עוד יוסף חי תפ

שעשתה, ולא יוכלו הפתאים לומר לכבוד עצמה עשתה זאת, לכן אמרה לה דברים שהם נגדיים לחסד זה שעשתה עמה, ואין טבע האנושי יכול לסבלם, כי אמרה לה המעט קחתך את אישי, ועתה תוכל רחל להשיב לה כאשר הקשינו לעיל, וכי אישך הוא, אישי הוא, ומי עשאו אישך אני הוא שעשיתיו, ובכחי ועוצם ידי הבאתי אותך בחיקו בחדרי מטתי, וכזאת וכזאת תוכל לריב את אחותה על דבריה אלה אשר כל השומע ואמר צדקה רחל בדבריה, ובאמת יודעת לאה הצדקת אותה שגם אחרי שמעה הדברים האלה ממנה לא תריב אתה ולא תוכיחנה, אלא מקבלת דבריה שאמרה קחתך את אישי כנתינתם מסיני, והוצרכה לשלם לה שכר הדודאים, באמרה לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך

ראה עתה כמה נתייקר ונתרומם ונתפאר החסד הזה שעשתה רחל עם אחותה בדברים אלו שדברה לאה עמה, ובודאי נתעלה מאה ידות על מה שהיה נראה ממנו בתחלה קודם זה, וגם עוד שבזה נסתמו פי כל המהרהרים לומר דרחל בתחלה עשתה לטובת עצמה לכבודה. ועד"ז פרשתי בס"ד בחדושי למס' תענית פ"ג, המעשה דאבא אומנא מה שא"ל החכמים בשוק לקנות הסדינין, ולא עוד אלא שאמרו על ערך שנתן להם שמא אתה משקר בנו והם שוים יותר, עד שא"ל בכך קניתי אותם, דכל זה עשו להפליג בשבחו זצ"ל

ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. נ"ל בס"ד, דיעקב אע"ה ראה ברוה"ק שראוי לצאת מרחל בן שנקרא יוסף על שם צדיק העליון שנקרא יוסף למעלה כנודע, ולכך עבד בה שבע שנים, ויאהב יעקב את רחל, וכל זה בעבור שתלד את יוסף שהוא בחינת צדיק העליון למעלה שהוא שקול כנגד כל בניו, ולמעלה מבניו, כדכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, ופרשתי במ"א כי יוסף עולה מספר תתע"ו, כי [אות פ' דמנצפ"ך עולה ת"ת] כמנין תתע"ו נימין שנמשך הארתם ליוסף, והם תתע"ו נימין קדישין דתיקוני דיקנא דע"ק. וכתב הרב בני יששכר ז"ל דף ס"א בשם ספר הקרנים ודן ידין, שבתיקונים העליונים הנקראים תיקוני דיקנא קדישא יש תתע"ו נימין ע"ש

איך שיהיה, הנה יוסף עולה מספרו תתע"ו והוא נרמז בתוך אותיות בטן במילואם בי"ת טי"ת נו"ן, המלוי עולה תתע"ו כמנין יוסף, ובזה פרשתי בס"ד ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה, עתות עולה מספר יוסף, ולכן כיון שידע יעקב אע"ה ברוה"ק שעתידה רחל שתוליד בן שנקרא יוסף, שהוא מספר תתע"ו הרומזים למקום עליון, כשאמרה לו הבה לי בנים, אמר לה התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, כלומר יודע אני שצריך לצאת ממך יוסף הרמוז שמו בתוך אותיות בטן, ועתה איני יודע מה היא הסיבה אשר מנע ממך פרי זה, ומי יוכל לעמוד בסוד ה'. ובזה פרשתי בס"ד במ"א רמז הכתוב בישעיה מ"ו, שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם, פירוש מני בטן מן מלוי בטן שהוא יוסף המאיר מן תתע"ו נימין קדישין, הנשואים מני רחם הוא החסד העליון הנקרא אברהם שהוא עולה מספר רחם

