתם רעה תחת טובה שהוא קשה מאד, שעשו רעה שלימה שהיא מקבלת כנגד הטובה, אבל הרעותם י"ל אפילו על הרעה כל דהוא. ונ"ל בס"ד ע"פ מה שמצאתי כתוב בשם הרב אפיקי יהודה ז"ל, שדקדק בפסוק ואת גביעי גביע הכסף, מדוע הלשון כפול, ופירש הדבר שאם יביא גביע אחד מן הגביעים ויניחנו באמתחת בנימין, הנה כאשר ימצא אצלו אח"כ אפשר שיאמרו זה שלנו, ומארץ כנען הבאנו אותו והונח כאן. ולכך התחכם להביא גביע של פרקים, שהיה מורכב גביע גדול על גביע קטן, והשתיה היא בגביע הגדול העליון, וגביע הקטן הוא רק לנוי מורכבים זה ע"ג זה ע"י חוליות, והיינו שכתב רש"י ז"ל גביעי, כוס ארוך וקורין לו וכו', לומר שהיה כוס של פרקים שדרכו להיות ארוך מפני שהוא שני חלקים מורכבים זע"ז, וצוה יוסף הע"ה להאיש אשר על ביתו שלא יניח באמתחת בנימין את הגביע כולו, אלא יפרידנו מחלק השני שתחתיו ויניח רק את העליון ששותים בו, אבל גביע הקטן העשוי בסיס ורגל לגביע הגדול ישאר אצלו בחיקו, דעתה אם יאמרו זה שלנו הוא שהבאנו מארץ כנען, יאמר להם איה חלק השני, וכשרואין שאותו החלק שאצלו שמרכיבו עם הגביע הגדול הנמצא באמתחת בנימין, הם מתאימים זע"ז ומכוונים על ידי החליות של פרקים, הנה בזה יתאמת שהגביע הנמצא אצלם הוא לוקח מבית יוסף, ולכן אמר ואת גביעי גביע הכסף תשים וכו', שזכר שני גביעים עכ"ד. ואני הצעיר אשלים דבריו היטב, לומר כי גביע העליון ששותין בו היה של כסף, וגביע התחתון שהוא בסיס לזה המחובר עמו על ידי פרקים היה של זהב, לכך אמר ואת גביעי שאני שותה בו שהוא גביע הכסף, הגיד לו בזה שיפריד העליון שהוא כסף מן התחתון שהוא זהב, ויניח באמתחת בנימין, רק את גביע הכסף בלבד, והשני שהוא הזהב ישאר אצלו בחיקו

ובזה יובן בס"ד מ"ש לו אח"כ ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב, שזכרו לו כסף וזהב, והוא לא היה תובע אלא גביע אחד של כסף, אמנם הענין הוא כמו שאמרנו שהיה אותו הגביע שני חלקים א' של כסף וא' של זהב, ואחר שאמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו, והם יודעים שהגביע שהיה שותה בו בבית לפניהם היה שני חלקים, העליון כסף והתחתון זהב, לכך אמרו לו ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב, ר"ל איך נגנוב גביע זה שאתה חושד אותו שהיה חלק כסף וחלק זהב

ובזה יתורצו כל הדקדוקים הנז"ל היטב, דאחר שא"ל למה שלמתם רעה תחת טובה, לגנוב מאדוני שהטיב לכם, אמר להם עוד הרעותם אשר עשיתם, ר"ל הריעותם לעצמכם בזה המעשה שגנבתם ולא ידעתם להסתיר הגניבה, והיינו כי בראותכם דמכה בגביע ויודע הנסתרות לכך הסכמתם לגנוב הגביע כדי שלא יתגלו נסתרות שלכם, אך הריעותם בזה לעצמכם שאתם גנבתם גביע אשר ישתה בו, ואין זה הגביע שעושה בו הניחוש לידע הנסתרות, דהניחוש היה בחלק השני שהוא גביע הקטן הזהב שמונח אצלי בחיקי, והוציאו והראהו להם, ועליו הוא אומר והוא נחש ינחש בו, ונמצא גנבתם הגביע כדי שלא יודע נסתרות שלכם ולא הועלתם בזה לעצמכם, שגנבתם גביע ששותה בו דוקא, ולא גנבתם גביע שהוא מנחש בו, שזה נשאר אצל אדוני בבית, והוא הגיד על דבר הגניבה, והנה הוא עתה בידי

