עוד יוסף חי תפא

ממש, ולמה הוצרך לכך, ולא שלח מאנשיו ועבדיו. ועוד מלת לפניו נראה לשון יתר. ועור למה הוצרך הכתוב לפרש המקומות שלו שהם ארצה שעיר שדה אדום, וכל דקדוקים אלו כבר נתעורר בהם רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. ונ"ל בס"ד, דמצינו כשהזכירה התורה שם עשו בפעם ראשונה, קראתו שני פעמים איש בבת אחת דכתיב ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, והטעם כי יתרון זה שהיה לעשו לקרותו איש ב"פ בזא"ז, הוא גרעון וחסרון, אבל ליעקב שלא קראתו אלא איש אחד הוא יתרון, כי יעקב אע"ה הוא מסטרא דקדושה ששם הוא אחדות, ולכך הזכירה אותו באיש אחד, כי הקדושה היא רשות היחיד, אבל עשו דבק בסטרא דקליפה שהיא נקראת רשות הרבים, ולכן קראתו ב"פ איש, כי מיעוט רבים שנים. וידוע דעשו בוער בו אש דקליפה שהוא דינא קשיא, אך כשהיה יושב בארץ ישראל ומשמש את יצחק אע"ה שהוא אחוז בגבורה דקדושה, בא לו חלק טוב מן יצחק אע"ה, שהוא מחלק אות יו"ד שבשמו, ועמדה אות היוד בין אותיות אש שלו, כדי לשבור כח האש ולהפרידו, ועשו אותיות אש שבו צירוף איש ונעשה זה הצירוף של איש בפנימיותו של עשו, ובחצוניותו ולכך נקרא ב"פ איש בחצוניות ובפנימיות שלו, ולכן נאמר בו איש יודע ציד איש שדה, וכל זה בהיותו בארץ ישראל ומשמש את יצחק אע"ה שהוא אחוז בגבורה דקדושה כי אש אוכלת אש, דהיינו אש דקדושה מכבה אש דקליפה אבל אחר שיצא מארץ ישראל שנפרד מאביו והלך לשכון בהר שעיר, נפרדה אות היו"ד שהיתה יושבת ועומדת בין ב' אותיות אש שבו, ונשארו בו צרוף אש בפנימיותו וצרוף אש בחצוניותו, ולכן כשנפרד ויצא לחו"ל שהוא הר שעיר, היו מקומותיו נקראים ארצה שעיר, ונקראים שדה אדום, כי שני מקומית אלו הם ר"ת אש אש, ולכך ישיבתו שם היה נחשב מקום סכנה ליעקב וגונדא דיליה כי שם הוא במדרגת אש בפנימיותו ואש בחצוניותו ואינו איש איש בהפרדת האש ע"י אות יוד דיצחק, כי שם נפרד מאביו יצחק

והנה ידוע דרוה"ק מכונית בשם פנים, ולכן אורים ותומים שהם מדברים ברוה"ק נקראים בשם פנים, וכמ"ש בגמרא דיבמות דף מ"ח, בפסוק ויבקש דוד את פני ה' ששאל באורים ותומים, כמד"א ולפני אלעזר הכהן יעמוד ע"ש. ואמרתי בס"ד טעם לזה, כי בפנים של אדם נרמז שם הוי"ה דמלוי ההי"ן שהוא ב"פ כ"ו, וכמ"ש הגאון החסיד השל"ה ז"ל, וידוע כי רוה"ק היא במלכות הנקראת יראה, שהיא סוד שם הוי"ה דמלוי ההין, ולכך כתיב למען תהיה יראתו על פניכם, יראתו רוה"ק שהיא במלכות שהיא סוד שם ב"ן שהוא בפניכם

ובזה יובן, וישלח יעקב מלאכים הוא מלאכים ממש, ולא שלח מאנשיו ועבדיו, יען כי לפניו ר"ל ברוה"ק שהיא שורה על פניו, נתנה לו ידיעה על עשו אחיו, ר"ל על שהוא עתה עומד בתוקף האש דקליפה, שהוא ארצה שעיר, ר"ת אש דפנימיותו, שדה אדום, ר"ת אש דחצוניותו דפרח מיניה אות יוד מן איש איש, ונשאר בו אש אש, שהם ר"ת מקומותיו, ארצה שעיר שדה אדום, ולכך הוצרך לשלוח מלאכים ממש, ולא שלח לו מאנשיו, כי ודאי היה הורג אותם בבואם אצלו למקומותיו הנז' שהם בחו"ל