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דאיתא בספרים בשם המקובלים ז"ל, ששם אלקים בחו"ל הוא דין, ובארץ ישראל הוא רחמים, כמו שם הוי"ה בחו"ל, אמנם שם הוי"ה בחו"ל הוא רחמים ובארץ ישראל הוא רחמים יותר גדולים עד מאד עכ"ד. ואמרתי בס"ד לפ"ד המקובלים הנז', ששם אלקים בא"י הוא כמו שם הוי"ה בחו"ל, על כן צריך להיות נקרא שם אלקים בא"י בתוספת ה"א, דהיינו שנקרא האלקים בתוספת ה"א, מפני כי מספר האלקים בה"א עולה צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י, שהם שני שמות הקודש, ובזה יתורץ הכתוב בפ' וישלח דכתיב ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל, כי שם נגלו אליו האלקים בברחו מפני אחיו, וק' הול"ל נגלה לשון יחיד ובזה ניחא כי האלקים עולה שני שמות הקודש הוי"ה אדנ"י לכך אמר נגלו על שני שמות הקודש הרמוזים בשם האלקים, כי זה היה בהיותו בא"י, אשר מקודם היה בחו"ל ששם שם אלקים בלי תוספת ה"א, אך כאן נגלו אותיות האלקים בתוספת ה"א שהוא מספר שני שמות הקדושים שהם א' בכתיבה וא' בקריאה. ולכן כתיב אח"ז ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו, ואיני יודע מה בא ללמדנו, ובהכי ניחא שבא ללמד על שם אלקים שהיה לו בחו"ל נתעלה למעלת רחמים כמו שם הוי"ה בחו"ל, וזה העלוי היה במקום אשר דבר אתו שהוא בא"י, שאם היה בחו"ל לא היה זוכה שיתעלה שם אלקים להיות רחמים

ובזה יובן הפסוק כאן שאמר יעקב אע"ה לרחל התחת אלקים אנכי, אות ה"א משמשת במקום תיבת הלא, כמו הכמכת מכהו הכהו, שפירש רש"י הלא ראיתם שכמכת מכהו הכהו, וכן פסוק הנגלה נגלתי, שפרושו הלא נגלה נגליתי, וכן כאן א"ל הלא תחת אלקים אנכי בחו"ל, שהיא תחת אלקים שהוא דן, ולא תחת אלקים בה"א שהוא רחמים

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. י"ל כל ויהי לשון צער, והיה לשון שמחה, וכאן בלידת יוסף הע"ה היה שמחה גדולה בעליונים ובתחתונים, וא"כ הול"ל והיה כאשר ילדה רחל את יוסף. ואיך אמר ויהי שהיא לשון צער. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבה פ' כ"ו, רבן גמליאל אסיב ברתיה, אמרה לה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהא לך מחזורי להכא. ילדה בן זכר אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יושלם ווי מפומך, אמרה לו אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני בהם, אמר לה תרוויהון צלוון, מן גו דאת הווית שלם בביתך לא יהא לך מחזורי להכא, ומן גו דיהוי בריך קיים לא ישלה ווי מפומך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבית הכנסת, פירוש מתוך שאת תהיי שלוה וטובה בבית בעליך לא יהא לך חזרה לכאן ומתוך שיהא בניך קיים בשלום וטובה לא תסור מלת אוי מפיך, שבכל עת תאמרי אוי שעדיין לא אכל בני אוי שעדיין לא שתה, אוי שעדיין לא הלך לבית הכנסת וכיוצא בזה ע"ש

וכן הענין כאן אצל רחל בהיותה עקרה יושבת גלמודה בביתה בלא ילד, על מה תאמר אוי כנז"ל, אך אחר שבא לה בן שתשים עיניה על אכילתו ושתייתו והלוכו ויציאתו וביאתו, לא פסיק אוי מפיה, וכמ"ש רבן גמליאל לבתו, וז"ש ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ר"ל קול ווי היה נשמע בבית יעקב ובאהל רחל כאשר ילדה רחל את יוסף. משא"כ קודם שנולד לא נשמע באהל רחל קריאה של וי, והכתוב רמז זה אחרי שאמר ותהר ותלד בן וגו', ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אי נמי נ"ל בס"ד ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, שרו של עשו אמר וי, כי נולד שטנו של עשו, וגבר ישראל

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. י"ל רז"ל אמרו מלאכים