עוד יוסף חי תצו

העוף אוכל מן הסל ולא מבשרו, הנה מאחר שהנחת הסל על ראשו חשבה לדברים בטלים, נמצא אין כאן סל מפסיק בין העוף לבין ראשו ומוכרח לפרש שהעוף אוכל מראשו ממש, וזה היתה חכמתו של יוסף הע"ה בפתרון החלומות, וסוף דבר נתברר שכיון על האמת, כי לכל אותם הדברים אשר חשב אותם לדברים בטלים ולא פתר אותם, לא נמצא אח"כ שום פועל טוב או רע יוצא מהם באותו הענין, ולא נעשה ונהיה אלא רק פועל אשר נהיה מאותם הדברים שפתר דוקא. וז"ש ויהי כאשר פתר לנו כן היה, אות כ"ף של כאשר הוא משמש ומורה על אמתת הדבר, כמו כהיום תמצאון, וכן כמשיגי גבול, וכן ויהי העם כמתאוננים. וכן הענין כאן, אמר ויהי כאשר פתר לנו, כלומר אמיתות הדברים אשר פתר אותם לנו, באלו בלבד היה פועל שהיה, ודברים שלא פתר אותם לנו לא היה מהם שום פועל, יען כי בפתרון חלומו לא פתר אלא על השבתי על כני דוקא, ולא פתר עוד פעולות אחרות מן פורחת ונצה ואשכולות, וכן בחלום שר האופים לא פתר אלא רק על תלייתו, ולא פתר לו עוד דברים אחרים היוצאים מן הנחת הסלים על ראשו, ומן מיני מאכל מעשה אופה, וזו הוכחה שהוא חכם לפתור באמת, שבורר אוכל מתוך פסולת

ועדיין צריך להבין במה שאמר אותי השיב על כני ואותו תלה, דהול"ל אותי השבת על כני ואותו תלית, כי הוא היה מדבר דברים אלו עם פרעה, ומפורש בפרשה הקודמת וישב את שר המשקים על משקהו ואת שר האופים תלה. ונ"ל כונתו להגדיל בשבחו לומר, כי הפתרון שלו שהיה אמיתי הוא גרם שאשב על כני, ושר האופים נתלה, ולז"א כאשר פתר לנו כן היה, ר"ל הפתרון שלו הוא אשר השיב אותי על כני ואותו תלה, שתתייחס המעשה אל הפתרון שבכחו נעשה כך

ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה. קשה והלא לכ"ע יצא מבית האסורים ביום ר"ה שהוא יו"ט, והאבות והשבטים היו מקיימים כל התורה ושמרו שבת ויו"ט, ואיך גלח ביום ר"ה שהוא מלאכה דאורייתא. ונ"ל בס"ד, גלוח זה לאו גלוח שער הוא, אלא העברת כחות הדינין, שזה נקרא בשם גלוח כנודע, ואותו היום היה ראש השנה שבו מתעוררין כחות הדינין, והוא גלחם והעביר אותם על ידי כונותיו, ועל זה אמר ויגלח. ומ"ש והחליף שמלותיו, רמז בזה ענין אחר, והוא מ"ש רבינו האר"י ז"ל ע"פ ועתה יגדל נא כח אדני, כי שם אדני במלואו ומלוי מלואו יש בו נ"א אותיות, וזה הוא אם תמלא אות תי"ו ביו"ד ג"כ, אבל אם תתמלא באות וא"ו בלבד לא יהיו נ"א אותיות אלא חמשים אותיות, וזה המלוי של אות תי"ו ביו"ד ג"כ הוא מעלה גדולה והארה גדולה מאד, דאות יו"ד זו באה ממקום עליון שהוא רחמים גדולים, ולכן לא יהיה זה המלוי אלא בשבת ויו"ט, דאז יהיו אותיות המלוי נ"א, אבל בחול דליכא אות יו"ד במלוי של תיו, יהיו רק חמשים אותיות. ועל זה התפלל מרע"ה, ועתה יגדל נא כח אדני, כלומר שם אדנ"י יגדל להיות בו נ"א אותיות, ע"י אות יוד אשר במלוי תיו, ולא ישאר בחמשים אותיות, עכ"ד

