עוד יוסף חי תצב

יהודה רע בעיני ה', שהפך שמו מן ער לצירוף רע, אז וימיתהו ה', שגם אותיות תם של תמר נהפכו לו לצירוף מת, ומידו היתה זאת דמעשיו גרמו לו זה

ותאמר מה פרצת עליך פרץ ותקרא שמו פרץ ואחרי כן יצא אחיו אשר על ידו השני וכו'. נ"ל בס"ד דאיתא בגמרא דיבמות דף ט"ו, שאמר שאול הע"ה לאבנר על דוד הע"ה זיל חזי אי מפרץ קאתי היי מלכא, כי מלך פורץ גדר לעשות לו דרך, ואי מזרח אתי חשיבותא בעלמא הוי, כלומר שר. ופרשתי בס"ד הענין דמאמר הנז' הוא, כי ידוע יהודה אחוז במלכות שהוא סוד הה' אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה, ותמר ילדה ליהודה שני בנים פרץ וזרח, ובכח אביהם גם המה נאחזים במלכות שהיא הה' אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה, אך פרץ אחוז באות ה' הפשוט, וזרח באות ה' של המילוי, נמצא פרץ באות ה' ראשנה וזרח באות ה' שניה שהיא אות המלוי, ולכן אמר אם דוד אתי מפרץ יהיה מלך, כי המלך פורץ גדר לעשות לו דרך דכתיב על כן יורה חטאים בדרך, וכמ"ש בגמרא למה תלוי כרעיה דאות ה', כדי שיכנס משם בעל תשובה. נמצא בעל תשובה נכנס בפרצה זו של אות ה', כי הקב"ה פרץ רגל אות ה' בשבילו. ולכן כיון דפרץ אחוז באות ה' אחרונה שבשם הוי"ה, יהיה מלך, אשר בחוקי המלכות יש לו כח לפרוץ גדר לעשות לו דרך, דוגמת מה שעשה הקב"ה באות ה'. אבל זרח אחוז באות ה' של המלוי, שהיא מדריגה שניה לאות הפשוט ולפיכך גם הוא יהיה מדרגה שניה למדרגת המלך שיהיה שר, והיינו חשיבות בעלמא

והנה ידוע מה רומז למלכות, שנקראת מה בסוד מה אשיב לה', וז"ש מה פרצת עליך פרץ, פרצת בהפוך אתוון צרפת, כלומר מלכות שנקראת מה צרפת עמך, כי נתאחזת שם, ולכן ראוי שמלכים מחלציך יצאו. וי"ל מספר מה עם מספר פרץ עולה מספר בית אב, כי המלך הוא בית אב לכל ישראל

ואחרי כן יצא אחיו אשר על ידו השני, קרי בה ב' שני, ר"ל ה' שניה שהיא אות, וידו ר"ל מקומו כמו מציב לו יד, וכן יד אבשלום כלומר מקום שלו הוא באות ה' שניה, שהיא אות של המלוי, משא"כ פרץ מקומו באות ה' ראשונה של הפשוט

ויאמר הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. שמעתי בשם המפרשים הכונה שאמר לה, כן אדוני אצלך למשכב עמך, ואין את צריכה לי לאמר שכבה עמי. והשיבה לו לא ידע אתי, מלשון וידע אדם, שאינו יכול לעשות ביאה ותשמיש, וראי' לדברי דכנים הם, ראה מה בבית, ר"ל מה יש ילדים בבית, והלא לא יש ילדים אפילו אחד, ואם היה ראוי לשמש הייתי יולדת ממנו כמה בנים שתראה אותם בבית עכ"ד ולא מחוור אצלי רמז זה, דלפ"ז אין לו קשר עם מ"ש וכל אשר יש לו נתן בידי. ואנא עבדא אמרתי רמז הכתוב כך, שאמר לה הן אדוני על הקב"ה קאמר, שכבודו מצוי כאן, ואיך אעשה עבירה בפניו, והוא השיבה לו לא ידע, כלומר ק"ו לא ידע במעשה התחתונים, וכמ"ש ביחזקאל סי' ח' ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו, כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. וכן זאת הרשעה אמרה לא ידע ח"ו. והשיב לה אתי הוא כבודו, כי אני בעצמי מרכבה לאור שכינתו, ואיך אעשה לפניו הרעה הזאת. והיא אמרה לו ראה מה בבית, כלומר הבית והחדר הזה שאתה עומד בו כולו מלא צלמים, ואי אפשר שתשרה שכינה עליך בהיותך עומד בבית זה, וכמ"ש רז"ל על אסתר כשנכנסה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה, ולכך אמרה אלי אלי למה עזבתני. ועד"ז אמרה אותה הרשעה ראה מה יש בבית זה שכולו מלא צלמים, וא"א שישרה אור שכינה כאן עליך, אלא בודאי נסתלקה מעליך, ולכן אין רואה ח"ו מה שאתה עושה כאן בבית זה. והשיב צה הנה עוד יש לי טעם אחר לפרוש מן העבירה הזאת, שאת מבקשת ממני לעשות, והוא כי המזון של העולם משתלשל ע"י המדה שנקראת כל וזאת המדה אני אחוז בה, ולכן יוסף הע"ה נקרא בד"ה בשם כלכל, דאחוז במדה שנקרא כל בפנימיות ובחצוניות. ולכך כל השפע משתלשל על ידו. ולז"א וכל אשר יש לו, מדת כל אשר יש לו להקב"ה נתן בידי, שאני אהיה משפיע מזון לעולם על ידי מדת כל שאני אחוז בה, ואם אעשה ח"ו עבירה זו של זנות שהיא פוגמת במדה זו שנקראת כל, נמצא נפסדים העולם ונזוקין נזק גדול, ואיך אהיה ח"ו גרמא בנזקין גדולים כאלה, ונשלם הפסוק בדברים אלו. ושוב חזר ודבר בפסוק שאחריו טענות אחרות שכליות הנוגעים לבעלה, כפי מדה האנושית, והוא שבעליך הטיב עמי טובות גדולות כ"כ לכבדני בגדר שהוא איננו גדול בבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לשכב עמך וחטאתי גם לאלקים אשר נתן לי החן הזה בעיניו

