עוד יוסף חי תפו

לשאת את משא הצאן והבקר וכל המקנה וקנין נכסים שקנה, אשר בודאי יהיה עתה יעקב שקט ושאנן ואין לו שום טרדה, הנה בעתה חזרה חששה למקומה, דכיון שאין ליעקב טרדה ויש לו השקט וישוב הדעת אז יבא להוליד לו המצאות של רמאות, כאשר חש עשו לזה בתחלה בהיותו בארץ כנען, ולכך בא עשו לומר ליעקב אין לי תקנה להנצל מן רמאות שלך, אלא רק בזאת דנסעה ונלכה שנינו ביחד, כדי שבהיותי מתחבר עמך אז אלכה בעניינים שהם נגדך, ר"ל נגדיים אליך, כי אם להטרידך ולבלבלך שלא תהיה פנוי ושקט בישוב הדעת וזה כונתו של עשו באומרו ואלכה לנגדך, כלומר בעניינים שהם נגדיים לך כדי לטרדך, והשיב לו יעקב אע"ה הן אמת שעתה יש לי בנים הרבה, אך אדוני יודע שהילדים שלי הם רכים, כי הכרת פניהם תעיד בהם שהם מפונקים וחלושי המזג, ואין להם יכולת לשאת משא העסק, אלא כל הטיפול של הצאן והבקר עלות עלי, שאני בעצמי צריך להטפל בידי, ואדוני יודע כמה קשה טיפול הצאן שצריך להם שבעה עינים בהשגחת שמירתם, שאם דפקום יום אחד מחמת חסרון ההשגחה אז ומתו כל הצאן, ונמצאת שעתה טרדותי רבו ועצמו, על מה שהיו קודם, כי אינו דומה טיפול של אלף לטפול של עשרת אלפים, והכל צריך להיות בידי, ואין לי עוזר מן הילדים, כי אדרבה להיותם רכים הם צריכין השגחה של שימור מצידי, ולכן תהיה אתה בטוח מאותו חשש שהיית חושש בו ואין אתה צריך לעשות לי טרדה בעניינים שהם נגדיים אלי, כי בלא"ה אני טרוד מאד במלאכתי ואני מוכרח שאתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני, שהוא טיפול הצאן והבקר, ולרגל הילדים שגם הם צריכין טיפול גדול להיותם עודם רכים חלושי המזג, עד אשר אבא אל אדוני שעירה לדור עמך

שכם בני חשקה נפשו בבתכם וכו'. יש לדקדק בפסוקים אלו כמה דקדוקים. הא' למה תלה החשק בנפש ולא אמר חשק בבתכם. והב' הול"ל בדינה ולמה אמר בבתכם בסתם. והג' אומרו תנו נא אותה לו לאשה, תנו לשון מתנה ושכם אמר לאביו קח לי את הילדה, נקיט לשין קיחה שהוא בכסף מלא ולא יטלנה בחנם, והיה לומר גם הוא לשון קיחה, שיאמר חשקה נפשו בבתכם לקחת אותה לו לאשה, כדי שיבינו שהוא יקחנה בכסף, כי קיחה לשון מקח הנעשה בכסף מלא. והד' מ"ש והתחתנו אותנו, למה הוצרך לומר דבר זה עתה, ומי בקש זאת ממנו לעשות קשר זה, הלא הוא בא לקחת את הנערה לשכם בנו. והה' מ"ש בנותכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם, שזכר באחת לשון מתנה שהיא בחנם, ובאחת לשון קיחה שהיא בכסף מלא, והיה לו להזכיר בתרווייהו לשון מתנה או בתרווייהו לשון קיחה. הוא"ו מ"ש ואתנו תשבו, מה חידש בזה והלא הם יושבים אצלם בלא"ה באין מכלים ואין פוצה פה ומצפצף כנגדם. הז' אומרו שבו וסחרוה והאחזו בה, והול"ל והאחזו בה וסחרוה, כי תחלה יהיה להם אחוזה שהוא קנין קרקעות, ואח"כ יעשו המסחר בטח בחצריהם ובטירותם. הח' למה קפץ שכם ודבר טרם שישמע תשובה מהם על דברי אביו. הט' למה הקדים לומר בתחלת דבריו אמצא חן בעינכם. היו"ד מ"ש ואשר תאמרו אלי אתן הוא ללא צורך, מאחר שאומר הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי. הי"א מ"ש ותנו לי את הנערה לאשה, למה זכר לשון מתנה והלא בכסף רב הוא רוצה ליקח אותה והול"ל ואקח לי את הנערה לאשה. הי"ב מ"ש ונתנו את בנותינו לכם ואת בנותיכם נקח לנו, שתפס בחדא לשון מתנה, ובחדא לשון מקח במעות, ולא השווה למנקט בתרווייהו לשון אחד. והי"ג דנקיט הפך דברים של אביו, כי במה דנקיט אביו מתנה הוא נקיט קיחה, ובמה דנקיט אביו קיחה הוא נקיט מתנה. הי"ד מ"ש ויוטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור, שהקדים חמור על שכם, ובתחלה הקדים שכם על חמור, דכתיב ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור. הט"ו למה פלגנהו לגמרי לומר בעיני חמור ובעיני שכם, והול"ל בעיני חמור ושכם, או יאמר וייטבו דבריהם בעיניהם וידעינן דעל חמור ושכם קאי, דהא כתיב תחלה ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור. הט"ז מ"ש וישבו בארץ ויסחרו אותה, והלא מתחלת דבריהם נראה דעדיין לא סחרו אותה, דהא כתיב שבו בארץ וסחרוה. הי"ז מ"ש את בנותם נקח לנו ואת בנותנו נתן להם, ולא די דנקטי בחדא לשון מתנה ובחדא לשון מקח אלא ששינו הסדר ולא נקטי לאו כמו שדברו הם עם השבטים, ולא כמו שדברו השבטים עצמם עמהם. הי"ח מ"ש מקניהם וקניינם וכל בהמתם וכו' זה הדבר היה צריך לאומרו קודם דבור אך בזאת יאותו לנו האנשים

