עוד יוסף חי תעט

בליל חמישי וכן עשו. ואחר שנכנס בליל חמישי לחדר כלתו והדלת סגר אחריו, הביט בה וירא כי גופה שחור ורק מחופה בצבעונים, וצורתה מכוערת מאד מכף רגל ועד ראש, וימת לבו בקרבו, ויאמר איך יעמיד זו לפני אשתו שהיא יפת תואר ויפת מראה, ויאמר נניח זה לצד אחד, ונראה אם יש שבח של דעת והשכלה, ויבא להכנס עמה בדברים וישאלנה זאת הלילה מה היא, ותאמר חופה, ויאמר אדע כי היא חופה, אך אני שואל מה היא בשבוע, ראשנה שנית שלישית, ותאמר שלישית, כי לקטה תיבה אחרונה שבדבריו, ויאמר ליל אתמול מה היתה, ליל שישי, ויאמר לילה הבאה מה, ותאמר כשתבא נדענה. יתכן תהיה ליל שני או ליל רביעי. ויצטער מאד כי ראה אין לה דעת ולא תבונה, אלא היא בהמה בצורת אדם, וימת לבו בקרבו, כי אמר גם חשיבות זו אין לה כאן אפילו רושם מעט ויתנחם ויאמר כיון שאין לה דעת נוכל להעמיס עליה עסק בבית כשור לעול וכחמור למשוי, כי אין לה דעת להרגיש בכובד העסק והמשא, ולכך רצה לבדוק אותה בדבר זה, ויאמר לה הביאו לי קתון של מים מסוף החדר, ותקם בעצלות גדולה ותביא לו, והרגיש כי היה כבד עליה עסק הקל הזה, ותמסור הכלי בידו, ותשב, ולא המתינה ליקח אותו ריקם מידו אחר שישתה, והוא שתה, ויאמר לה תחזירי הכלי למקומו, ותאמר למה צריך להחזירו, תניחנו אצלך, כי טרחה לקום עוד הפעם. וירא כי זו אפילו למלאכה קלה של השקיני מים לא תצלח, אלא צריך להביא לבהמה זו שפחה שתשמשנה, ויצטער מאד, ולא היה בו כח לבעול בעילת מצוה מרוב צערו, ויבך כל הלילה בזכרו שבחים של אשתו מצד כל המעלות הטובות שנמצאים בה, וימתין עד כלות שכעת ימי המשתה, וילך אצל סרסור אחד פקח, ויתן לו עשרים זהובים בתנאי שירצה את אביה ואת אחיה על ידי שוחד ממון שיתרצו לפטרה בגט, ועלתה בידו ע"י ריבוי ממון שהוסיף לשחד בו ויגרשנה וינצל, ולא הלך אצל אשתו, כי שמר התנאי שעשתה עמו בתקיעת כף, והמתין עד ער"ח, והנה בסוף היום באה אשתו ודפקה על פתח החצר ורץ ופתח לה הדלת ויחבקנה וישקנה, והושיב אותה על כסא מהודר, ויאמר לה הקושיא הגדולה שהיה לי ואת אמרת לי שתהיה מתורצת מאיליה, כך היה כאשר אמרת, כי נתרצה מאיליה, כי אח"כ ידעתי טעמך אשר יעצת אותי לישאנה ולהביאה אל חצר שאת דרה בו כי חשבת בלבבך אם אתן לו עצה שיגרשנה קודם שיראנה, וידע במומין הרעים שיש בה, הוא יחשוב שהיא טובה, ואולי תדמה אלי במעלות, אך אניחנו להביאה אצלו והוא יבדוק אותה בכל עניינים הצריכים, וימצאנה רעה בכל מכף רגל ועד ראש אין בה מתום, פצע וחבורה ומכה טריה, אז הוא מאיליו ידע ערכי, והוא יאזור חיל ויתרצה לפזר ממון רב כדי לגרשה, וכאשר היה כן ובודאי זאת היתה הסיבה, ותאמר כן הוא כאשר דמית אתה ע"כ המעשה

ועל כן אפשר שיחשוב איש שוגה ופתי לומר, גם רחל אע"ה עשתה שתבא אחותה בחיקו של יעקב אע"ה תחלה לכבוד עצמה, והוא כי אמרה הן אמת כי יעקב אהבני הרבה ועבד בעבורי שבעה שנים, אך מימיו לא הביט בפני אשה ולא הסתכל בנשים, ולא שם לבו ודעתו עליהם כלל, דעל כן חי פ"ד שנים ולא ראה קרי אפילו שהוא אינו נשוי, ורק בי הסתכל וראה קודם שקדשני, ויתכן שיחשוב בדעתו שנמצא בנשים כמוני הרבה, ולא ידע כי בדור הזה אני יחידה בעולם ביופי ומראה טוב ויפה, ולא נמצא כמוני אפילו באחותי, לכך כשראתה שאביה החליף והביא אחותה שהיתה עיניה רכות, שיש הפרש גדול בין זו לזו, אע"פ שהם שתי אחיות, על כן היא סייעה בדבר של החילוף, כדי שבבקר יסתכל בה ויראה הפרש גדול שיש ביני לבינה, אע"פ שהיא אחותי ומבטן אחת יצאנו, וכ"ז שיש הפרש גדול ביני לבין נשים אחרים, ואז אהיה חביבה יותר, ולא עשתה כן אלא לטובת עצמה כדי שיכיר יעקב אע"ה ערכה ויחבבנה לפי ערכה שלא נמצא כמוה אפילו במשפחתה ובית אביה