כה תאמרון לאדוני לעשו. י"ל הול"ל לאדוני עשו, ולמה הטיל למ"ד בעשו להבדילו בפ"ע, ולא הדביק מלת אדוני עם עשו. ועוד הדבר יפלא, איך צדיק קדוש כיעקב אע"ה יעשה כ"כ הכנעה לעשו הרשע לקראו אדוני, ולא חש ח"ו לכבוד הקדושה של עצמו. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו זלה"ה בספר הלקוטים, בפ' ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, דמ"ש רז"ל, ראש עשו נקבר במערה עם יעקב אע"ה, הענין הוא כי העקב של הקדושה לקח עשו בראשו, ויעקב אע"ה הוא אוחז בו להוציאו מידו, בסוד וידו אוחזת בעקב עשו ופירש העקב הזה הוא מה שאוחז בשני שמות אלקים העולים עקב, ואלו השני שמות אלקים פשוט ומלוי, והמלוי דמילוי הם נ"ב אותיות, וב"פ נ"ב עולה ציד, וז"ס כי ציד בפיו, שהיתה בחי' זו בלועה בתוכו, ולזה היה יצחק אע"ה אוהב את עשו, בעבור זאת הקדושה שהיתה בלועה בתוכו וכו', ע"ש

נמצא בעשו היה חלק טוב וחלק רע, ובעבור חלק הטוב נקבר ראשו במערה עם יעקב אע"ה, ושאר הגוף שהוא כנגד חלק הרע הושלך חוצה. והנה יעקב אע"ה חכם גדול וידע ברוה"ק מה שיש בעשו, ולכן היה מתכוון לקראו אדוני לחלק הטוב שבו, כנגד זה היה אומר עבדך, ועשו הוא בער ולא יבין אבל יעקב אע"ה לב חכם ישכיל פיהו לכוון באומרו אדוני ועבדך לחלק הטוב הבלוע בעשו, ולכן כתיב וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו, ולא אמר אל עשו בסתם וידעינן שהוא אחיו, אלא פירש ואמר אל עשו אחיו, כי בעשו היה ב' בחינות הא' חלק הטוב, וזה נקרא אחיו של יעקב, והב' חלק הרע וזה נקרא עשו בסתם, ואינו אח ליעקב, ולז"א אל עשו אחיו כאלו הוא שני אנשים. ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני, הוא חלק הטוב, לעשו הוא חלק הרע, ולכך לא נאמר לאדוני עשו, שיהיה משמע על אחד הוא מדבר, אלא הטיל למ"ד בזה ולמ"ד בזה להבדילם כאלו הם ב' אנשים, לאדוני הוא חלק הטוב, ולעשו הוא חלק הרע, ונמצא כי אדוני אינה נמשכת על עשו, אלא היא מובדלת בפ"ע על איש אחר וכן המלאכים כאשר השיבו אותו דבר, לא א"ל באנו אל אחיך עשו, שתהיה אחיך דבוקה בעשו, אלא אמרו לו באנו אל אחיך אל עשו, כאלו הם שנים ר"ל אל אחיך הוא חלק הטוב, ואל עשו הוא חלק הרע. ולכן השתחוה יעקב אע"ה ז"פ, כיון להשתחות כנגד חלק הטוב שיש בעשו, ולכך לא נזכר שם עשו בהשתחויה אלא אמר הכתוב וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו, דהיינו חלק הטוב שנקרא אחיו של יעקב אע"ה ולז"א לו המלאך כי שרית עם אלקים ועם אנשים, רמז לו על אחיזתו בעקב הנז' שהוא ב"פ שם אלקים, כי שרית לקחת אותו מיד עשו, ועם אנשים אותיות ש"ם אנ"י, פירוש חלק הרע של עשו ששם אני חונה, כי המלאך המדבר עמו כן הוא היה השר של עשו כמ"ש רז"ל, ולכן א"ל עשו ע"י השר שלו מי אלה לך, מי אלה אותיות אלקים, ויאמר לו כן הוא, כי הילדים האלה חנן אלקים את עבדך

עם לבן גרתי. ארז"ל עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. נ"ל בס"ד דידוע התורה נקראת חסד דכתיב ותורת חסד על לשונה, יען כי ניתנה מימין שהוא חסד, דכתיב מימינו אש דת למו. וידוע כל לובן רומז לחסד, וכן הכסף שהוא לבן הוא חסד, דכתיב ולא בכסף תגאלו, וזהב שהוא אדום הוא גבורה, ולכן יש מין זהב שהוא לבן, ונמצא עתה במלכות רוסיא, לרמוז שהדין סופו שיתמתק ויהיה חסד שהוא לבן. וידוע דהאבות קיימו כל תרי"ג מצות, ולכן ע"י שקיים תרי"ג מצות זכה להדבק בחסד שהוא מספר ע"ב, ועם מספר שמו ישראל שעולה תקמ"א נשלם בו מספר תרי"ג, וכיון דנשלם בו מספר תרי"ג אין לו פחד מן פלוני ופלונית וחיילותיהם שיש בהם תרי"ג, כי פלוני עם כולל חיילותיו הוא קל"ב, ופלונית עם כולל חיילותיה הם מספר