עוד יוסף חי תפב

תפ"א, וסך הכל תרי"ג, וכיון דשמר יעקב אע"ה תרי"ג זכה להדבק בחסד שהוא לובן ובזה נשלם בו מספר תרי"ג, ואז אין לו פחד מן סט"א שהם פלוני ופלונית שרים של עשו, שיש להם בשמותם תרי"ג, וז"ש עם לבן רמז לחסד גרתי, יען כי תרי"ג מצות הרמוזים בתיבת גרתי שמרתי, וכיון דנשלם אצלי מספר תרי"ג, אין לי פחד ומורא מן השרים שלך שהם פלוני ופלונית

ועוד נ"ל בס"ד שהוצרך להקדים לו דברים אלו עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וכו', והוא, כי העושר שיאסוף אותו האדם ביגיע כפיו יהיה חביב עליו, והמעט נחשב בעיניו למרובה, משא"כ עושר שבא לו בירושה או במציאה אינו יקר בעיניו כ"כ ומבזבז הרבה ולא אכפת לו. מעשה בשר אחד שהיה שר של עיר גדולה, ונתרוקן עושרו, ויחשוב להתעשר מן עשירים שבעירו, ויקנה שני חפצים של אבן טובה כל אחד בעשרה זהובים, ויקרא לעשיר הגדול שבעירו ויאמר לו תקנה ממני חפץ זה בת"ק זהובים, וזה אע"פ שידע שאינו שוה אלא עשרה מסר לו תכף נו"ט בת"ק זהובים, ולקח החפץ. אח"כ קרא לעשיר אחר שהוא ג"כ עשיר גדול כמו זה והראה לו חפץ השני, ויאמר לו שיקנהו ממנו בת"ק זהובים, ויאמר זה אינו שוה אלא עשרה ובשביל כבודך אקנהו בעשרים ולא קבל, ויוסיף לו עוד עשרה ולא קבל, עד כי אחר עמל וטורח והפצרות הרבה קנהו במאה זהובים. אח"כ א"ל ראה עשיר פ' מכרתי לו חפץ כזה בת"ק זהובים תכף ומיד, ואתה אחר עמל וטורח קנית במאה. ויאמר לו אדוני, אותו עשיר בא לו עושר גדול בירושה אשר לא עמל בו ולא גידלו אך אני עושרי כנסתי לי ביגיעה רבה ובזיעת פני, הרי הוא חביב עלי מאד, ומאה שנתתי לך בעד זה הם בעיני נחשבים בערך אלף זהובים, משא"כ אותו עשיר אותם ת"ק זהובים שנתן אצלו נחשבים בערך חמשים כי לא עמל בהם. והנה כאן יעקב אע"ה הסכים בדעתו לשלוח מנחה לעשו לפייסו, כאשר עשה אח"כ, רחלים ועזים ופרים וגמלים וכו', אך חשב שמנחה זו תקטן בעיני עשו, יען כי אומר יעקב אחי ממונו חביב עליו שאפילו קערה של עדשים לא נתן לי בחנם, אלא קנה בה בכורה, ואיך עתה שולח לי מנחה גדולה של תק"ן בהמות, אלא ודאי נתעשר עושר גדול ע"י מציאה או מתנה באופן שלא עמל בו ולא גידלו, ולכן אין הכסף והצאן והבקר נחשבים בעיניו כלום, וכל המנחה זו בעיניו כמו קערה של עדשים, על כן קודם ששלח המנחה שלח לו דברים אלו להודיעו. כי אני לא בא לי עושר במתנה או במציאה, כי עם לבן שהוא אחי אמי ואב לנשי לא הייתי בסוג חתן, אלא בסוג גר ואורח, שלא נהניתי ממנו פרוטה בחנם, וזה העושר שיש בידי עתה הוא עמלי ויגיע כפי, כי ואחר עד עתה כמה שנים עד שהיה לי שור וחמור צאן וכו', ובזה יבין עשו כי המנחה שישלח לו אח"כ היא נחשבת לגבי דידיה מנחה גדולה, וערכה רב בעיניו, ולא תהיה קלה בעיני עשו

ועוד נ"ל בס"ד אומרו ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וכו', והוא כי בקהלת מנה י"ד עתים ועת החמישית היא עת לשחוק, וידוע שטובת עוה"ז מכונית בשם שחוק, וכמ"ש רז"ל על פסוק טוב כעס משחוק, שהטובה מכונית בשם שחוק. ובא להגיד לו כי כל שנים שעברו לא בא עת השחוק, דהיינו עת הטובה שיש לו בעוה"ז, אלא עם לבן גרתי בצער ויסורין, ואחר עד עתה, קרי בה עד עת ה"א, ר"ל עד שהגיעה עת החמישית שהיא הטובה שמכונית בשם שחוק, אז היה לי שור וחמור וכו', ולכן לא שלחתי לך מנחה קודם כמה שנים, כי עושר שלי הוא חדש בזה הזמן, וקודם זה מהיכן יש לי עושר לשלוח לך

