עוד יוסף חי תצד

שיפתרו לו החכמים, מאחר שכבר פתרו אותו לו מן השמים בחלום, וצריך שיתקיים כפי הפתרון שנפתר בחלום, כי הוא פתרון ראשון, ואולי היה הפתרון לרעה, ומה יועיל הפתרון של החכמים שיבא לבסוף, ולכך ותפעם רוחו בבוקר בעבור חלום הפרות, כי עתה אין לו תקנה בפתרון החכמים. והנה באמת גוף החלום השני של השבלים הוא היה הפתרון של חלום הפרות, שהראו לו הרעות והטובות של הפרות הוא כענין השבלים, שהוא ענין שבע ורעב, והוא חשב שמלבד גוף החלום עשו לו פתרון לחלום הפרות, ובא יוסף הע"ה ופירש לו זה, שגוף החלום של השבלים היה פתרון של חלום הפרות, ולכן א"ל אשר האלקים עושה בחלום הפרות, הגיד לפרעה בחלום השבלים

וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום. י"ל מ"ש היום לשון יתר. ונ"ל בס"ד מעיקרא יש להתפלא על שר המשקים איך נעשה כפוי טובה כ"כ, שלא לזכור את יוסף אחר ששב על כנו מחמת הפתרון שפתר לו, ועוד אחר שחלם פרעה ובקש פותרים למה לא הגיד לפרעה על יוסף שהיה בדוק ומנוסה אצלו, שגם את יוסף יביא עם חכמיו לשמוע חלום לפתור אותו, ולמה המתין עד שחלה פרעה חולי גדול שנפל למשכב והיה בסכנה, כי ארז"ל המתין שר המשקים עד שראה את פרעה נפשו יוצאה, ולמה זה. ונ"ל בס"ד טעם נכון על דבר זה, והוא דארז"ל היה חטא גדול ביד שר המשקים ושר האופים. שרצו להזדווג עם בתו של פרעה לשכב עמה, וזה העון היה שוה בשניהם, ועוד היה בידם עון אחר משונה זה מזה, והוא זה נמצא זבוב בכוס שהביא למלך, וזה נמצא צרור בפת שהביא למלך, וסוף דבר פרעה תלה את שר האופים, והשיב את שר המשקים על כנו, כי היה בוש להרגם בעבור בתו, לכך העלים עין מן עון זה שהיו שניהם שוים בו, והרג שר האופים בשביל עון שאינו מצוי אצל שר המשקים, שהראה לעיני העולם ענין הזבוב יש בידו תשובה להשיב וניצול

ולכן שר המשקים אע"פ שהבטיח את יוסף הע"ה שיטען בעבורו לפני המלך להצילו, הנה אחר שיצא נשתנה דעתו בדבר זה, הן בשביל טובת עצמו, הן בשביל טובת יוסף הע"ה, כי אמר אם אזכיר לפני המלך מאסר של יוסף צריך להודיעו על מה הוא אסור, ואם אגיד הסיבה שהוא אסור בעבירה, נמצא פרעה שומע עליו תביעה דומה לענין חטא שחטא הוא מקדמת דנא, שרצה להזקק לבתו, ואע"פ דמקודם העלים עין מזה מפני הכבוד, אפשר עתה יחרה אפו על שר המשקים ויהרוג אותו, וגם על יוסף יהיה חיזוק לתביעה שתבעה עליו אשת אדוניו, כי מתחלה היו כמה אנשים אומרים שקר הוא זה, כי איך אפשר שימלאנו לבו להזקק עם אשת אדוניו, אמנם עתה כשזוכרים ענין שר המשקים שרצה להזקק עם בת אדוניו ומלכו, יתנו אימן לדברים אלו האמורים על יוסף, ונמצא אם יזכור ענין יוסף יהיה והדבר הזה רע וקשה לשר המשקים, וגם ליוסף יהיה קשה שיתנו העולם אמון לדברים אלו עליו. ולכך שר המשקים נמנע לתבוע עלבונו של יוסף הע"ה לפני המלך אחר ששב על כנו, כי היה חושש בעבור עצמו וגם בעבור יוסף, ולכן גם אחר שחלם פרעה והביא חכמים לפתור חלומו, לא זכר את יוסף להביאו לפתור פן ימצא פותר בטוב, ואח"כ ישאל עליו פרעה למה היה חבוש ויגידו לו הסיבה, וממילא יזכור עון שר המשקים הראשון שהוא דומה לענין זה שנחבש יוסף בעבורו, ולכך נאמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, דאין הדברים כפולים. אלא ולא זכר שר המשקים את יוסף אחר ששב על כנו, ועוד וישכחהו, אחר שחלם פרעה החלום ובקש לו פותרים, ונמצא תרתי קאמר הכתוב