ובזה יובן בס"ד המדרש בפ' ויגש, שא"ל יהודה יוסף מה נאמר לאבא, א"ל אמור לו הלך החבל אחר הדלי, והכונה מה נאמר לאבא על עלילות שקר שאתה עושה לנו בעבור הגניבה, הלא יאמר לנו היה לכם לומר זה שלנו הוא, וכי לא יש באלף כוסות שנים שיהיו דומין זל"ז, והשיב אמור לו הלך החבל אחר הדלי, כלומר זה הכוס מורכב שנים חלקים זעג"ז, וחלק התחתון נשאר אצל האיש, והביאו והרכיבו לחלק הנגנב עליו, והיו מתאימים יפה, וניכר שזה היה בסיס לזה, ונתברר שטענת האיש איננה עלילה, אלא טענה גמורה. וסוף עשו שלום

פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה. איתא במדרש תנחומא אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא, אמר לו אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי. הנה פרשתי בסה"ק אדרת אליהו, כי חבל רומז לבנימים, כי הוא בחינתו להעלות מ"ן, וכן החבל מעלה ומושך מלמטה למעלה, ודלי הוא יוסף שהיה בחינת היסוד הנקרא דלי ע"ש. ושו"ר בספר הקדוש מאורי אור, שכתב היסוד נקרא דלי השואב מים בששון, וסמניך הלך החבל יעקב חבל נחלתו, אחר הדלי יוסף עכ"ד. ובמ"א פרשתי הטעם שהיסוד נקרא דלי, ע"פ מ"ש בקה"י ז"ל, דלי הוא מזל אחד מן י"ב מזלות, והוא מזל של ישראל כמ"ש התוכנים, וכ"כ הגאון יהונתן בלוחות העדות, והטעם כי הדלי פעמים מלא פעמים ריקן, כן ישראל פעמים מלאים טובה ועושר ומעלה, פעמים רקנים ע"ש, וכן בחינת היסוד פעמים מלא פעמים ריקם ח"ו, ולכן תמצא פועל זה ביוסף הע"ה שהיה פעמים מלא בהיותו אצל אביו, פעמים ריקם כשנמכר למצרים, וישב י"ב שנה בבית הסוהר, ואח"כ חזר ונתמלא כשמלך במצרים, ונשאר במילואו עד עולם ולא נתרוקן עוד, ולכן קודם שנמכר נתגלגל הדבר שהשליכו אותו בבור ריק, דכתיב והבור ריק אין בו מים, לרמוז כי אותו זמן הגיע עת ריקנות הדלי, ואח"כ כשהגיע זמן מלואו שמלך במצרים כתיב וירצוהו מן הבור, ר"ל מן אותה הוראה שהיה מורה הבור על ריקנות שלו

ולפ"ז עתה כשדבר יוסף הע"ה עם יהודה בזמן שבא בנימין שהוא החבל אצלו, היה זה בזמן שהדלי שהוא יוסף הע"ה מלא, כי באותו עת היה מושל ושליט ומלא טובה ועושר וכבוד. והנה נודע כי החבל נמשך והולך אחר הדלי, בזמן שהדלי מלא הרבה, דאז מחמת כובד הדלי נפסק החבל מקצה השני שלו, ויורד והולך אחר הדלי, כי הדלי מחמת כובדו ימשוך החבל אליו וז"ש אמור לאביך הלך החבל הוא בנימין, אחר הדלי, כלומר לעת עתה הדלי שהוא יוסף אינו ריקם אלא מלא טוב, ולכן החבל שהוא בנימין נפסק והלך אחריו, כלומר נפרד מאביו והלך אחר אחיו יוסף, שהוא מלא מכל טוב

ועוד נ"ל בס"ד שרמז בדברים אלו לפי דרכו, על ירידתם למצרים שתהיה סופה לטובה, ולא יהיה להם עתה פחד ממנה, והוא דאיתא בגמרא דשבת דף פ"ט, א"ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ופירש רש"י ז"ל בחבלי אדם בשביל חבת האדם משכתים בחבלים למצרים ולא בשלשלאות ע"ש. נמצא כינה הכתוב ירידתם למצרים בשם חבל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב כי חלק ה' עמו