עוד יוסף חי תצט

לאכול עם העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, ואם העברים כ"כ שנואים למצריים שלא יוכלו לאכול עמהם לחם, איך ימשול בהם איש עברי, וא"כ מה ראה פרעה להמשיל את יוסף הע"ה על ביתו ועל מצרים כולה, ובמה שכך דעתם של המצריים בדבר זה

ונראה לפרש בס"ד, ע"פ מ"ש במשלי יאודה, עם הסכל וחסר דעת אל תתחבר, משל לאדם והדוב שבאו בברית יחד, ואת העיר עזבו ומשכן היער אהבו, ובנקיק הסלעים ישבו, וביד חרוצים שרתו זא"ז, האיש נטע עץ פרי לאכול מפריו הוא והדוב רעהו, וגם הדוב בכל יום צד ציד ויבא אל האיש רעהו, ויתענגו יחד שניהם, ויהי הקשר אמיץ ביניהם, ואהבתם היתה אהבה נצחת, עד שגם בעת שינה ישכבון על מטה אחת. ויהי היום אחרי אכלם לשבוע שכב האיש ארצה, את משכב הצהרים, והדוב עומד אצלו לשמרו. והנה זבוב מועף ובא, ויעמוד על מצח האיש ההוא השוכב סרוח, ויעופף הדוב כפו ויגרשהו, אך הזבוב שב עוד הפעם ושתים, ויעמוד על מצח האיש בין העינים. ויחרה אף הדוב ויתמרמר על הזבוב בעל הכנפים, ויאמר העודך תתגר בריעי ואוהבי העוד הפצר ומרי, המתין לי עז המצח, גם אני אלך עמך בחמת קרי, ואעשה בך רצח. וירץ הדוב ויקח אבן מן היער, ויור בזבוב ויעש וירצחהו רצח, וממילא גם האיש רעתו נרצח והומת, והפך לו את נומתו לשינת נצח, ולכן אמר החכם טוב אויב חכם לב והגם שהוא נער, מאוהב גדול והוא כסיל ובער. עכ"ד ע"ש

והנה ע"פ אמירת החכם ודברי המשל הזה, מצא פרעה תשובה נצחת לטענה הנז', אם יאמרו אין ראוי למשול בם אדם שהוא זר ומשונה מדתם, מפני שבהכרח הוא שונא אותם, כי סתירת טענה זו היא ברורה ע"פ מאמר טוב אוהב שהוא חכם גם בהיותו נער, מאוהב גדול שהוא כסיל ובער, יען כי הכל יודעים דכל החלומות הולכין אחר הפה, ואם האדם ישמע חלום מאהוב שלו, ואינו מוצא בו פתרון טוב, כי אם רע, אז טוב לו שישתוק ולא יפרשנו לרוע כי יזיק לאוהבו בפתרונו, דכל החלומות הולכין אחר הפה. והנה חכמי מצרים וחרטומיה ודאי הם אוהבים את מלכם ואת ארצם, ועל כל זה בשמעם החלום וראו כי פתרנו רע, לא נתנו לפיהם מחסום, אלא פתרו אותו לרעה על מלכם ועל ארצם, כי יש פתרו שבעה בנות יוליד ושבעה בנות יקבר, ויש פתרו שבעה מדינות יקח ושבעה מדינות יקחו ממנו, ועוד פתרונים כיוצא באלו באופן שעכ"פ אמרו פתרון רע, זה אומר ימותו לו שבעה בנות, וזה אומר יכבשו ממנו שבעה מדינות ואם היה נראה להם כך למה פתרו בכך, והיה להם לשתוק. נמצא פתרונים שלהם מוכיחין על כסלותם ועל טפשותם, ולולי כי השי"ת סיבב גדולת יוסף ע"י פתרון השבע והרעב אשר פתר, היו מתקיימים פתרונים רעים שלהם שימותו לו שבעה בנות, ויכבשו ממנו שבעה מדינות. והנה אלה פעולת החכמים והחרטומים שהם אוהבים למלכם ולארצם עשו בכסלותם נזקין אלו למלכם ולארצם, אבל יוסף הע"ה שהיה הדת שלו משונה מדתם, חס על המלך ועל הארץ היושב בה, ולא בחר לפתור רע לא על המלך ולא על הארץ, אלא פתר החלום בשבע ורעב, אשר פתרון זה של השבע ושל הרעב הוא טוב למלך וטוב לארצו, שכל באי עולם מלאו מצרים כסף וזהב, בעבור התבואה הנמצאת בה לרוב וכבר אמר החכם טוב אויב חכם לב הגם שהוא נער מאוהב גדול כסיל ובער, וא"כ ודאי ראוי היה יוסף הע"ה למשול עליהם, והגם כי דתו משונה מדתם, והגם כי הוא עודנו קטן בשנים

