עוד יוסף חי תפד

ויבכו. י"ל מאי קמ"ל באומרו ויפול על צואריו, מאחר דאמר ויחבקהו וישקהו, מה יתרון יש בנפילתו על צואריו, ועוד מה טעם יש בבכיה של כל אחד מהם. ונ"ל בס"ד קמ"ל מעשה נס שנעשה ליעקב, כאשר נגש עשו לחבקו, לא היה ראשו זקוף כדרך המחבקים זא"ז, אלא כשבא לחבבו שנתקרב אצלו הרבה, אם היה נשאר ראשו זקוף היו פניו מכוונים כנגד עיניו של יעקב אע"ה, והיה מוכרח להסתכל בפניו, ואסור להסתכל בפני רשע, אך מאת ה' היה הדבר הזה בעת שניגש לחבקו לא נשאר ראשו זקוף, אלא מאיליו ומעצמו נפלו פניו על צואר יעקב אע"ה, באופן שלא ראו עיניו הקדושים את פני עשו כלל, ולז"א ויחבקהו ויפול ראשו על צואריו, וישקהו בצואריו ולא בפניו. ועוד נ"ל בס"ד שנעשה כן שנפל ראשו של עשו על צואר יעקב, להורות בזה על העתיד, שבעת שהכניסו את יעקב אע"ה למערה, ובא עשו לעכב, הכהו חושים בן דן ונעקר ראשו מגופו והושלך מאיליו לתוך המערה אצל יעקב אע"ה, ונשאר ראשו קבור שם, וכמ"ש רז"ל ועתה נעשה כן בנס להורות על דבר זה שיהיה לסוף הימים

ומ"ש ויבכו, נ"ל בס"ד, בכיית עשו היתה בעבור שיניו, דאיתא בספר חן טוב ז"ל וז"ל, ונקוד על וישקהו שרצה לנשכו ונעשה צוארו של יעקב של שיש, ושיני רשע של שעיה עכ"ל, ולפ"ז בכה, כי חשב שישארו שיניו תמיד רכים כשעוה שאינו יכול ללעוס בהם, והוא היה לו בולמוס של תאות האכילה, דאינו נהנה מן האכילה אלא ע"י שלועס וכוסס המאכל, וכיון דיש לו שינים רכים בשעוה לא יוכל לאכול כל מאכל קשה וחזק שצריך לו כסיסה ולעיסה, ואינו יכול לזה לכך בכה על רוע מזלו בבטול הנאתו מן האכילה, דחשב שישאר בכך, ויעקב אע"ה בכה על רעת לבו של עשו, דעדיין בלבו להרגו, שרצה לנשוך ורק ע"י נס בע"כ נשק

מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. נ"ל בס"ד דידוע כשאמר יעקב אע"ה אנכי עשו בכורך, לא שיקר ח"ו, אלא כיון שקנה הבכורה נעשה במקום עשו, ויכול לומר אנכי עשו. גם ידוע מ"ש רז"ל כך היו התנאים הגדולה לגדול והקטנה לקטן, ולפ"ז כיון שיעקב קנה הבכורה נעשה הוא הגדול ועשו קטן, גם ידוע דלאה ורחל הם כנגד שם אלקים, דהיינו נאה כנגד אלה דשם אלקים, שהם אותיות לאה, ורחל כנגד ים דשם אלקים, כי רחל נקראת ים, וז"ש מי אלה לך, ר"ל למי לקחת, אם אלה שהיא לאה, לך ע"פ שיטתך שקנית הבכירה ונעשית גדול, וכך היו התנאים הגדולה לגדול והקטנה לקטן, ונמצאת רחל היא שלי, והשיב. לו הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, ר"ל שפע חנינת הילדים בא לי משם אלקים ונמצא כי כל אותיות אלקים שכנגדן לאה ורחל הוא שלי

