עוד יוסף חי תצז

מתבלבל, אלא אתה יושב ושמח שקט ובוטח כמו שר היושב בארמונו וביתו, דנמצא אין חבישה זו נחשבת בסוג יסורין אצלך כלל, ולכך גם במקום זה דעתך צלולה כחמר טב דיתיב אדורדייה, ומלת לאמר תחלקנה לשתים וקרי בה לא מר, כלומר שמעתי עליך חידוש שאתה לא מר לך בחבישה זו שהיית בה, וא"כ עתה דעתך צלולה שתוכל לשמוע חלום לפתור אותו, ואין לך בלבול הדעת לעכב בזה. והשיב לו יוסף הע"ה לאמר בלעדי, גם בזה תתחלק מלת לאמר לשתים וקרי בה לא מר בלעדי, כלומר מה שאמרת עלי שאני לא מר בחבישתי בבור זה, בלעדי, כי יש לי צער ומרירות בבור ורק אפשר שאפתור לך החלום הקשה במהרה מחמת שאלקים יענה את שלום פרעה, על כן בעבורך יתן לי עתה בינה יתירה ודעת צלולה, שאפתור לך החלום תכף כאות נפשך

ובאופן אחר נ"ל בס"ד הכתוב חלום חלמתי וכו', די"ל אמאי קרי ליה חלום לשון יחיד, והלא הוא חלם שני חלומות אחד בפרות ואחד בשבלים, ורוצה פתרון לשניהם, והול"ל חלומות חלמתי ופותר אין אותם. אמנם זה יתבאר ע"פ מ"ש לעיל בפרשת וישב בפסוק ויחלום יוסף חלום, כי החלומות שהם באים מסטרא דקדושה נקראים חלום בלשון יחיד, ולכך כתיב בחלום אדבר בו, וארז"ל הפסוק איירי בחלום הבא על ידי מלאך, אבל הבאים מסטרא דקליפה נקראים חלומות לשון רבים, כי הקליפה היא רשות הרבים, ועל זה נאמר החלומות שוא ידברו, ופרשו בגמרא פסוק זה איירי בחלום הבא על ידי שד, דנקרא חלומות לשון רבים וכנז"ל ע"ש, ולכן א"ל פרעה ליוסף חלום חלמתי כלומר ראיתי חלומות מסטרא דקדושה שנקראים בשם חלום לשון יחיד, כי הקדושה היא רשות היחיד, ולכן ופותר אין אותו, שאין חרטומי מצרים וחכמיה יכולים לפתור המראה הזה שראיתי, כי הם מסטרא דקליפה, והמראה שלי הוא מסטרא דקדושה שבא על ידי מלאך ואלו אינם יכולים לפתור אלא רק מראה הבא על ידי שד, ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום ר"ל מראה הבא ע"י מלאך מסטרא דקדושה לפתור אותו, יען כי אתה מסטרא דקדושה, ולא תפתור אלא מראה הבא ע"י מלאך, ולא מראה הבא על ידי שד

ובזה יובן בס"ד מ"ש לו יוסף אח"ז חלום פרעה אחד הוא, אשר האלקים עושה הגיד לפרעה, כלומר חלום שלך הוא אחד, שבא לך מסטרא דקדושה ששם הוא רשות היחיד, שכל החלומות נקראים בשם חלום בלשון יחיד, יען כי אשר האלקים עושה הגיד לפרעה, במראה הזה ע"י מלאך, ואין זה המראה בא על ידי שד

ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במפרשים ז"ל דאותו היום שיצא יוסף מן הבור היה ראש השנה, ומלך בו, ומן השמים הגידו לו ע"י מלאך גבריאל באותה הלילה של ר"ה את חלום פרעה ופתרון החלום, והודיעו שהחלום הזה הוא סיבה למלכותו, ולמדו שבעים לשון, והוסיף לו אות ה"א בשמו, ולפ"ז בבואו לפני פרעה כבר ידע דאלו י"ד שנים של השבע והרעב כולם הם שבע אצל פרעה, שגם בשנות הרעב אוצרות פרעה מלאים בר, והוא שביע בהם כסף וזהב שבעולם אבל הרעב הוא לאחרים שהרקיבו תבואות שלהם, והקיאו השבע שיש באוצרותם, ועל זה רמז לפרעה באומרו בלעדי, חלק התיבה לשתים, וקרי בה בלע די, ר"ל ד"י שנים שראית תבלע אותם, משא"כ אחרים לא ירד השבע לחדרי בטנם, כי ירקבו כל תבואות שלהם, ואע"פ שהוא דבר עמו בלשון מצרי, אמר לו שבלשון מצרי כפי הרמז הרמוז בלשון תורה, וזה כלל גדול בכל מדרשי המקראות, ואין צורך לפרש בכל או"א. ואמר עוד אלקים יענה אותי בצרתי את שלום פרעה את ר"ל עם, כלומר עם שלום פרעה המגיע לו בחלום זה, גם אני לו יענה לחלצני מצרתו, כי הוגד לו ע"י גבריאל שחלום זה סיבה למלכותו. ואמר שם אלקים בטעם זקף גדול, שהוא וא"ו ושני יודין שבו רמוז שם הוי"ה, לומר אלקים שהוא דין ימתק היום ע"י שם הוי"ה שהוא רחמים

יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ. י"ל והלא עם פרעה היה מדבר, ועדיין לא השלים דבריו, ומת צורך לומר יעשה פרעה באמצע דבריו. ומה יעשה עוד מלבד זה של הפקדות, והכי הול"ל ועשה פרעה פקידים על הארץ, ועוד קשא קושית העולם דדברים אלו נראין דרך עצה, והוא עדיין לא נעשה יועץ למלך, כי אם קראוהו לפתור חלום, יפתור וילך לשלום. ונ"ל בס"ד, דידוע שם פרעה אינו שם המלך עצמו, אלא הוא תואר מלכות, כמו תואר קיסר שיש למלכים הגדולים, ובמצרים היו קורין המלך בשם פרעה במקום תואר קיסר, ולכן שר המשקים כשהיה מדבר עם המלך עצמו, אמר לו פרעה קצף על עבדיו, והול"ל אדוני המלך קצפת על עבדיך, אך פרעה הוא תואר הקיסרות, ולכן אמר הקיסר קצף על עבדיו בלשון נסתר, שהוא דרך כבוד יותר, וכאשר מדברים עתה בכך

והנה כאן לא דבר יוסף הע"ה דברים בדרך עצה, אלא כל דבריו אלו מתחלתם ועד סופם באו לפתור החלום, דלא די לפתור שבע פרות טובות ורעות, ושבע שבלים טובות ורעות בשבע שנים של שבע, ושבע שנים של רעב, כי עדיין יש בחלום דברים משונים שצריכים פתרון, והיינו הא' שראה עצמו עומד על היאור, וצריך לפתור מה מורה עמידתו על היאור, ומה הרמז שנרמז ביאור, והב' שראה הפרות עולות מן היאור, ואין דרכן של פרות להיות עומדות בתוך היאור אלא ביבשה, וכן ראה השבלים עולות בקנה אחד, אם נאמר שגם אלו ראה אותם עולות בתוך היאור, אין דרכם של שבלים להיות בתוך היאור אלא בשדה, ואם נאמר שראה אותם בשדה, הול"ל בשדה, וכיון דנקיט זה אחר מראה הפרות משמע שגם אלו ראה אותם בתוך היאור. ועל כן יוסף הע"ה פתר את גופו של היאור מורה על אדם אחד שהוא מלא דעת ותבונה, שיוכל לזון ע"י חכמתו לכל המקומות הקרובים והרחוקים. והוא בהקדים מעשה באחד עובר אורח שפגע באחד ג"כ עובר אורח בחזרתו מן המדינות שהיה מחזר בהם לגבות בהם נדבות, וישאלהו על מדינה אחת גדולה מענין אנשיה, שגם הוא הולך לקבץ על הגבאות ויגד לו, ובכלל ההגדה הגיד לו שיש שם שני עשירים גדולים, אחד ביתו על הים ואחד ביתו על הנהר, וילך זה לשם, ולא מצא במדינה ההיא לא ים ולח נהר ובני המדינה שותין מים מן הבארות. ויתפלא על אותו עובר אורח איך שחק בו, דאין שם לא יער ולא דובים. ואחר שישב במדינה ההיא כמה ימים, ראה כי אחד מן העשירים הגדולים שבמדינה ביתו פתוח לרוחה, וכל מי שיבא לביתו וישאל הן מיני מאכל הן מיני משקה, הן חפץ או דבר אחר יותן לו, ולא ישוב ריקם, באופן כי כל היום ימצא בביתו עשרה נכנסין ועשרה יוצאין ופיתם בפיהם. אך יש עשיר אחד שהוא גדול בעושר כמו זה, אבל הוא קמצן גדול, וכל מיני מאכלים ומשקים ושאר דברים שמכניס לביתו, מעילנא אית להו ומפקנא לית להו, אלא טובו עומד בתוכו ולא יצא החוצה, להטיב לאחרים אפילו כל שהוא. וכשראה את שני העשירים אלו במנהגם בביתם, אז הבין שאותו עובר אורח לא שחק