עוד יוסף חי תפז

במתנה, ואת בנותינו תקחו לכם בכסף מלא, כלומר כאשר נרצה אנחנו ליקח בנות שלכם ניקח אותם בחינם, שלא נצטרך לתת לכם בעבורם כסף נדוניה, וכאשר תרצו אתם ליקח את בנותינו תקחו אותם בכסף מלא, שתתנו לנו בעבורם. והתנאי הב' כי אתנו תשבו, שאין רשות לאחד מכם שיוליך את בנותינו לעיר אחרת, אלא הוא יהיה נגרר אחריה לשבת בעיר הזאת. והתנאי הג' הוא והארץ תהיה לפניכם, באופן זה שלא תהיו יכולים לקנות כאן בתים וחצרות אלא עד שתשבו שנים מספר, שתעשו בה סחורה ויהיה הנאה לאנשי העיר מן המסחר שלכם, ואז אח"כ והאחזו בה שתהיה יכולים לקנות בה בתים וחצרות. וחשב חמור בדעתו להעמיס עליהם השלשה תנאים אלו, כדי שאם לא יתרצו יכנס אמצעי ביניהם, לפשר ולומר תמחול התנאים האלה, ולא תהיינה, ואת הבת הזאת יקחנה שכם בחנם, שלא יתן בעבורה ממון לאביה ואחיה

והנה שכם כששמע דברי אביו חרה לו מאד, וחשש פן בני יעקב יחר להם על דברי השוטה הזה, שאמר אפילו במתנת חנם לא יקחו בנותיהם, אלא רק ע"פ השלשה תנאים שעשה, וברוב כעסם על אביו השוטה יהיו נשבעים שלא לתת לו הילדה בשום אופן, על כן קודם שישיבו בני יעקב על דברי חמור, קפץ שכם ודבר עמהם דברי רצוי, וסתר כל דברי אביו החמור, וכנגד מה שהיה אביו מתגאה בדבריו ומדבר גדולות, שנראה מדבריו שאם יקח מהם הבת הוא נחשב בעל הטובה, וטובתו עליהם שלקח בתם, פתח בתחלת דבריו ואמר, אמצא חן בעיניכם, כלומר אני איני ראוי ליקח בתכם כי אם ע"י מציאות חן, ואתם בעלי הטובה בחיתון זה שעושים עמנו טובה גדולה בתתנם את הבת לי לאשה, ועל כן הנני מודה ואומר את אשר תאמרו אלי אתן, ולא כמו שאמר חמור שדבר דברי חמורים, לומר ראוי שתתנו הבת בחינם. והנה דרך העולם שאם הקונה אמר להמוכר מסרתי הערך בידך, וכאשר תגזור אני אתן, הנה בודאי לא יגזים המוכר בערך החפץ לבקש סך מרובה, מאחר שהקונה מסר הערך בידו, אך כאן אע"פ שאמרתי לכם ואשר תאמרו אלי אתן שמסרתי הדבר בידכם, עכ"ז אני נותן לכם רשות להגזים בערך לבקש ולפסוק ערך מרובה, וזהו הרבו עלי מאד מהר ומתן, ואל תחושו פן אם אשמע הגזמה גדולה בערך המהר ומתן אחזור לאחור, ואביא סרסורים לפשר בינינו, אלא דעו נאמנה, שגם אם תרבו ותגזימו בערך מאד, עכ"ז אתנה כאשר תאמרו אלי, בלתי שום פשרה ובלי איחור ועכוב. והנה הגם שאני לוקח אותה בדמים יקרים עכ"ז נחשב אצלי כאלו אני לוקחה במתנה, וכאלו לא נתתי לכם כלום, וזה אשר סיים ואמר ותנו לי את הנערה לאשה, לשון מתנה כלומר כך נחשב דבר זה אצלי, אע"פ שאני לוקחה בדמים רבים

