עוד יוסף חי תעה

אני שואל כדי שיהי' לי על ידם הכנה להשראת שכינה עלי, שאהיה עובד את ה' בשלימות, ולא יטרידו אותי מחסורות הזמן והטבע, דאז אוכל לעבוד אותו יתברך עבודה תמה ושלימה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, אם יהיה אלקים עמדי וכו' ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב, שהקדים את יעקב אע"ה תחלה אע"פ שהוא אחרון לאברהם ויצחק, והיינו שבזה עשה דוגמה לאוצר הזכיות של האבות זיע"א לשלשה חדרים זה לפנים מזה, ע"ד מש"ה ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. דהשני חדרים לא אפשר ליכנס בהם אלא ע"י פתח הראשון החיצון, ועשה דחדר הראשון יהיה על שם יעקב אע"ה כדי שלא יהיה כניסה ומגע לישמעאל ליכנס בחדר זכות אברהם אע"ה, אלא ע"י פתח החיצון, וכיון שאינו יכול ליכנס בחדרו של יעקב אע"ה דאין לו שייכות בו, אז גם בחדרו של אברהם אע"ה לא יכנס, וכן עשו א"א ליכנס בחדר זכות יצחק אע"ה אלא ע"י פתח החיצון, וכיון דאין לו שייכות בחיצון שהוא של יעקב אע"ה, אז גם בחדרו של יצחק אע"ה לא יכנס, לכך זכר ברית יעקב תחלה שעשאו ראשון וחצון, ששאר חדרים נכנסים להם על ידו עכ"ד וידוע כי חדרי זכות של אבותינו זיע"א נרמזים באות שי"ן שהיא שלשה ווין, ועליהם ג' יודין שהם העטרות ומספר יעקוב מלא בוא"ו שהוא קפ"ח עם מספר ש' עולה פתח, וז"ש אם יהיה אלקים עמדי, רמז על הפתח של חדרו שהוא מספר שם שלשה החדרים של שלשה אבות שהם בסוד ש' שרמוזים בשם אלקים דיודי"ן שעולה ש' שמתחברים עם שמו של יעקוב אע"ה, וזהו אלקים גי' ש' שהוא עמדי דייקא, דהיינו עם מספר שמי, שהפתח של שלשה חדרים הרמוזים באות ש' הוא אצלי, דנמצא יש לי הגנה ושמירה והשפעה מכל שלשה החדרים, כיון שאני חיצון, ועי"ז ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, שזה יהיה לי מחדר שלי. ועוד ונתן לי לחם לאכול מכח חדר זכיות אבי אברהם, שהוא חסד, ובגד ללבוש מכח חדר זכיות אבי יצחק, שהוא בסוד גבורה, כי אני וזרעי יש לנו הגנה והשפעת טובה מכל השלשה הנז"ל

ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. י"ל מה קשר יש בדבר זה של רחל בתו באה עם הצאן עם השלום. ונ"ל בס"ד, דרך הרועה שילך אחרי הצאן כדי שיהיו כל הצאן לנגד עיניו, ולא יוכל אדם לחטוף מן הצאן כלום, שבזה תהיה עין השגחתו עליהם בטוב, אך רחל אע"ה לא היתה נוהגת כשאר רועים ללכת אחרי הצאן, אלא היתה הולכת בתוך הצאן, באופן שתהיה מוקפת מן הצאן מכל צדדיה, כדי שיתכסו פסיעות הנאות שלה בצאן מכל צד, ולא יהיה נראה חצי התחתון של גופה לעוברים ושבים וההולכים במדבר, והיא היתה מתכונת בזה משום צניעות. ועתה הרועים עשו הכריח וראיה והוכחה ממנהג הזה שלה לומר דודאי יש שלום לאביה עם כל אנשי עירו, דהא בתו שהיא הרועה את צאנו הולכת עם הצאן, דהיינו בתוכם, ואינה הולכת אחרי הצאן, מפני כי לבה בטוח שלא יגש שום אדם אל צאנו לחטוף מהם או להרע להם, ולכך לא היו צריכין שמירה, ולזה אחר ששאלם השלום לו עמכם ועם אחרים, ויאמרו שלום בינו ובינינו ובין אחרים, והראיה דהנה רחל בתו שהיא הרועה באה עם הצאן ביחד, עם דייקא, דהיינו הולכת בתוך הצאן ואינה הולכת אחרי הצאן

ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו. קשה מלת אנחנו לשון יתר, דדי לומר רק מחרן ולמה אמרו אנחנו, דודאי עליהם שואל דאמר מאין אתם. ונ"ל בס"ד כי הם לא רצו שיאריך בדברים עמהם, וכיון ששמעו שאמר מאין אתם חשבו כי רוצה לחקור ולדרוש בענייני העיר ואנשיה, אם נשתנו בה סדרים ובניינים על שנים שקדמו שהוא היה מכירה מקדמת דנא, ולכך כדי לסלקו מעליהם אמרו לו מחרן אנחנו, אבל אבותינו לא היו מחרן אלא מעיר אחרת, ורק אנחנו חדשים באנו לדור בעיר זאת, ואין אנחנו בקיאין ויודעים מה שהיה בה קודם זמן זה, ומה נתחדש, גם אין אנחנו בקיאין במשפחות העיר ואנשיה, וטוב שתשאל ותדרוש ותחקור מתושבי העיר שהם נולדים בה, וישבו בה הם ואבותיהם

ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. קשה הול"ל את לבן בן בתואל, כי בנו של בתואל היה. ונ"ל בס"ד דארז"ל בגמרא המזכיר שם צדיק חייב לברכו דכתיב זכר צדיק לברכה, והמזכיר שם רשע חייב לקללו דכתיב ושם רשעים ירקב, ולכן כיון דידע יעקב אע"ה שלבן הוא רשע וצריך לקללו בעת שזוכר שמו נתכוון לקללו ברמז מפני הכבוד, ואמר לבן בן נחור ר"ל בן שהוא רשע וראוי לנחרו שהיא מיתה מנוולת טפי מן שחיטה, וכמ"ש על עם הארץ שהוא רשע ורודף הערוה ראוי לנחרו, אך לעיני הרואים חושבים שאמר בן נחור על זקנו נחור שהוא אביו של בתואל

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. י"ל שיש כמה יתורים בלשון הפסוק הזה, ועוד קשה על רחל שהיתה צנועה מאד כי תקבל להיות רועה צאן. ונ"ל בס"ד כי, רחל אע"ה היתה לובשת על פניה פרגוד שהוא סודר מנוקב נקבים קטנים שקורין בערבי (כיליי) שהיא רואה ואינה נראית, ובזה יובן טעם נכון שיש בכתוב הזה הפסק בין תיבת רחל ובין תיבת באה, לומר שהיה דבר מפסיק בין פניה ובין מראה עינים של האנשים. ועוד למדנו הכתוב הזה דאל תחשוב שצאן אלו הם אלה שנתן לה אביה מעת הלידה בשביל נדוניא שלה כדרך מנהג אנשים הקדמונים, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל בפ' שמות בבנות יתרו, דפעם כתיב צאנם ופעם כתיב צאן אביהן ע"ש, לז"א את הצאן אשר לאביה, כי לה לא היה לה אפילו כבשה אחת, והגיד דאע"פ שהיתה הולכת בדרך צנוע ע"י הפסק, אפ"ה אם לא היה הדבר נוגע לכבוד אביה לעשות רצונו לא היתה רועה, ועוד הגיד כי רועה היא, שבהילוכה לא היתה מטיילת לרוח היום לפי דרכה, אלא רק רועה היא שעוסקת במלאכתה דוקא. ואמר היא, להגיד כי היה לבן צר עין, ששם עול כל הצאן עליה, ולא הניח עמה עוד רועים בשכרן לעזור אותה, ולז"א רועה היא לבדה דוקא

וישק יעקב לרחל. קשה איך נשקה, והלא עדיין לא היתה אשתו, וכי מותר לישק הפנויה אע"פ שהיא קרובתו, ועוד ארז"ל כי לאה ורחל נשאו כל אחת בת עשרים שנה, כי תאומות היו, ואולי באותו זמן היה לה וסת. ונ"ל בס"ד דכתבו חכמי הדקדוק, דאות למ"ד משמש במקום על, כמו זבולון לחוף ימים ישכון, שהוא ר"ל על חוף ימים, וכן כאן לא אמר וישק יעקב את רחל אלא לרחל כלומר על רחל, דהיינו על הבגד שלה, או על כפה שבראשה, ולא נשק את גוף רחל עצמו. ומ"ש רז"ל ששמע מן הרואים מרחוק שהיו מהרהרים עליו בעבור הנשיקה, היינו כי הם ראו מרחוק וחשבו שנשק במצחה או בפניה, ולא ידעו שנשק הכיפה שעל ראשה, ולא ידעו שהיתה קרובה

אך עצמי ובשרי אתה. נ"ל בס"ד הטעם שהקדים העצם לבשר ואין זה סדרן, אלא בשר קדים