עוד יוסף חי תצא

נמצא דוגמתו למעלה ולכן גם למטה בין בני אדם בטל המקח לגמרי, עכ"ד רבינו זלה"ה ע"ש

נמצא לפ"ז ענין גניבת יוסף הע"ה שגנבוהו אחיו היה הפגם בסוד השתות, שיש לדבר זה תקנה שלא תתבטל האחוה שביניהם, והתקנה היא ע"י שהחזירו אותו אח"כ לשכם, כי בשתות קנה ומחזיר אונאה, ולא נעשה בטל מקח ח"ו בדבר זה

ועתה בא וראה פלאות תורתינו הקדושה, איך רמזה דבר זה שהוא ענין גדול בדרך נסתר, והוא כי כתבנו לעיל עיקר שם חברון הוא באותיות חברו ואם תמלא אותיות חברו כזה חי"ת בי"ת רי"ש וא"ו תמצא סוף המלוי של אותיות חברו הוא אותיות שתות, והמלוי נקרא עומק של אותיות הפשוט, והנה הגניבה שגנבו את יוסף הע"ה היתה בשלוח זה ששלחו אביו ולכך רמזה התורה בשלוח זה הפגם של הגניבה איך היה, וז"ש וישלחהו מעמק חברון, ר"ל בשלוח זה לא היה אלא רק קלקול של שתות הרמוז בעומק אותיות חברון כדאמרן, ותהילות לאל יתברך דהשתות הזה בא שכמה, שנתקן בחזרת האונאה למקומה כדין, שארז"ל שתות קנה ומחזיר אונאה, כן כאן לא נתבטלה האחוה שביניהם בשביל מה שלקחוהו, אלא משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו, וכאשר אמר יוסף הע"ה לאחיו תחזירוני למקום שנטלתוני משם דתהילות לאל לא היה כאן ביטול מקח ח"ו. הא לך קצורו של דבר, בא הכתוב לרמוז בשלוח זה ששלח את יוסף הע"ה, לומר סופו של שתות הרמוז בעומק של חברון, בא שכמה, שהחזירו הגניבה למקומה, דקי"ל בדין השתות המקח קיים ומחזיר אונאה

נמצא זה הקלקול שהיה בסוד השתות בגניבת יוסף הע"ה, לא נתקן אלא עד שהחזירו אותו לשכם, שהוליכו ארונו לשכם, וכמ"ש רבינו האר"י זלה"ה. והנה בתיקון זה התחיל מרע"ה לעשותו שטרח ויגע למצוא ארונו של יוסף הע"ה, ומשכו מן נילוס ונשאו וטלטלו, כמ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו אך לא השלים התיקון להביאו לשכם, מפני שנגזר עליו שלא יכנס לא"י, ורק ישראל הם השלימו התיקון דכתיב ואת עצמות יוסף אשר הוציאו ממצרים קברו בשכם

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בתהלים כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, אל תקרי השתות אלא השתות כלומר אם היה קלקול שהיה בסוד השתות היה נהרס ח"ו שלא היו מחזירין האונאה למקומה להוליכו לשכם, אז צדיק הוא מרע"ה שטרח ויגע כמה ימים למצוא ארונו של יוסף, והוציאו מן נילוס, מה פעל, כי לא היה תועלת במציאתו בלבד אם לא היו מחזירין אותו לשכם ממקום שנטלוהו ודוק היטב, כי נכון הוא בעז"ה

ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים. נ"ל בס"ד, ידוע כי אותו האיש היה מלאך כמ"ש רז"ל, וידוע דהמלכות נקראת פה כמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב, מלכות פה תורה שבע"פ, וידוע כי במלכות יש שתי בחינות, והם א' בחינת לאה אשר נשמת לאה אע"ה נמשכה ובאה ממנה, ואחת נקראת רחל אשר נשמת רחל אע"ה באה ונמשכה ממנה, ושניהם בחינת לאה ובחינת רחל העליונים נקראים פה, וידוע כי הצדיקים למטה לפעמים עוסקים בתיקון רחל שעושים יחודים וכוונות השייכים לרחל, ולפעמים עוסקים בתיקון לאה, ועל כן יוסף הע"ה שאל מן המלאך על אחיו באותו עת, באיזה תיקון הם עוסקים, אם בתיקון לאה או בתיקון רחל, שאם הם עוסקים בתקון רחל לבו בטוח שלא ירעו לו, יען כיון שהוא בנה של רחל, שנשמתה באה מרחל העליונה שנקראת פה שהם עוסקים בתיקון שלה אז בודאי לא יריעו לבנה של רחל, אבל אם הם עוסקים, בתיקון לאה שנקראת פה, אפשר שתעלה חמתם ויריעו לו עתה, ולכך לא ילך. וז"ש את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים, חלק מלת איפה לשנים וקרי בה אי פה, ר"ל באיזה פה הם עוסקים נא לעת עתה, אם ברחל הנקראת פה, או אם בלאה הנקראת פה, שאם עוסקים ברחל לבי בטוח שלא יריעו לי ואל אלך אצלם ויאמר האיש נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה, שאינם יושבים במקום אחד ישיבת קבע, כדי שיהיה להם ישוב הדעת לעשות תיקונים ביחודים וכונות, אלא הם נוסעים והולכים ממקום למקום