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. מצאתי במפרשים ז"ל שפרשו ותתפשהו בבגדו בטלית שלו, ואמרתי טעם לזה. כי הקליפה שלה חששה פן יבואו הציציות של הטלית ויטפחו לו על פניו. כדי לפרוש מן העבירה, וכמ"ש רז"ל בגמרא על אותו תלמיד שהלך אצל זונה יפה, וכאשר פשט בגדיו כדי לעלות למטתה ערום לשכב עמה, אז הציציות של טליתו טפחו לו על פניו בדרך נס, ונשמט וישב על הקרקע, ופירש ולא עשה עבירה, וכן כאן חששה הקליפה שלא יטפחו לו הציציות על פניו ויפרוש, ולכך שמה בלבה שתתפיש כנפות הטלית שבהם תלויים הציציות, כדי שלא יטפחו, ואח"כ אמרה לו שכבה עמי

ובגפן שלשה שריגים וכו'. נ"ל בס"ד דרז"ל אמרו גפן אלו ישראל, שנאמר גפן ממצרים תסיע, וצריך להבין למה נמשלו ישראל לגפן, ונ"ל בס"ד לומר מה גפן זה גוף האילן הוא רך וחלוש יותר מכל האילנות, ועכ"ז מוציא פרי המשובח מכל הפירות, כי פריו הוא ענבים שהם אכילה וגם שתיה ביין שבתוכם, וגם כי היין משמח וברכתו בפה"ג שהיא משובחת מברכת העץ, משא"כ בשאר פירות של שאר אילנות, כך ישראל אע"פ שתמצאם בגלות חלושים ורכים משאר אומות, עכ"ז פירותיהם יקרים ונחמדים שהם תורה ומצות ומע"ט, ולכן נמשלו לגפן. ועוד נמשלו לגפן כי הגפן לא יקבל תערובת שאר אילנות כמ"ש רז"ל, וכך ישראל הם שורש קדוש א"א להיות נטמעים לגמרי ברע, אלא אפילו אם יתערבו ברע סופם להפרד ממנו, כי הקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ומחזיר את האדם בכמה מאות גלגולים עד שיטהר ויזדקק מכל סיגים וכוחות רעות, ולכן כל איש ישראל אשר ירשיע אם הוא פקח ישוב במהרה, כדי שלא ידבק בו סיגים וכוחות רעים יותר, דאז בעבור טהרתו צריך שיהיה לו יגיעה יותר ויסבול צער ויסורין בגיהנם, וגם בגלגולים שלו יותר, משא"כ אם לא יאריך ברשעתו הרבה, אז טהרתו תהיה בנקל יותר. משל לשני עבדים שברחו מבית האדון שלהם, וירוצו לברוח, וירדפום אנשי האדון להשיבם, ואחד מהם היה פקח, וכיון שרץ מאה אמה עמד במקומו, כדי שיהיה נתפס ביד אנשי האדון והיו הולכים ומכים בו כל משך מאה אמה, עד שהכניסו אותו לבית האדון, והשני היה טפש ויתחזק לרוץ, ורץ משך שתי שעות ונלאה ועמד, כי לא היה לו כח לרוץ יותר, וכשתפסו