עוד יוסף חי תפג

שנה, ולז"א יעקב אע"ה בתפלתו עתה הבטחות שהבטיחו הקב"ה על התחברות שלו עם יוסף שהוא היה שטנו של עשו, ואתה אמרת היטב איטיב עמך, שהבטחתני על התחברותי עם יוסף טו"ב שנים בילדות וטו"ב שנים בגדלות, וזהו היטב איטיב לשון כפול, ואיך עתה יבא עשו ויכה אם על הבנים, ואיך תתקיימנה הבטחות אלו של טו"ב טו"ב הנז'

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. י"ל אומרו מן הבא בידו לשון יתר הוא, וסגי לומר ויקח מנחה לעשו אחיו. ונ"ל בס"ד, כי יעקב אע"ה היה לו צאן, אותם שנולדו מצאן לבן, שהיו עקודים נקודים וברודים ע"י המקלות אשר פיצל, ועוד היה לו צאן שנולדו אח"כ מן הצאן אלו שנולדו מן מעשה המקלות, והוא דקדק לשלוח המנחה מן אותם הצאן שנולדו מצאנו של לבן, ולא מן הצאן שנולדו מהם, מפני שאותם שנולדו מצאן לבן אמותם הם צאנו של לבן, שלא היה חל עליהם שם קדושה, אבל הצאן שנולד מן הצאן שלו שזכה בהם. חל גם על אמותם שם קדושה, כי גם האמהות שלהם הם שלו שזכה בהם, וז"ש ויקח מן הבא בידו, ר"ל לקח מאותם שנולדו ע"י המעשה שעשה בידו במקלות, שאמותם הם צאן לבן ולא מצאן שנולדו מצאנו ממש, יען כי הוא שולחם מנחה לעשו, ולא רצה לשלוח לו מן המובחר שבקדושה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דאיתא בפרקי ר"א, דאברהם אע"ה בא לו כח והצלה מן אות כ"ף דמנצפ"ך, ויצחק אע"ה בא לו כח והצלה מן אות מ"ם דמנצפ"ך, ויעקב אע"ה בא לו כח והצלה מן אות נו"ן דמנצפ"ך. והנה עשו היה לו חמה גדולה על יעקב אע"ה כמ"ש לו רבקה עד אשר תשוב חמת אחיך, אך יעקב בכח אות נו"ן שיש בידו הוסיף אות נו"ן על חמה, עשאה נחמה, על ידי שהצליח במנחה שעשה לעשו שנתקבלה אצלו, וסרה חמתו ממנו ע"י מנחה זו שיש בה תוספת נון על אותיות חמה. וידוע כי ידים הוא לשון כח, מלשון ולא היה בם ידים לנוס, וז"ש ויקח מן הבא בידו, מן אות נון הבא בכחו שזכה בו, ועי"כ שלח מנחה לעשו אחיו, שביטל בה החמה שלו, ונעשית צירוף מנחה, וצירוף נחמה, שניחם עשו על הרעה שבקש לעשות ליעקב

ועוד נ"ל בס"ד, שכתב בספר ירושלים סגולה לבלי תשלוט עין הרע באיש, יחשבו הספרדים בירושלים ככל יתר בני ארץ הקדם את תמונת יד, ועל כן יציירו את הצורה הזאת מעל פתחי בתיהם בצבע אדום, וכן ישימו על ראשי ילדיהם צורת יד מכסף מעשה מקשה לאמר כי היד או הצורה בעלת חמש אצבעות הזאת תזיק בהאיש אשר יחפוץ להכניס עין הרע בילד, או ביושבי הבית הזה, וכמו כן כי ינצו אנשים יחד, ישים האחד את חמשת אצבעות ידיו פרושות מול עיני רעהו, לאמר כי התמונה הזאת תפגע בו לרעה עכ"ל. ועיין בסה"ק בן איש חי בפרשה זו, בפסוק וישא עשו עיניו וירא את הנשים ואת הילדים, מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפ"ע, סגולה לעיה"ר לבטל אותה באות ה', ולכן נוהגים העולם לומר חמשה להנצל מעיה"ר וכו' ע"ש, ונראה כי סגולה הנז' לקוחה מסגולה זו של תבנית חמשה אצבעות היד, ואיך שיהיה נמצא יש סגולה לבטול עיה"ר נעשית ע"י שימת חמש אצבעות היד כנגד המטיל עיה"ר להשיב רעתו עליו. וידוע כי עשו היה דבק בקליפת עין רעה, ולכן היה לו כת להזיק בעין רעה, ולזה נאמר בו והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו, כי עין רע מספר ארבע מאות, ולכן כשבא יעקב אע"ה לשלוח מנחה לעשו חשב לבטל עין הרע שלו, שלא יזיק כשיבא ויראה הילדים והמקנה. אז עשה לו ממקומו סגולה זו, ששם אצבעות ידיו והעמידם באויר כנגד הצד אשר בא עשו בו, לדחות מעליו את ארס עיה"ר שלו, ולהשיב רעתו אליו, וכמ"ש בספר ירושלים הנז', כי ינצו אנשים יחד ישים האחד את חמשת אצבעותיו פרושות מול עיני רעהו, לאמר כי התמונה הזאת תפגע בו לרעה וכנז"ל, וכן עשה יעקב אע"ה שפרש אצבעות ידו באויר כנגד הרוח שבא ממנו עשו, כאלו עשו עומד שם, ופרש ידיו כנגדו, ואע"פ שיעקב אע"ה אינו מודה בעניינים אלו, נהג בזה על פי דעתן ומנהגם של בני ארץ הקדם, דעם עקש תתפתל. ולז"א ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, ר"ל כששלא לו המנחה לקח ג"כ הצלה מן הסגולה הבאה בידו, דהיינו בפרישת אצבעות ידיו, שכיון לפרוש אותם כנגד עשו, כאלו הוא עומד כנגדו. כן יש לפרש בדרך מליצה

ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר לו. נ"ל בס"ד, דידוע שיש שם נקרא נחל, שהוא ר"ת נוצר חסד לאלפים, והוא מועיל ג"כ לשמירת האדם בדרך מן האוייבים. ובזה פרשתי בס"ד מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, פירוש שואב ושותה כח ושפע מן השם הנקרא נחל, בהיותו בדרך, על כן ירים ראש על האויבים שבאים נגדו. וכן כאן העביר יעקב אע"ה עמהם הארה משם הנקרא נחל, וזהו ויעבירם את הנחל ר"ל עם השם הנקרא נחל, וגם עוד העביר עמהם כח אות נו"ן אשר לו, כי יעקב אע"ה יש לו כח מן אות נון דמנצפ"ך, וכמ"ש לעיל בשם פרקי ר"א

ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם. י"ל מלת זה נראה לשון יתר, ועוד מה קאמר למה זה תשאל, והלא הוא עצמו שאל עתה על שמו, שאמר מה שמך, ועוד מלת שם נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד, דידוע מקשים והלא כתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ובפרט יעקב אע"ה דמפורש בו להדיה שהיו מלאכים עמו לשמרו, וכמ"ש רז"ל ע"פ והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, דהיו מלאכי ארץ ישראל עולין ומלאכי חו"ל יורדין לשמרו במהלכו בחו"ל, ואע"ג דעתה העביר את בניו וכל אשר לו את הנחל והמלאכים עמהם לשומרם הנה נודע מדברי חז"ל דמלאכי א"י יצאו לקראתו לחו"ל ונעשה אצלו שני מחנות מלאכים וא"כ יש מלאכים עם נשיו ובניו, ואיך נשאר לבדו, והיה המלאך שהוא שר עשו נלחם עמו, והיה מן הראוי שמלאך הנשאר עמו יעזרהו לשומרו מן שר עשו. ומתרצים דודאי נשאר עמו לפחות מלאך אחד לשומרו, אך לא עזרו במלחמה של שרו כדי להראות גבורתו של יעקב, כי המלאך יודע שיעקב ינצח את שר עשו, וכאשר נתפאר בו הכתוב דכתיב וישר אל מלאך ויוכל עכ"ד. ולפ"ז דודאי נשאר עמו מלאך א' לפחות, בזה יתבאר הכתוב כשא"ל יעקב אע"ה לשר הגידה נא שמך, לא רצה השר שהוא עצמו יגיד שמו, אלא א"ל למה זה, דקאי על המלאך שעומד אצלו, למה זה עומד אצלך, ומאי אהני לך, תשאל לשמי ממנו, ומילת זה מורה באצבע על המלאך שעומד שם, ולפ"ד רז"ל באגדת בראשית דאמרו המלאך נקרא זה, דכתיב וקרא זה אל זה יבא נכון מ"ש כאן למה זה, דקאי על המלאך שנקרא זה שעומד אצלו, תשאל לשמי ממני. והנה על מ"ש לו תחלה לא אשלחך כי ברכתני הוכרח לברכו כדי לברוח מידו, אך לא ברכו ברכת עוה"ז אלא ברכו בברכת עוה"ב, ולז"א ויברך אותו שם, כלומר בענייני עוה"ב שהיא עולם שאינו נראה כאן

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו