עוד יוסף חי תפח

אך נאותה להם לפי שעה, עד שיתיישבו אתנו ישיבת קבע, שאין יכולים לברוח מאצלינו, ואז אנשי העיר כששמעו שלבסוף יקחו כל מקניהם וקניינם ובהמתם נתרצו לדבר זה וימולו כל זכר, וסו"ד עזרם ה' וגבר ישראל

פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. י"ל למה קראה מגורי אביו, ועוד הכי הול"ל בארץ כנען מגורי אביו. ונ"ל בס"ד, כי יצחק אע"ה הוא היה אחוז בגבורה שבעשר הספירות שהיא בקו שמאל ויונקת מן הבינה שהיא למעלה מן הגבורה. וידוע כי הפחד והמגור הוא בגבורה, לכן גבורה היא אותיות גור בה, ולכן כתיב אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי. ומאחר שמדה זו היא פחד ומגור, א"א לעולם לסבול אותה כי אם רק על ידי המיתוק שהיא נמתקת מן הבינה שלמעלה ממנה בקו שמאל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב מ"ש השי"ת ליצחק אע"ה גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כלומר בארץ הזאת היא המדה שאתה אחוז בה שהיא מדת הגבורה יש שם גור, כי שם הוא הפחד והמגור. וכאשר אמרנו אותיות גבורה הם גור בה, וא"א לסבול מדה זו לבדה. על כן ואהיה עמך שם אהי"ה שהוא בבינה יהיה עמך ובזה אברכך. כי הגבורה התמתק על ידי אור הבינה ששם הוא שם אהיה

והנה ידוע שהבינה נקראת מי, שמספרה חמשים כנגד נ' שערי בינה. ולכן הבינה מכונית בשם מי, בסוד אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד כנודע, ואותיות גור הם גבורה, ויבואו אותיות מי שהם אור הבינה, ויאחזו באותיות גור של הגבורה, מ"ם מכאן ויו"ד מכאן, ויהיה בזה צירוף מגורי שהוא גור באמצע, ומ"ם מצד זה ויו"ד מצד זה. וזה הצירוף של מגורי מורה על מיתוק הגבורה באור הבינה שהיא מ"י. ועל זה רמז הכתוב כאן וישב יעקב בארץ מגורי אביו, שקבל השפעה מן מקום שאחוז בו אביו שהוא מדת הגבורה, בהיותה ממותקת באור הבינה, שאז גור דגבורה באמצע, ואותיות מי מצד זה ומצד זה. ובזה היה יכול לסבול ההשפעה ממקום הגבורה. ולכן כשהביא המטעמים לאביו כדי לקבל על ידם הברכות הביא לו יין וערב בו מים. ואיתא בזוה"ק ויבא לו יין, דארמי ליה מיא בההוא יין, ואי לאו דאתרמי ביה מים לא יכיל למסבל. וכן הענין כאן, בא הכתוב באומרו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, להודיע על השפעה שנמשכה ליעקב ממקום המדה שאחוז בה אביו. שאז היתה בסוד המיתוק הנרמז באותיות מגורי שמעורב בה מאור הבינה, ואי לא הוה הכי לא הוה יכיל למסבל, ובכל זה דבר על מושבו בהשפעה של מעלה בארץ העליונה

ואח"ז הודיענו הכתוב על מושבו בארץ הקדושה התחתונה, ואמר בארץ כנען, כי ידוע מ"ש גורי האר"י ז"ל, כי חג"ת נרמזו בפסוק כנור נעים עם נבל, והמקובלים כשקורין פסוק זה בזמירות של התפלה מכוונים בו על חג"ת, והיינו כנור תפארת, נעים חסד עם נבל גבורה, והוא ר"ת כנ"ען שהם אותיות כנור נעים עם נבל, כנז' בסידורים, ולכן ארץ שבעה עממין כולה מכונית בארץ כנען, לרמוז שניתנה לאבות שהם אחוזים בחג"ת, הרמוזים בר"ת בכנור נעים עם נבל, שהם ר"ת כנען, ובא להגיד כי ישיבתו של יעקב היתה בארץ הניתנה לשלשה אבות, הוא ואברהם ויצחק, היא הארץ הנקראת על שם ג' ספירות שהם חג"ת הרמוזים בר"ת כנען

וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים. הנה התרגום תרגם בן זקונים בר חכים הוא ליה, וקשה אם חכם באמת אין נחשב בעיניו יופי המלבושים כלום, כי חשיבות מלבושים הנאים הם אצל ילדים חסירי מדע, ולא אצל חכמים השלמים בדעת ותבונה, כי זהו ענין ילדות, ואין חשוב אצלם כלום, ועוד קשה למה הוצרך לומר לו, ודי לומר כי בן זקונים הוא, כלומר בן חכם הוא לפ"ד התרגום. ונ"ל בס"ד, מי שהוא גדול שיש לאל ידו ללמד דברי חכמה גדולה, אם ילמדם לאדם פתי שאינו יודע ערכם ואינו מבין חשיבותם הרי דברים אלו הם מתבזים, וטוב שלא היה אומר אותם, אבל אם ילמדם לאיש חכם שמבין ערכם הרי אלו מתייקרים כי המוסר דברי חכמה לאדם שאינו מבין, הרי זה כחוגר חגורה זהב משובצת באבנים טובות ומרגליות על בגד שק ומזוהם

וכזאת תמצא במשפט המלבושים הנאים ויקרים שהם של משי וכיוצא, אם האדם הלובשם הוא יפה אז ניכרת חשיבותם, וכל מה שיהיה יופי האדם ביותר כן תהיה חשיבותם מעולה ביותר, שיהיו מאירים ומבהיקים על נוי צורתו ויופי מראהו, אבל אדם השחור ומכוער, שצורתו משונה ויש לו מומין בפניו, אם ילבש בגדי זהב וארגמן, הרי אלו מתבזים בו והולך מהם חשיבותם, וכמ"ש על פסוק צדק לבשתי וילבשני, יש אדם הוא נאה ואין מלבושו נאה, ויש מלבושו נאה והוא אינו נאה, וכל זה חסרון גדול הוא, אך השלימות היא שיהיה הוא נאה ומלבושו נאה

והנה יעקב אע"ה היה חכם מאד, ויוסף הע"ה היה חכם ומבין ופקח הרבה, דאפילו לגבי יעקב אע"ה נחשב חכם ומבין, ועי"כ היה לו נחת רוח ליעקב אע"ה למסור חכמתו למי שיוכל להשיג אותה ויודע ערכה, כי מצא לו כלי חשוב להריק בו דברי חכמתו, ומחמת כן אהב אותו הרבה שלא מצא קנקן חשוב כמוהו שיוכל להכיל בתוכו דברי חכמתו. צא וחשוב בדעתך, אם אדם מריק חבית גדולה מלאה יין לתוך כד אחד קטן או כד נקוב, שבודאי היין נשפך חוצה, וילך לאבוד, כמה צער יהיה בזה לבעל היין, משא"כ אם מריק היין לכלי גדול ושלם, שהיין נשמר בתוכו כמה שמחה יש לבעל היין, וכן הענין כאן, שמחה גדולה היה ליעקב אע"ה כשראה את יוסף הוא בן חכם לו דייקא, כלומר גם לגביה דידיה נחשב חכם ונבון שאז יוכל להכיל בתוכו כל דברי חכמתו, ולא יאבד מהם טיפה אחת, דאז בזה היה לו שמחה גדולה, ולכך אהב אותו ביותר

ולכן כדי להראות ולהודיע טעמו, על מה אהב אותו מאד, עשה לו כתונת פסים. שהוא מלבוש יקר של משי, שדרכו להתייקר אם יהיה מונח על גוף נאה ויפה ביותר, יען כי יוסף הע"ה היה יפה תואר ויפה מראה, וכדאסהיד ביה קרא לקמן, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ומי שהוא יפה תואר ויפה מראה, אפילו אם ילבש בגד פשוט יתייקר הבגד שלו, וכ"ש אם ילבש בגד יקר של משי, על כן אותה כתונת הפסים שלבש יוסף הע"ה, נתייקרה ונשתבחה עשר ידות מאם היה לובשה אדם אחר, ולזאת נתכוון יעקב אע"ה לעשות לו כתונת פסים, להודיע לכל אדם הטעם שגדלה אהבתו בו, מפני שנתייקרה חכמתו בו, כמו שאתם רואין את הכתונת הזאת מתייקרת בו יותר, מאם היתה על איש אחר. וז"ש וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא לו, כתרגומו בר חכים הוא ליה, לו דייקא, דאפילו לגבי דידיה נחשב