ועוד נ"ל בס"ד, ע"פ מ"ש רז"ל והובא בילקוט ואתחנן, אמר יעקב לבניו שמא תעבדו אלהות הרבה ככם שיש לכם אמהות הרבה, אמרו לו והלא כתוב למשפחותם לבית אבותם, לבית אמותם לא נאמר אלא לבית אבותם, כשם שאין לנו אלא אב אחד ועובד לאל אחד, כך אנחנו אין עובדין אנחנו אלא לאל אחד, הה"ד הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו. נענה יעקב ואמר בשכמל"ו ע"כ. לכן עתה כשראה עשו את הנשים והילדים הבין שלקח ד' נשים, ומהם באו כל הילדים, כי ראה כל אשה בניה עמה, על כן עשה עצמו איש מוכיח שבא להוכיח את יעקב אע"ה, דלפי שיטתו שהוא עובד לאל אחד אין מן הראוי ליקח נשים הרבה, שעי"כ יהיו בניו עובדים לאלהות הרבה, וכאשר הוא עצמו היה לו כן, ולז"א מי אלה לך, על הנשים קאי, שלקחת נשים הרבה, ומזה יצא תקלה הפך השיטה שלך. והשיב לו, הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, כי אצלינו הבנים מתייחסים לאב ואני אב אחד לכולם, ועובד לאל אחד, גם הם יעשו כמוני, משא"כ אתה שלקחת נשים נכריות, דלפי שיטתם יתייחסו הבנים לאמותם, ולכן בניך יהיו עובדים לאלהות הרבה

או יובן מי אלה לך, שצרה עיניו בממון, בחשבו שלקח נדוניה גדולה בעבור כל אשה ונתעשר מהם, וזהו אלה לך שלא נשאר בשבילי ממון של אחי אמי, שלקחת כל בנותיו ונטלת כל עושרו. והשיב לו, לא נהנתי מן הנשים, אלא רק הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, כי לבן אפילו פרוטה קטנה ואפילו כבשה אחת לא נתן נדוניה לבנותיו

ויאמר מי לך כל המחנה וכו' ויאמר עשו יש לי רב וכו'. נ"ל בס"ד המשך הכתובים האלה כי עשו מזלי' חזי שעתיד ליקח מיעקב סך עצום, והוא מה שלקחו בני עשו בזמן החרבן ותוקף הגלות מישראל נכסים רבים ומסים וארנוניות, וחשב עשו שנותן לו יעקב את המנחה הזאת כדי לפטור עצמו בזה המועט, ולכן א"ל תחלה מי לך כל המהנה, דקאי על המנחה ששלח לו ביד עבדיו עדר עדר לבדו, ר"ל מה כונתך בזה, והשיב לו למצוא חן בעיני אדוני, שתקבל אותה ממני בתורת דורון ומנחה, ואמר לו עשו יש לי רב, כלומר מזלי חזי לי שאני יש לי סך רב ליטול ממך ואיך אתה חפץ לפטור אותי בדבר מועט כזה, דאינו חשוב לכלום ויותר טוב שלא אקח ממך זה המועט, אלא יהי לך אשר לך, ותחזור יתקחו מן מובילי המנחה. והשיב לו מה שאתה רואה שיש לך ליקח ממני סך עצום וגדול, אל נא, לא לעתה הוא, אלא לזמן רחוק מאד, כי נא, לעת עתה מצאתי חן מאת השי"ת שלא תוכל לשלוט עלי, אלא אדרבה אני אשלוט בך, ומציאות חן שיש לי עתה ראית אתה בעיניך את מציאות החן שנתן לי השי"ת, דאתה ראית זה בחוש הריאות, דקודם שבאת אצלי ראית כתות מלאכים ששלח לי הקב"ה לשמרני, והיו דוחפים אותך ואת אנשיך, ואומרים לאנשיך של מי אתם ואומרים של עשו, והן אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו לו בנו של יצחק, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא ולא היו משגיחין עליו, אחיו של יעקב הוא אומרים א"כ משלנו אתם וכו', וכמ"ש רש"י ז"ל, א"כ הרי ראית בעיניך מציאות חן שנתן ני השי"ת בזה"ז, שאני אשלוט בך, ואיך אפשר לחשוב שאתה תשלוט בי ותקח ממני סך רב, על כן מה שאתה רואה הוא על זמן רחוק מאד, וא"כ לפי דבריך שהזכרתני צרתי מה שעשו עמי המלאכים, איך אפשר שאקח המנחה ממך, כי עתה יכוני ויאמרו גזלת את יעקב. ולכך סיים וא"ל ולקחת מנחתי מידי, כי אני בעצמי נותנה לך ולא אתה בקשת ממני, והמלאכים ידעו האמת שכך הוא, שברצוני אני נותן, כי על כן, כלומר על מציאות חן זה שנתן לי השי"ת הועיל לי שאע"פ שראיתי פניך תחלה בזעם כראות פני אלקים הוא השר שלך שבח להלחם עמי בזעם, הנה כשקרבת אלי נתפייסת ותרצני מאליך ומעצמך, שכל זה היה לי מכח מציאות החן

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, ויאמר עשו יש לי רב וכו'. והוא כי זלה המנחה בעיניו באומרו דאיש עשיר ומלך בארץ שעיר שדה אדום, מנחה