באנו אל אחיך אל עשו וגם הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. קשה לפ"ד רז"ל שהיו מלאכים ממש ששלחם הקב"ה לשומרו, למה הפחידוהו בדברים אלו, היה להם לומר לו אל תירא כי אנחנו שלוחים לשמרך. וכבר נתעורר רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בקושיא זו ע"ש ונ"ל הם הגידו לו מה שעושה עשו הכנה להרע לו כדי שלא יאמין בו, אך בשרו אותו בשורה טובה ברמז, באומרם וארבע מאות איש עמו, כי ארבע מאות הוא מספר אות ת', ותצרף אותה עם אותיות עשו יהיה צירוף תושע למפרע, ע"ד שאמר תושע יאודה וישראל ישכון לבטח, כן הם בשרו אותו, אע"פ שהוא הולך לקראתך להלחם בך, אל תדאג מן הצרה הזאת כי לסוף תושע אתה מזאת הצרה, ולז"א וארבע מאות איש שהוא מספר ת' מצטרפת עמו, דהיינו עם אותיות עשו, ואז יהיה למפרע צירוף תושע. ועוד בשרו אותו בשורה טובה ברמז, באומרם וגם הנה הולך לקראתך, דנראה מלת הנה לשון יתר ובזה ניחא, כי ידוע הקנה של עשו עתיד להשבר ויהיה הנה, כי רגל הקו"ף תקצץ ויהיה אות ה', כמ"ש חז"ל ע"פ גער חית קנה, ואז נזכה ראשון לציון הנה הנם וכן א"ל וגם הנה, אותיות הנה הולך לקראתך, שהקנה של עשו ישבר ויהיה הנה, כדכתיב ראשון לציון הנה הנם

ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים וכו'. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל, דאחר התחלקות בניו של יעקב אע"ה לי"ב נפשות זכה להתחלקות שבעים בירידתו למצרים. דכתיב ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, ואח"כ זכה להתחלקות ששים רבוא דארז"ל לא נפטר יעקב אע"ה עד שראה יוצאי ירכו הגיעו למספר ששים רבוא. וידוע מ"ש רז"ל ע"פ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב מכאן שנכתבה בשבעים לשון, ופירשו הראשונים ז"ל נרמזו השבעים במלת היטב, כי היטב ברבוע כזה, ה' ה"י הי"ט היטב עולה מספר שבעים. והנה קודם שהתפלל יעקב כבר זכה להתחלקות של י"ב נפשות, כי אע"פ שלא נולד עתה בנימין, חשיב נולד, כי נפשו היתה מוכנת ומזומנת אצל רחל אע"ה, כמ"ש רז"ל בפסוק ויהי כצאת נפשה וא"כ עדיין נשאר לו הבטחה של שבעים נפש הרמוזים במילת היטב כאמור, ואח"כ התחלקות של ששים רבוא שנמשלו לחול הים אשר לא יספר מרוב, ונרמז המספר באותיות מר"ב, שהוא ר"ת מששים רבוא בנים, ולז"א ואתה אמרת היטב איטב עמך שהבטחתני על מספר השבעים שרמוז באותיות היטב, ועוד אח"ז הבטחה אחרת של ששים רבוא, שהוא ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב

ועוד נ"ל בס"ד, כי יעקב אע"ה הוא בחינת גוף, ויוסף הע"ה הוא בחי' ברית, וצריך שיהיה להם התחברות זע"ז שיהיו קרובים זל"ז, אך מצינו שלא היה להם התחברות זע"ז, אלא טו"ב שנים בקטנותו, דהיינו מעת שנולד יוסף הע"ה עד שנמכר למצרים, וטו"ב שנים בגדלותו אחר שמלך יוסף הע"ה במצרים, דכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ופרשתי בס"ד הטעם כי יוסף הע"ה היה בחינת היסוד הנקרא טוב, בין בקטנות בין בגדלות, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפרשת וישב באורך ע"ש, ולכן היה עמו טו"ב שנים מעת שנולד עד שנמכר, דכתיב יוסף בן שבע עשרה שנה, וטו"ב שנים בגדלות כשהיה מלך במצרים, דכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה