עוד יוסף חי תצ

ובאופן אחר נ"ל הטעם שאמר בחלום שני ויקנאו אותו ולא אמר וישנאו, כמו שאמר בחלום הראשון, ונ"ל בס"ד, דאיתא בגמרא דברכות דף נ"ה אר"ה לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע, והקשה מהרש"א ז"ל, והלא יש כמה צדיקים רואין חלום טוב, ותרץ דוקא חלום טוב שאינו מתקיים אין מראין לצדיק, אבל חלום טוב שמתקיים מראין לצדיק ע"ש. והנה כאן בחלום זה שראה השמש והירח ואחד עשר ככבים משתחוים לו אמרו אחיו זה הוא חלום טוב, אבל הוא אינו מתקיים, דאיך יצוייר בדעת שהשמש וירח וכוכבים אשר עומדים למעלה ברקיע ישתחוו לו שהוא עומד בארץ, וכיון דהוא אינו מתקיים מוכח דהוא אינו צדיק ח"ו, כי לצדיק מראין לו חלום טוב שאינו מתקיים ולכך בתחלה כשספר להם החלום ודאי שנאו אותו כאשר שנאוהו בראשון, אך אחר שגער בו אביו וא"ל הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה, נמצא אין החלום כפשוטו שיהיו השמש וירח וככבים ממש משתחוים לו, אלא שמש וירח וכוכבים קאי על אביו ואמו ואחיו, כי כך פירש אותם יעקב אע"ה בנועם דבריו, א"כ זה חלום טוב המתקיים, ומראין זה לצדיק, ובודאי יעלה לגדולה, ולז"א ויקנאו בו אחיו שעתה נמצא חלום זה הוא חלום המתקיים, ואם תאמר גם לפי פרושו של יעקב אע"ה איך יצוייר שאביו ישתחוה לו, ולז"א ראו שאביו שמר את הדבר שהיה מצפה לכך, וא"כ מוכרח שיחליף השיטה וישתחוה בודאי, ואז מוכרח שגם הם ישתחוו ולכן קנאו בו

או יובן בס"ד דארז"ל אין חלום בלא דברים בטלים אמנם צריך חכם גדול שיבין וידע מה הם דברים בטלים של החלום, ומה הם דברים האמתיים שבו, והם בשמעם החלום השני בעת שסיפר לאביו ולהם, חשבו בדעתם כי מה שראה אחד עשר כוכבים משתחוים לו, כל זה דברים בטלים של החלום, ולפ"ז אין להם שייכות בזה החלום, כי ראייתו אחד עשר כוכבים משתחוים לו הם דברים בטלים, וכאלו לא ראה כן, אבל מה שראה השמש והירח דקאי על אביו ואמו הוא אמת שראה שמש וירח, ומי יודע ראיה זו מה פתרונה, ועל כל פנים אין כאן דבר הנוגע להם, ולכן לא נתקנאו בו אחיו, כי גדולתו עליהם רמוזה במה שראה אחד עשר כוכבים משתחוים לו, וזה הוא דברים בטלים, והיו כלא היו, אמנם אביו כשגער בו ואמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה, דברים מוכיחין דמה שראה שמש וירח דקאי על אביו ואמו הוא דברים בטלים, דהא עשה קושיא גדולה על זה, ומשמע ממילא דמה שראה אחד עשר כוכבים משתחוים לו הוא דבר אמת של החלום, ונמצא החלום מודיע על גדולהו עליהם, ולכן ויקנאו בו אחיו, והטעם כי אביו שמר את כדבר, הם דברים שאמר בסוף ואחד עשר כוכבים משתחוים לי עשה לסוף החלום שמירה בקושייתו שהקשה על החלום בזאת הקושיא, כי פתר דאלו הם דברים האמתיים, ומ"ש שמש וירח הם דברים בטלים, ולכן ויקנאו בו דהשתא נתקיים גדולתו

