עוד יוסף חי תפה

כזו היא זילותא לגבי דידיה לקבל אותה, ועוד טוען מצד הנותן נמי זינא מלתא, כי הנותן הוא יעקב שהיה עשיר, ושר שנתברך ביעבדוך עמים ומטל השמים ומשמני הארץ זילותא לגביה לשלוח מנחה מועטת כזאת ולכך בא יעקב אע"ה והשיב לו כהוגן על דבריו, והוא ע"פ מעשה שהיה בנערים שהיו עומדים ברחוב אחד ומשחקים ביניהם, והשחוק שלהם היה באופן זה, שנטלו הכובע מנער אחד שביניהם דרך שחוק וקם נער אחד מהם ונטלו בידו להכריז על מכירתו, והיו הנערים זה אומר עלי בשלש פרוטות, וזה אומר בחמש, וזה בשבע וכן עזה"ד, היו מוסיפים זע"ז בדרך טיול ושחוק. ויעבור המלך ויראה אותם ונכנס ביניהם לשחק גם הוא עמהם, ולקח המלך את הכובע מיד הנער המכריז עליו, ויהי המלך בעצמו מכריז בו דרך שחוק, והנה הנער שהכובע שלו הוא ניגש אצל המלך ויאמר לו, דע כי זה הכובע שלי הוא, ואתה לא תניחנו מידך ולא תגמור המכר שלו פחות מאלף דינר זהב, אמר לו המלך איך יתכן זה, וכי ימצא בעולם שכובע אחד ימכר באלף דינרי זהב, א"ל הנער וכי ימצא בעולם שהמלך יכריז הוא בעצמו למכור כובע, ועל כן מוכרח שהכובע הזה שהמלך בעצמו מכריז עליו במכירתו נתכבד, ונעשה יקר מאד, שנעשה ערכו אלף אלפים על דמי שוויו, ולפי כבוד המלך שהוא עצמו מכריז במכירתו ראוי שימכר באלף דינר זהב, ויצחק המלך על דבריו, ויכריז עלי זה הכובע באלף דינר זהב, ויתן לבעל הכובע אלף דינר זהב והלך לו. ועל כן בא יעקב אע"ה להשיב על טענת עשו שטען, שזו המנחה היא דבר מועט לפי כבוד המקבל שהוא עשיר ושר, ולפי כבוד הנותן שהוא ג"כ עשיר ושר, והשיב מאחר שאני עשיר ושר גדול שיתקיים בי יעבדוך עמים, ולי טל השמים ומשמני הארץ, אין ראוי להביא המנחה בידי, וכיון שאני מביאה בידי נתייקרה המנחה ונתכבדה וכאשר טען אותו הנער לפני המלך על אותו הכובע, דאע"פ שהכובע אינו שוה יותר מארבעים פרוטות, עכ"ז כיון שהמלך בעצמו אוחזו בידו, ומכריז על מכירתו נתייקר הכובע ונתכבד ואין ראוי שיהיה נמכר ע"י המלך פחות מן אלף דינר זהב

וז"ש ויאמר עשו יש לי רב, ר"ל עושר רב, ואין מנחה זו חשיבה כלום לגבי עושרי, וגם אתה הנותן את המנחה הנה אתה אחי, ר"ל שוה אלי בעושר ושררה, שגם אתה עשיר גדול שזכית בטל השמים ומשמני הארץ, וגם בשררה יעבדוך עמים, וגנאי שתשלח מנחה מועטת כזאת ולז"א אחי אתה בעושר ושררה, יען כי בוודאי יהי לך אשר לך מצד הברכה של טל השמים ומשמני הארץ, ושל יעבדוך עמים, וזה גנאי שתשלח מנחה קטנה כזו. והשיב לו יעקב אבינו ע"ה, מה שאני גדול בעושר ושררה מחמת הברכות, אל נא, אין עתה הוא זמן נטילת הברכות, אלא זה אקח לזמן רחוק מאד, והגם כי בלא"ה הנני עשיר גדול ויש לי עבדים ושררה לעת עתה, הנה עכ"ז המנחה הזאת יש לה ערך גדול מפני שאני מביא אותה בידי, ועשיר ושר גדול כמוני אין מן הראוי להביא המנחה בידו, וכיון דהבאתי אותה בידי נתייקר כבודה וגדל ערכה, ואינה נחשבת לפי מספר עצמה, ולזה אמר ולקחת מידי דוקא, שבזה נתייקרה המנחה, וגדל ערכה מאה ידות על עיקר חשיבותה שיש לה מפאת עצמה, על כן קח נא את ברכתי אשר הובאת לך בידי, כי חנני אלקים וכי יש לי כל, וכיון שאני עשיר מופלג בעושר ובעבדים, אז בהבאתי את המנחה תתייקר ערכה וירבה כבודי שנחשבת למתנה מרובה

נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וכו'. הדקדוקים ידועים, ונ"ל בס"ד, ע"פ מ"ש הגאון חתם סופר ז"ל בפסוק עם לבן גרתי, כי עשו אמר הכי קרא לשמו יעקב ויעקבני זה פעמים, באומרו כי יעקב יושב אהלים והוא עצל לבלתי יגע ביגיעת עוה"ז, על כן הוא שקט ושאנן, ואין לו טרדה ויגיעה כדי שיתבלבל דעתו בהם, ולכן תמיד בימים ובלילות חושב מחשבות, ומוליד המצאות ואופנים שיוכל לרמות בהם, משא"כ אני כשור לעול שמלאכתי היא לצוד ציד וטרוד כל היום כולו, ולעת ערב אבא לבית עיף ויגע ומוכרח לישן במהרה, ואין לי פנאי ולא ישוב הדעת לחשוב מחשבות של מרמות ותחבולות, ולכן אין אני יכול עליו, ותמיד הוא מצליח ברמאות שלו. כך היה דעתו של עשו לחשוב, ולזה בא יעקב אבינו ע"ה להגיד לו דבר שתתיישב בו דעתו, ותתבטל חששתו באומרו לו גם לפי דבריך שאני מוליד המצאות של רמאות מחמת הבטלה שלי שאני שקט ושאנן ואין לי טרדה, הנה כל זה היה בזמן הקודם כשהייתי בארץ מולדתי בבית אבי, אך אח"כ עם לבן גרתי, ובפועל ידי ובזיעת אפי היה לי שור וחמור וצאן וכו', ומחמת טירדה הגדולה הזו לא יש לי ישוב הדעת, ואין אני פנוי לחשוב מחשבות של מרמות ותחבולות, ואשלחה להגיד לאדוני מענין טרדתי זו, כדי למצוא חן בעינך, שבזה יהיה לבך בטוח שלא יגיע לך מצידי שום מכשול ודבר רע כלל, ולא יהיה לך עוד חששה מצידי, כי עתה כמוני כמוך עיף ויגע בעסק עוה"ז, עכ"ד בשינוי קצת ע"ש

ואחשוב שגם ללבן דבר יעקב אע"ה כן בפרשה הקודמת, אחרי שמעו מלבן שאמר למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי וכו', כי גם לבן בא בטענה זו של עשו, באומרו אתה מצליח ברמאות ותגנוב חכמה זו של רמאות ממני, ולז"א ותגנוב אותי, ושעתא קיימא לך בזה מפני שאין לך טרדת הזמן, והשיב לו יעקב אע"ה מאין לי ישוב הדעת ומאין לי זמן פנוי להוליד בו מרמות ותחבולות, אשר אתה חושד אותי בהם, הלא הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני, זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך וכו', וא"כ מהיכן יש לי ישוב הדעת וזמן פנוי לעשות המצאות של תחבולות הלא אדרבה אתה שהיית שקט ושאנן רמיתני כמה פעמים ותחליף את משכורתי עשרת מונים, ומה שהצלחתי וגברתי עליך בבריחה שלא הרגשת בי לא היה זה ע"י מרמה טבעית, אלא הצלחה נסית נעשה לי, כי לולי אלקי אבי העזרי כי עתה ריקם שלחתני ברמאות ותחבולות שלך, והראיה שכל זה נעשה לי בעזרתו יתברך ובהשגחתו, והוכחה זו הוכיח אותה אמש, במה ששלח לך צוי דבר ואזהרה עם המלאך בחלום הלילה

והנה לפי ביאור הרב ז"ל הנז' במ"ש ויהי לי שור וחמור, רוצנו לומר ולהגיד בזה על רבוי הטרדה שהיה לו, שעי"כ אין לו לחוש ממנו כאשר היה לו בארץ כנען, הנה עתה כשבא עשו וראה בעיניו רבוי הילדים שיש ליעקב אשר יש לאל ידם