אך באמת דברים אלו שיחשוב הפתי על הצדקת רחל אע"ה, שעשתה כן לכבוד עצמה, הם דברים בטלים ומבוטלים, וההוכחה לביטולם הוא ממה שמצינו ברחל אע"ה בהנהגתה בבית אחר נשואין שלה, דלא מבעיא שלא היה לה נשיאות ראש על אחותה, מצד שהיא הביאתה לחיקו של יעקב אע"ה, אלא היה נוהגת עמה כבוד גדול, שהיתה מנשאה ומרוממת את לאה עליה וחושבת אותה לגבירה, אע"פ שבאמת רחל היא עקרת הבית, ובעבורה עשה יעקב אע"ה בבית לבן עסק זה מתחלה וע"ס, והיא אשר הכניסה את לאה במקומה, על כן א"א לחשוב כן שעשתה רחל בשביל כבוד עצמה. ולכן יעקב אע"ה כשראה הנהגתה עם לאה אחותה אחר הנשואין, שנראה ממעשיה והנהגתה שחושבת שהיא באה אצלו מכחה של לאה, ולא בהפך כאשר הוא באמת, דלאה באה ונכנסה מכחה של רחל, על כן הוסיף לה אהבה גדולה יותר ממה שהיה אוהב אותה קודם נשואין, יען כי ראה כשרון לבה וטוב מדותיה, דתחת שהיה ראוי לה שתתנשא על אחותה ותחשוב כי אחותה זכתה ונכנסה מחמתה, אלא אדרבה חושבת להפך שהיא נכנסה ובאה וזכתה ביעקב מחמת לאה, לכך היא נכנעת אליה בכל דבר, לכך אהבה עתה ביותר, וז"ש ויבא אל רחל, ועתה אחר שנשא את רחל אהב לרחל אהבה חדשה נוספת על מה שהיה לה כבר, וזו יען כי ראה שהיא חושבת שזכתה לכבוד זה מלאה, ר"ל מחמת לאה, ובאמת הוא להפך שלאה זכתה מחמתה

והנה בישוב חקירה הנז' שיישבנו בס"ד, תמצא תירוץ מספיק לקושיא גדולה ועצומה שהאדם יתקשה בדברי לאה אע"ה, אשר דברה עם רחל בענין הדודאים כשבקשה אותם ממנה, ותאמר רחל ללאה תני נא לי מדודאי בנך, ותאמר לה לאה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, והדבר יפלא, הא' היתכן שתי אחיות שהם אוהבות זא"ז, ואחת מהם עקרה ואחת בעל בנים, ויש לבעלת בנים סממנים שבהם תתרפא אחותה מעקרותה, תצר עיניה ולא תתן לה מהם בחנם אין כסף, ואיך יתכן שתהיה מדה זו אצל לאה אע"ה הצדקת שלא תתן הדודאים לאחותה שתתרפא בהם. ועוד מה שאמרה לה קחתך את אישי, באיזה פנים תאמר לה כן, והלא יעקב אע"ה עבד ברחל, והיא באה ולקחה את מקומה ושכבה במטתה, ולא עוד אלא סייעה אותה רחל בדבר זה במסור לה הסמנים, וגם בקולה שדברה עם יעקב אע"ה כדי שלא ירגיש, וא"כ איך תאמר לה המעט קחתך את אישי, מי עשאו ליעקב אישה של לאה, ושל מי היה, ותחת שצריכה להחזיק לה טובה כל ימיה תדבר כן עמה, הא ודאי דברים אלו לפי פשוטן הם הפלא ופלא

אמנם הענין הזה יתבאר היטב ע"פ מה שישבנו בס"ד לעיל, דמעשיה של רחל בחסד שעשתה עם אחותה לאה, הוא היה קרן קיים לכל ישראל, שבעבור זה תהיה הגאולה וישובו ישראל למקומן, ולאה אע"ה ידעה זה ברוה"ק שחסד זה של רחל יצא ממנו תועלת גדולה לישראל, או נפשה הקדושה השיגה זאת, לכן נתכוונה לאה אע"ה בדברים אלה שדברה עם רחל אע"ה לחזק ולפאר בזה מעשה הטוב של החסד הזה שעשתה עמה אחותה, מאחר שידעה ששכר החסד יהיה קרן קיים לישראל, ולכך כשאמרה לה רחל תני נא לי מדודאי בניך, אמרה לאה בלבבה בא העת לפרסם ולרומם ולפאר צדקת אחותי