אמנם אחר שהגיע היום שראה שר המשקים את פרעה בסכנה גדולה, באופן שאם לא ימצא לו פותרים בו ביום לחלומו ימות בודאי, כמ"ש רז"ל, אז אמר שר המשקים הנה היום הזה ראוי שאזכיר את יוסף לפני פרעה, ואיני חושש לעצמי שום נזק, ממה נפשך אם יביא את יוסף ויפתור לו החלום וייטב בעיניו ויעמוד מחליו, הנה נמצא טובה גדולה עשיתי עמו שהחיה על ידי, ובודאי גם אם יזכור עוני הראשון בענין שרציתי להזקק עם בתו, לא ירע לי, כי הגון עלי הטובה הזאת אשר עשיתי לו, שקם מן המטה וחיה על ידי, ואם לא ייטב בעיניו הפתרון ישאר בסכנה, ובודאי ימות בו ביום, כי לא נמצא עוד פותר, ומי יעניש אותי על עוון הראשון, ולכן ממה נפשך אני נצול, ואין עלי שום חשש בזכרי את יוסף לפניו. ולז"א את חטאי אני מזכיר היום, רמז במלת היום ענין בטול החששה שיש לו לחוש על עצמו, מחמת זכירה זו, כלומר אין עת ראוי להזכיר דברים אלו שאני אומר אותם לפניך, אלא רק היום הזה דוקא, ולא אתמול ולא שלשום, כי רק ביום הזה אין לי חשש בעבור עצמי, והוא כיון בלבבו בזה כפי הטעם אשר הסברנו

ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא. י"ל מלת חלום לשון יתר, וסגי לומר ונחלמה בלילה אחד, גם מ"ש אני והוא לשון יתר מאחר שאמר ונחלמה, דמשמע שניהם חלמו, ולמה הוצרך לפרש אני והוא. נ"ל בס"ד דארז"ל כל אחד חלם חלום שלו ופתרון של חלום חבירו. נמצא בכל חלום שניהם שותפים בו, זה ראה החלום, וזה ראה הפתרון של זה החלום, וכן הוא אצל השני, וז"ש ונחלמה חלום כלומר כל אחד חלם שני חלומות, הא' הוא חלום שלו, והב' חלם הפתרון של חלום חבירו, שגם זה הוא חלום בפ"ע, ולכך פירש אני והוא, כלומר בכל חלום שותפים בו אני והוא, דגוף החלום שלי אני ראיתי, וחבירי הוא ראה הפתרון של חלום שלי, וכן חבירי ראה גוף החלום שלו, ואני ראיתי הפתרון של חלומו, ונמצא אני והוא שותפים בכל חלום וחלום

ונספר לו ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר. י"ל הלשון כפול, והו"ל ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו. ונ"ל בס"ד, דארז"ל על פסוק ואין פותר אותם לפרעה, פותרים היו, אך לא היו מתיישבים על לבו, וקשה הלא הם פתרו לו שבע מדינות יכבוש ושבע מדינות יקחו ממנו, או שבע בנות יוליד ושבע בנות יקבור, וצריך להבין למה לא היו מתקבלים פתרונים אלו על לבו, ואי משום שיש בהם רע מה אכפת לו, ואם מן השמים גזור עליו בכך יהיה זה עליו בע"כ, ועוד הוא לא פעמה רוחו אלא בשביל שלא ידע מה הפתרון, ועכשיו שידע ושמע פירוש המתקבל, למה תפעם רוחו. ופרשתי בס"ד הטעם כי הוא החליט בדעתו שפתרונים אלו הם שקר וכזב, והרי הם בטלים ומבוטלים, יען כי בחלום משמע שנכלל הטוב בקרב הרע, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ולכן צריך לפתור שתהיה הרעה והטובה קשורה זב"ז, ולפי פתרונם שהטובה היא שיכבוש שבעה מדינות או יוליד שבעה בנות, והרעה שיפסיד ז' מדינות או ימותו לו ז' בנות הנה בזה אין קשר ושייכות לרעה עם הטובה, אלא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ואין שייכות וקישור לזה עם זה. ובזה פרשתי עמ"ש ואין פותר אותם לפרעה, פותר בהפוך אתוואן תופר, שצריך לתפור ולחבר מראה הטובות עם מראה הרעות, ולא עשו כן, עד שבא יוסף הע"ה והיה חכם לתפור זה בזה, שפירש