והנה כאן בא הכתוב להגיד מה שפעל יוסף הע"ה באותו היום של ר"ה, דמלבד שגלח והסיר כחות הדין, עוד עשה כונה להגדיל בו ביום את שם אדנ"י, שתהיה אות ת' שבו מלאה באות יוד ג"כ, דהיינו שתהיה אות תיו ביוד ולא ת"ו בלא יוד, כדי שבזה תתגבר מדת הרחמים דהשעה צריכה לכך בו ביום, וזה נרמז באותיות שמלתיו, דקרינן שמלותיו באות וא"ו אחר הלמ"ד, כי החולם ישמע במקום וא"ו, וכאלו כתיב שמלותיו, ותחלקנה לשלשה חלקים, וקרינן שם לו תיו, פירוש שם לו ע"י כונותיו אות תיו מלאה ביוד, ולא ת"ו בלי יוד ועוד עשה פלילות בו ביום, והוא ויבא אל פרעה, רמז כאן על פ"ר דינים דחמשה אותיות מנצפ"ך, שעולים מספר פר, מיתק אותם בחמשה שמות י"ה, שהם רמז לחמשה חלקים נרנח"י דחכמה, וחמשה פעמים י"ה עולים מספר ע"ה, וזה נרמז באותיות פרעה שהוא פ"ר ע"ה כלומר ויבא אל פר עה, שהביא הארה אל פ"ר דינין דמנצפ"ך, מן ע"ה הם חמשה שמות י"ה

ועוד נ"ל בס"ד ויגלח ויחלף שמלותיו, דכתבו בעלי הדקדוק שיש ואלו משמש במקום כבר, כמו וגבר ימות ויחלש, דפרושו הוא ר"ל מכבר הוא חלש, וכך וירם תולעים ויבאש דפירושו ר"ל כבר באש, וכן כאן זה של ויגלח ר"ל שכבר גלח קודם אותו היום, שהוא ידע ברוה"ק שיצא באותו היום ויעלה לגדולה, והוא יו"ט שא"א לגלח, לכן הקדים לגלח מערב ר"ה, ולז"א וירצוהו מן הבור ויגלח, כלומר והוא כבר גלח קודם אותו היום. ואומרו ויחלף שמלותיו רמז לפי דרכו עוד ענין אחר, שמיתק את השמאל והחליף אותו בימין, ושמלותיו הוא לשון שמאל, כמ"ש ואם הימין ואשמאילה, ואם השמאל ואימינה, ואז ויבא אל פרעה בלי שום פחד ומגור מכחות הדינין, כי נתגבר בכח המיתוקים שעשה ע"י כונותיו

חלום חלמתי ופותר אין אותו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו. הדקדוקים ידועים בפסוק זה שבאו בו דברים כפולים ומכופלים. ונ"ל בס"ד ידוע שיש חלום של הרהור ואין זה חלום לסמוך עליו ולחוש לדבריו, כי אין בו ממש, ויש חלום אמיתי שמודיע דברים נסתרים באמת, ובמה ניכר שאינו של הרהור, הוא כאשר יהיה פתרונו קשה שדבריו סתומים וחתומים, ואין אדם מוצא לו פירוש בפשטות שלו, הרי זה ניכר שאינו של הרהור, שאם היא של הרהור יפתרו אותו בנקל, דאין האדם מהרהר אלא בדבר שהוא מצוי ונראה ונגלה, ולכן יכולים לפתרו בדברים ועניינים המצויים ונראים לעיני הכל, משא"כ אם פתרונו קשה דאין מוצאין לו פתרון בדברים הנראין, אלא צריכין להעמיק בו, להשיאו לדבר אחר, שהוא רחוק מאד מעניינים הטבעיים. לידע על מה הוא מדבר ורומז, הנה זה אות שהוא חלום אמיתי שלוח מן השמים, שמודיעין בו דבר חדש שאינו מדברים הנמצאים, ולכן פתרונו רחוק מן דעת החכמים הפותרים שאין יודעים על מה הוא מדבר, ולז"א חלום חלמתי, פירוש חלמתי ענין אמת הנחשב ונקרא חלום, שעליו נאמר בחלום אדבר בו, ואינו דבר של הרהור שהוא אין בו ממש, ואינו נחשב מסוג חלום, והראיה ופותר אין אותו, שפתרונו קשה, ואין יכולים החכמים לפתרו, שאם היה של הרהור היו דבריו על עניינים הנמצאים, והיה פתרונם מושג בנקל לידע על איזה ענין הוא מדבר, ואני שמעתי עליך לאמר, כלומר שמעתי מן השר שלי שיש בחלום זה דברים האמורים עליך, שהם דברים השייכים לך, על כן אל תמהר לפתור אותו כאשר יעלה המזלג בלתי התבוננות וישוב הדעת, אלא צריך שתשמע זה החלום שמע כלומר הבן, ר"ל תתבונן היטב בזה החלום כדי לפתור אותו, מאחר שיש בו דברים השייכים לך ונוגעים לך, דנמצא בעצמך אתה מדבר הפתרון

או יובן בס"ד, אומרו ואני שמעתי עליך לאמר, כלומר אל תאמר אדם שהוא חבוש בבית האסורים בבור זה כמה שנים, איך יתכן שיש לו ביסורים אלו דעת צלולה ובינת הלב לפתור חלום קשה שכל חכמי מצרים וחרטומיה לא היו יכולים לפתרו, ולז"א ואני שמעתי עליך דבר חידוש שאינו נמצא בטבע האנושי, והוא דאע"פ שאתה חבוש בבור אין מר לך במקום, ואין דעתך