ולז"א אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת, כל דייקא, פרות הרעות ושבלים הרעות פירשת אותם לטובת המלך והארץ, כמו פרות הטובות, ולא הלכת בדרך שהלכו בו החכמים והחרטומים, שלא חסו על מלכם ועל ארצם שעשו פתרון לפרות הרעות ושבלים הרעות לרוע למלכם ולארצם, על כן ראוי אתה למושל במצרים יותר מהם, ולכך אתה העברי שאינך מן הדת שלנו ראוי שתהיה מושל על ביתי, כי אתה חסת על ביתי שלא לפתור רע על הבנות שלי, ועל פי ישק כל עמי, כי אתה חסת על ארצם שלא פתרת רע על ארצם שיתאבד ממנה שבעה מדינות

ועל כן ברכו אביו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין פורת אותיות פותר, כלומר אחר שנעשית בן פותר יוסף גרם לך הפתרון חן שהיה לך פורת דהיינו חן עלי עין, דבעבור זה הפתרון נמנו וגמרו שאתה תמשול ותמלוך עליהם

רק הכסא אגדל ממך. י"ל הול"ל יגדל, ועוד היל"ל בכסא אגדל ממך, לומר שתהיה גדולתי יתירה עליך בכסא, שאני לבדי יושב על כסא המלוכה. ונ"ל בס"ד שהיה דרכם לכבד מקום הכסא של המלך שיושב עליו בזה, והוא שיש שבעה מדרגות באותו מקום זו למעלה מזו, והכסא של המלך מונח במדרגה השביעית העליונה, וכל השרים יושבים למטה מאותם השבעה מדרגות כולם וליוסף הע"ה כבדו שהניחו לו כסא שלו במדרגה הששית, שנמצא כסא המלך גדל על מקום יוסף הע"ה מדרגה אחת, כי זה בשביעית וזה בששית. ולז"א רק הכסא אגדל ממך, חלק מלת אגדל לשתים, וקרי בה א' גדל ממך, כלומר מדרגה א' הוא גדל ממך

ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו. י"ל למה הוצרך לפרש מעל ידו, וסגי לומר ויתן פרעה את טבעתו על יד יוסף, או וישם את טבעתו על יד יוסף. ונ"ל בס"ד בא ללמד שהטבעת לא היתה מונחת בקופסא, אלא דרכם ללבוש אותה ביד תמיד, ובזה נעשית הטבעת בפ"ע, אות הכבוד ליוסף, שהכל רואין דטבעת המלך בידו תמיד, משא"כ אם היתה מוצנעת, ורק בעת שיש צורך לחתום בה מוציאין אותה, ועוד חדוש במעלה שהוא בעצמו נתן הטבעת על יד יוסף, ועוד הוא בעצמו הלבישו בגדי שש, והוא עצמו שם רביד הזהב על צוארו

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. נ"ל בס"ד זכה למרכבת המשנה, כי הוא היה שטנו של עשו וגובר עליו, וידוע דעשו רמוז במלוי אותיות פרעה כזה, פ"ה רי"ש עי"ן ה"א, המלוי עולה מספר עשו, והמלוי משנה לאותיות הפשוט, ולכן דוגמה לזה עשו לו מן השמים הכבוד הזה שירכב במרכבת המשנה, כי הוא נתעלה ורכב על עשו שהוא מרכבת המשנה של מלוי אותיות פרעה

ונתון אותו על כל ארץ מצרים. קשה והלא כבר אמר לו ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ונ"ל בס"ד, דאח"כ נתן אותו ברצון הכל שרים וחרטומים וחכמים. ועוד נ"ל בס"ד רמז כאן הכתוב על השקפה שנשקפו כל הנשים מן החלונות ומן הגגות כדי לראותו בהיותו רוכב על מרכבת המשנה ומהלך ברחובות מצרים והוא כי יוסף מספרו קנ"ו, ומצרים מספר ש"ף, ותצרף קנ"ו עם ש"ף יהיה מזה צירוף נשקפ"ו, דכל המצרים נשקפו מן החלונות והגגות לראותו, בהיותו רוכב על מרכבת המשנה, ומדבר זה זכה לשכר רב ועצום מאד, וכמ"ש בברכתו בן פורת יוסף וכו' בנות צעדה עלי שור

הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הרעותם אשר עשיתם. י"ל כאן דקדוקים