ואמרנו חיה רעה אכלתהו. י"ל למה הוצרכו לומר רעה, וסגי לומר חיה אכלתהו. ונ"ל בס"ד כי הם רוצים שאביו יתייאש ממנו ולא ישלח בני אדם לחפש אחריו, ואם יאמרו חיה סתם אכלתהו יאמר זה א"א, יען כי שליח מצוה היה ושלוחי מצוה אינם נזוקין, ולכן אומרים לו חיה רעה אכלתהו, כלומר ידוע לנו שיש באותו מדבר חיה רעה שהיא מוחזקת ומועדת לאכול בני אדם, ובודאי דאותה חיה רעה שמוחזקת להרע היא אכלתהו, אע"פ שהיה שליח מצוה, דאמרו בגמרא אע"ג דשלוחי מצוה אינם נזוקין היכא דקביע הזיקא שאני, וכנז' בגמרא דקדושין דף ט' בסולם רעוע כיון דקביע הזיקא ליתיה לכלל זה, ועי"כ יתייאש מלחפש עליו

וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא. נ"ל בס"ד, דידוע שעל הריגת הצדיקים צריך האדם לכוין בשם א' משמות ע"ב הנקרא אני, שהוא ר"ת אל נקמות ה', ויכוין בזה שהקב"ה ינקום נקמתן מיד ההורגים אותם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, שצריך לכוין בכל יום במזמור אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, בעבור עשרה הרוגי מלוכה שינקום נקמתם ע"ש. והנה ראובן כשבא לבור ולא מצאו, אע"פ שחשב דעל הרוב אחיו הרגו אותו וקברוהו, וכן א"ל במצרים הלא אמרתי לכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש, אך ודאי היה מסתפק בזה דשמא אחר מצאו והרגו, ולכן עתה אמר לאחיו הנה אחי צדיק הוא, וחייב אנכי לעשות הכונה של שם אנ"י בכל יום בשבילו לכוין שינקום הקב"ה נקמתו, אך אין אנכי יודע על מי אכוון בזאת הכונה של שם אנ"י, אם עליכם או על אחרים, וז"ש ואני, ר"ל הכונה של שם אנ"י, אנה אני בא, כלומר על מי אכוון אותה. ושו"ר לרבינו הגדול בשער הפסוקים בפרשה זו שכתב וז"ל ר"ת של אנ"י אנ"ה הוא אל נקמות ה' אל נקמות הופיע והענין הוא כי הציץ ראובן ברוה"ק שעתידים עשרה הרוגי מלוכה ליהרג על מכירת אחיו ליוסף אחיהם, ועתיד לינקם מהם עכ"ל, והנה הרמז שאמר רבינו בפסוק זה הוא דרך אחרת ואינו הדרך שכתבתי, ודברי תורה כפטיש יפוצף סלע

ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר. נ"ל בס"ד שם ער קריאתו ביושר הוא טוב, כי מורה על התעוררות הפך השינה, כמ"ש ולבי ער, אך קריאתו למפרע לא טוב כי נקרא רע, וכן תמר ב' אותיות ראשנות שלה הוא ביושר הם טוב שהוא תם, אך למפרע הוא צרוף מת, ועל כן ער אם היה הולך בדרך ישרה בזווגו עם תמר, היה נעשה הוא בתמר צירוף תם, שהיה נתקן ונשלם בזווגו עמה, אך כיון שהפך משכבו עמה, שהיפך השיטה והלך בדרך רע, אז גם שמה נהפך לגביה דידיה, שנהפך צירוף תם לצירוף מת, כאשר הוא הפך את שמו מן ער לצירוף רע, ולכן המית אותו ה'. וז"ש ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר, בעת הקיחה היה הוא ער, שמו מורה לטוב, והיא תמר שמה מורה לתם, אך אחר שהיה ער בכור