עוד יוסף חי תעז

שסופה שבת נתנה לך גם את זאת היא רחל בראש השבוע שמתחיל מיום א', כדי שלא תהיה ביאה שלך ביום שבת, אלא ביום חול, שתוכל להדליק נר ולראות קודם שתבא אל רחל, ולא תחוש פן ארמה אותך עוד רמאות אחרת לתת לך במקום רחל את בלהה, או אשה אחרת, ולכן א"ל מלא שבוע זאת דייקא, שהיא מסתיימת בסוף יום השבת, שאז החופה תהיה בחול

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה. הדקדוק ידוע, למה הוצרך הכתוב ללמדנו עתה עוד הפעם שהיה יעקב אע"ה אוהב את רחל יותר מלאה, מאחר שכבר הגיד הכתוב וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, ידענו מזה שאהב את רחל יותר מלאה, ועוד נמי אמר ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. ונ"ל בס"ד כי באמת יש כאן חקירה גדולה על מה עשה ה' ככה, לגלגל הדבר הזה שיעקב אע"ה יתרמה ויבעול את לאה, ומחשבתו היתה ברחל, דלפי הנראה ראובן שנתעברה בו אמו בביאה ראשונה היה בן תמורה ח"ו. דהן אמת שמצידה של לאה לא היה בן תמורה, שהיא יודעת שיעקב בעל אותה, אך מצידו של יעקב אע"ה נראה שהוא בן תמורה ח"ו, ואיש קדוש כיעקב אע"ה שלא ראה קרי פ"ד שנים והיה בן הראשון, ראש שבטי יה שנולד מטיפה ראשונה שלו, אין מן הראוי שיהיה נקרא עליו שם זה של בן תמורה, והיה מן הראוי שלא יניח השי"ת את יעקב אע"ה לטעות בכך, אלא מאחר שהקב"ה יודע שלאה ורחל שניהם שייכים ליעקב, וצריך שיקח את שניהם, כי שניהם בנו את בית ה', ויעקב אע"ה היה נביא, והיה מן הראוי שאחר שהחליף לבן והביא לו לאה, יודיע הקב"ה את יעקב אע"ה קודם שיקרב אליה ויגיד לו שזאת היא לאה, אך אתה אל תפרוש ממנה כי ממני יצאו הדברים, ותבא עליה בלילה הזאת ואח"כ תקח את רחל, ובודאי היה יעקב אע"ה עושה זווג שלו בלב שלם וששון ושמחה, מאחר שהיה יודע שרצונו יתברך בכך ליקח את שתיהן, והיה ניצול מן חשש זה של בן תמורה

ונראה ישוב חקירה זו בס"ד, ע"פ מדרש רז"ל באיכה, בעת חרבן בהמ"ק שגלו ישראל ונמסרו ביד האויבים, פתח אברהם אע"ה לפני הקב"ה ואמר רבש"ע על למאה שנה נתת לי בן וכו'. ואמרת לי העלהו עולה וכו' ואני בעצמי כפתתי אותו וכו'. פתח יצחק ואמר רבש"ע, כשאמר לי אבא אלקים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון וכו'. פתח יעקב ואמר רבש"ע, עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכו'. פתח משה ואמר רבש"ע רועה נאמן הייתי וכו'. וכל דברי האבות ומרע"ה שטענו לפני הקב"ה בשביל טובת ישראל לא עשו פירות, ולא נעתר להם הקב"ה, ורק דברי רחל אע"ה עשו פירות והצליחו כנז' שם, באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע, זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני לבין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב החליפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה וכו' והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, [פירוש יעקב אע"ה לא נזדווג עמה אלא אחר חצות לילה, אבל קודם חצות נכנס וישב על מטתו והיא על מטתה ולא היה רואה אותה, מפני שהתנוקות נכנסו בעת שנכנס לחדר וכיבו הנרות כמ"ש רז"ל, והוא היה מדבר עמה ממטתו כדי לברר הסימנים ולכן רחל נכנסה תחת המטה של אחותה והיסה משיבתו על כל דבר ודבר כדי לאמת לו הסימנים ויחשוב שהיא רחל, ומאחר שהדיבור היה רחוק ממנו, ובודאי היתה מדברת בקול נמוך, לא הרגיש בה, ואחר שנתברר לו ע"י הסימנים שהיא רחל והחדר היה סגור מבפנים, הלך אחר חצות למטה של אשתו לקיים מצות הזווג, ושכב עמה בשתיקה, דאין לדבר בשעת הזווג, כן נ"ל לישב המאמר ודוק] ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקים ורחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש, והגלית בני והרגום בחרב ועשו בהם האויבים כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הה"ד כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתיך, וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם, עכ"ל המדרש

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב, מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום, והיינו כי רחל אע"ה טענה טענה של קל וחומר, שאמרה ומה אני בשר ודם וכו' ונתקבלו דבריה להציל את ישראל והבטיחה הקב"ה על גאולתם, שאמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן וכו', וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הם כנגד י"ג מדות של אל רחום וחנון וכו', והקל וחומר הוא כנגד מדת אל שהוא חסד גדול, ולכן ע"י שאמרה קל וחומר נתעורר מדת אל שהיא מדה ראשונה של י"ג מדות, ושם הוא חסד גדול ונתקבלו דבריה ברצון על גאולת ישראל, וז"ש מה תתהלל ברעה הגבור, זה עשו מה שמתהלל ברעתם של ישראל, שהוא אורך הגלות שגולים אצלו לחשוב שאין להם עוד תקוה על הגאולה, והלא יש לנו חסד אל כל היום, הוא אלף הששי שיש לנו הבטחה בו על הגאולה מכח טענת קל וחומר שעשתה רחל כנגד מדת אל, שהוא חסד גדול שנתעורר על ידה, ולכך קבלה הבטחה מהשי"ת עי"ז בעבור הגאולה שתהיה באלף הששי שהוא יום, כי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים

נמצא חסד שעשתה רחל עם לאה אחותה הועיל לישראל, שזכו בעבור זה בהבטחה שהבטיחם הקב"ה בגאולה, כמ"ש בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן ושבו בנים לגבולם, ואע"פ שהאבות ומרע"ה כולם הגישו טענות ודברים כדי להציל את ישראל בעבורם, לא הועילו אלא דבריה של רחל, והטעם מפני כי מלבד שסבלון עלבון זה שסבלה על עצמה הוא דבר קשה מאד נגד הטבע, הנה עוד בסבלון זה יש כח מספיק יותר להצלת ישראל, מפני שהוא דומה בדומה לדבר המבוקש לישראל, יען כי המבוקש הוא שהקב"ה יסבול כביכול לשכך חמתו ויכבוש כעסו, ולא יעשה בישראל כפי שורת הדין המחייבת אותם להשתקע בגלות בעבור עונותיהם הרבים, אלא יעשה עמהם משורת הדין, ומזה הזכות שיש ביד רחל אע"ה בסבלון עלבונה יצא הקל וחומר הזה, לומר ומה היא סבלה עלבונה ועשתה לפנים משורת הדין, ושורת הטבע, בעבור להטיב לאחותה, וכ"ש שהקב"ה שהוא אב רחמן מלא רחמים חי וקים לעד, שיסבול ויכבוש כעסו לעשות עם ישראל לפנים