ונ"ל בס"ד, דודאי לשון קיחה יפול על קנין בכסף דכן כתיב כי יקח איש אשה, והיינו שצריך לתת לה כסף קדושין או דבר אחר, אך לשון תנו יפול יותר על מתנת חנם, והנה שכם מרוב חשקו ותאותו בקש מאביו שיקח את הנערה בכסף מלא, כדי שיתרצו לתת אותה לו במהרה, ולכן א"ל קח לי את הילדה לשון קיחה בממון, אך חמור היה צר עין ולא רצה לתת כסף בעבורה, כי אם ליקח אותה בחנם, ומפני דידוע דתאות המשגל וחשק האשה היא כאש בוערת בלב האדם, ומי שחשק אשה יפה מאד אפשר שימות אם לא יקחנה, על כן חשש חמור פן בני יעקב לא ירצו לתתה בחנם, כי יאמרו זה חשק בה לרוב יופיה, וימות אם לא יקחנה, ועל כן נסרב אנחנו בתחלה ואז כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, שיהיה מוכרח להרבות לנו מתנות עד שנתרצה לתתה לו, ולכן בתחלת דבריו עמהם בעבורה, שיקר וכיזב לכסות חרפת בנו, ואמר להם שכם בני חשקה נפשו בבתכם, כלומר אין זה החשק נמשך מצד החומר האנושי שבו שהוא בעבור יופיה, כי אם זה הוא חשק רוחני הבא מצד הנפש, כי טבע הנפש לחשוק להדבק בבת אנשים טובים ומיוחסים, וזהו חשקה נפשו דוקא בבתכם, בעבור שהיא בתכם, כלומר בעבור היחס שלה שהיא מיוחסת מאנשים טובים, והודיע להם בזה שאם יסרבו לא אכפת לגוף כלום, ולא חלי ולא מרגיש בחשק הנפשיי, אלא יבקשנו בבקשה בעלמא, ואם נמצא בידו הנה מה טוב, ואם לאו אינו מגיע צער לגופו בהעדר בקשתו. ועוד התחכם לדבר עמהם תנאים אחרים דלא ניחא להו בהם, שקשים להם מאד, כדי שאם יסרבו יכנס אמצעי לפשר בניהם למחול התנאים האלה, ויקח הילדה בחנם, ועשה ג' תנאים לומר אפילו שתתנו לנו את הבת בחינם, אין אני רוצה שאקח אותה לבני, אלא רק ע"פ ג' תנאים אלו, הא' והתחתנו אותנו, באופן שבנותכם תתנו לנו