ואחר שסיים שכם את דבריו, השיבו בני יעקב אותם דבר בחכמה, ויאמרו להם הנה סיבת המניעה שאנחנו נמנעים לתת אותה לכם, אינה תלויה בממון, כי אם בענין הנוגע לדת, כי לא נוכל ע"פ הדת שלנו לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה, יען כי חרפה היא לנו, אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר, ואחר שתוסר סיבה הנז' שיתוקן הדבר הזה במילה, אז אנחנו נרצה לתת את הבת הזאת ושאר בנותנו במתנה, שאין אנחנו צריכין למעות, ועוד כל התנאים שאמר חמור נקבל שהם הא' ונתנו את בנותינו לכם במתנה, ואת בנותיכם נקח לנו בכסף, והב' וישבנו אתכם שלא נוכל להוליך האשה לעיר אחרת, אלא נהיה נגררים אחריכם, והג' והיינו לעם אחד ע"י המסחר שנעשה עם יושבי הארץ שיהיו נהנים מן ממון שלנו, וכל זה נקבל ברצון לב. אך אם לא תשמעו אלינו להמול, שהוא דבר הנוגע לדת, אז ולקחנו את בתנו והלכנו, כי לעבור על דת אין שום תיקון עומד כנגד הדת, ואין תקוה לקיים דבר זה בשום אופן

והנה דברים אלו הגם שהיו טובים בעיני שכם, כי ראה שהודו וקבלו לתת את הבת אליו ע"פ אופן זה של המילה, לא הוטבו בעיניו כמו שהוטבו בעיני חמור אביו, כי חמור היה צר עין, וראה שקבלו לתת אותה בחנם, שמח בזה שמחה גדולה, אבל שכם לא הוטב בעיניו, כמו שהוטב בעיני אביו, מפני שדבר זה של המילה מעלה ארוכה ער שיתרצו אנשי העיר כולם לימול, ושמא לא יתרצו, ואם נתרצו צריך איזה ימים כדי להשלים הדבר, משא"כ אם היו מרוצים לתת את הבת ע"י רבוי ממון שיתן להם כאשר אמר, הוה ניחא ליה טפי, כי דבר זה היה נגמר בשעה אחת, והוא לא אכפת לו על הממון, ולכך אמר הכתוב ויטב הדבר בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור חלקם לשני חלוקות, שאמר בעיני לכל אחד מהם, להגיד שלא היתה ההטבה שוה בשניהם, כי בזה נקיט לחמור קודם שכם, להורות כי ההטבה קדמה אצלו יותר

ועכ"פ לא איחר הנער לעשות הדבר וכו', וידברו עם אנשי עירם לאמר, פירוש דברו תחלה בשבח בני יעקב, כדי לאמר להם אח"כ המבוקש, שרוצים מהם שימולו, ונתחכמו לרצות אנשי עירם בזה השבח אשר הציעו לפניהם על בני יעקב, שלא יאמרו אם שכם משיג תאותו אנחנו מה הנאה לנו לצער עצמנו במילה, לכך הציעו לפניהם תחלה שבח בני יעקב, והנאת אנשי העיר מהם, ולזה א"ל האנשים האלה שלמים הם אתנו, וטוב לנו להדבק בהם, וגם בעתה יוצא מהם הנאה לכללות העיר, כי וישבו בארץ ויסחרו אותה, ואנשי העיר מרויחים מהם בכמה דברים של מו"מ ושל שירות ושל מלאכא וגם כוללות העיר מרווחת מהם מסים וריוח המדיני, ועוד אנחנו רואין כי הארץ נעשית רחבת ידים לפניהם כי נתברכה ארצינו לרגלם, ולכן אם לא נדבק בהם יתפרדו ויצאו וילכו מאתנו, ובזה יגיע הפסד לאנשי העיר מכל דברים הנז"ל, אבל אם נדבק בהם ונתחתן מוכרח שיהיו נשארים תושבים אצלינו. והנה מן הראוי לפי ערך כבודם שנקבל עלינו להכנע להם ולרצותם בכך, והוא את בנותם נקח לנו לנשים, נקח בממון, אבל את בנותינו ניתן להם במתנה, כך ראוי להתנהג עמהם לפי כבודם ומעלתם, אך עכ"ז הם לא יתרצו להתחתן בנו ולהתערב עמנו, אלא רק בדבר זה שנהיה אנחנו נמולים כמותם. והנה אנשי עירם לא ערכו להם דבריהם שהפליגו בהם, להיות דבר זה להם, שבני יעקב יקחו בנות אנשי שכם בחנם ואנשי שכם יקחו בנות בני יעקב בדמים, ולכן כשראו שכם וחמור אביו שלא ערבו לאנשי עירם דבריהם הוסיפו קמח ומתיקה בדבריהם, שהוסיפו לומר מקניהם וקניינם הלא לנו הם, כלומר אח"ז כשיהיו מעורבים עמנו נמשול בהם ונירש כל אשר להם לאט לאט,