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר, כי יש להעיר בשלמא אחד עשר כוכבים שהם אחיו מצינו שהשתחוו לו ארצה בבואם למצרים, אבל שמש וירח שהם אביו ואמו היכן מצינו שהשתחוו לו, כי גם יעקב אע"ה שהיה בחיים ובא אצלו למצרים לא השתחוה לו ח"ו, אך נראה כונת החלום להגיד דאחד עשר כוכבים שהם אחיו ישתחוו לו, ואם היה רואה רק אחד עשר כוכבים משתחוים לו, לא היה מוכח שאחיו ישתחוו לו, אלא היה אפשר לפרש שבניהם של אחיו שהם הגדולים ישתחוו לו, יען כי כוכבים הם משל ודמיון לכל הצדיקים, דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, דכל הצדיקים נמשלים לכוכבים, וקרי להו כוכבים, וכן כאן מגיד החלום שי"א אנשים גדולים ישתחוו לו, ולא קאי על אחיו אלא על זרעם ובניהם, לכך כשראה את אחד עשר כוכבים ראה עומדים בצידם שמש וירח, ואין ראיה זו מורה על השתחויה, אלא באה להורות דאלו הי"א כוכבים יצאו ובאו מן השמש והירח, יען כי השמש וירח שהם יעקב ונשותיו הולידו אחד עשר ילדים, ולכך היו עומדים שמש וירח בצד הכוכבים להורות אלו הי"א כוכבים נולדו מן השמש וירח, שהם אחיו של יוסף הע"ה, ולפ"ז מ"ש משתחוים לי לא קאי על שמש וירח ג"כ, אלא קאי על אחד עשר כוכבים בלבד. נמצא עיקר החלום הוא חמשה מילות, והוא מ"ש אחד עשר כוכבים משתחוים לי וז"ש ויקנאו בו אחיו, שאמרו בודאי יתקיים החלום ויעלה לגדולה, וזו הקושיא שהקשה לו אביו אינה קושיא, יען כי משתחוים לא קאי על שמש וירח ג"כ, אלא רק על אחד עשר כוכבים, והוא ראה שמש וירח, להורות שי"א כוכבים אלו נולדו מהם, וכדאמרן. ונמצא שראה החלום הזה העיקר הוא חמשה דברים אלו שהם ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, ולז"א ואביו שמר את הדבר, היה מצפה ומיחל על קיום הדבר הזה, וכיון שהוא מצפה לכך ודאי יבואו לידי קיום ויעלה לגדולה

וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה. הנה נודע כי נו"ן דחברון הוא נו"ן ההקטנה כמו באישון עינו, וכן שבת שבתון שהוא מה שמוסיפין מחול על הקדש, וכן פירשו רז"ל ע"פ סאון סואן, וכנז' בספרי הדקדוק, וכן שם חברון עיקר שמה חברו, והטיל בה נון בסופה הוא נו"ן ההקטנה לומר שהיא פסולת של א"י, שהיתה טרשים, שהיתה קטנה בחשיבות ועל אות נו"ן דשם חברון אינו נדרש

ואתה קורא הישר עשה אזנך כאפרכסת, ושמע ממני דברים אלו המוצדקים בעזה"י והוא דידוע מ"ש רז"ל בגמרא שיש שלשה מיני חלוקות, הא' פחות משתות, והב' שתות, והג' יותר על שתות, ושורת הדין הוא דפחות משתות הוי מחילה, ובשתות קנה ומחזיר אונאה, ויותר על שתות הוא ביטול מקח. ופירש רבינו האר"י זלה"ה בשער טעמי המצות פרשת לך לך דף יו"ד ע"ב, שדין חלוקות אלו שיש בין בני אדם, יש להם סוד למעלה בחלוקת האורות בסוד האותיות שא"א לחלקם בשוה, כי הם אותיות שלימות, וא"א לחלק האותיות לחצאין או לשלישים, אבל יכולים להתחלק באופן שלא תהיה אונאה בשיעור שתות אלא בפחות משתות, ולכן גם למטה בהדיוט פסקו בגמרא דפחות משתות הוי מחילה, כי בודאי שהאחד מוחל לחבירו בדבר המוכרח להיות כן, אבל בשתות היא חלוקה בינונית וממוצעת, ולפעמים יזדמן חלוקה כזאת למעלה בסוד התפארת, לכן שורת הדין למטה בין בני אדם בשתות קנה ומחזיר אונאה, ר"ל יתקיים המקח ההוא כי דוגמת זה למעלה כשיהיה חלוקה כזאת בהתפשטות החסדים, לא יצטרך להיות ביטול מקח כלומר להחזיר החסדים לשרשן, אלא תחזור האונאה למקומה, כאשר היה בענין גניבת יוסף הע"ה שגנבוהו תחלה ואח"כ החזירוהו למקומו, כמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם, ודרשו רז"ל שאמר להם יוסף הע"ה החזירוני למקומי שנטלתוני משם, ולכן ואת עצמות יוסף וכו' קברו בשכם, וארז"ל משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו, ולא נתבטלה האחוה שביניהם בשביל מה שלקחוהו, אלא קנה ויחזיר אונאה, וביתר על שתות אין דבר זה