עוד יוסף חי תעג

עשירים שהם נעשו כלי לקבל השפע הגדול הנשפע מהקב"ה. ועוד יש טעם אחר לכבד עשירים, והוא שהעשירים מרבים לעשות צדקות מן ממונם, ועל ידי רבוי הצדקות מרבים להעלות ניצוצי קדושה מתתא לעילא וממילא יורד כנגד זה שפע מעילא לתתא להאיר בכל העולמות העליונים עד עולם התחתון הזה, וממילא יורדין נשמות לעוה"ז להתתקן בגופים של בני אדם. ובזה יובן והנה סולם בגי' ממון, אמת שהוא מוצב ארצה, הנה ראשו מגיע השמימה, שהוא שפע קדוש וראוי לכבדו, ולכך צדיקים חביב להם ממונם, ולכך חזר יעקב אע"ה על פכים קטנים בעבור חבוב ממונו, שהוא שפע הנשפע מהשי"ת. ועוד שנית ראוי לתת מעלה וחשיבות לממון, יען כי בו מלאכי אלקים הם נצוצות קדושה, ונשמות המגולגלים בדצח"ם עולים מתתא לעילא, ע"י מצות הצדקות שעושים העשירים בממון, וגם יורדים על ידו נשמות מעילא לתתא להתקן בגופים של בני אדם בעוה"ז

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דהנהגת האדם בעוה"ז בעניינים הנפשיים שהם תורה ומצות, ובעניינים הגופניים שהם קנין ממון ונכסים, צריך להיות מהלכו והנהגתו בהם בהפכיות, כלומר יתנהג בנפשיות הפך הנהגתו בגופניות, ועי"כ יתעלה ויזכה להיות נשכר שכר טוב, אבל אם יהיה משוה הנהגתו יפול ויאבד ויפסיד אחריתו, והעיצה היעוצה לאדם הוא שבעניינים הנפשיים הנז' יביט בגדולים ממנו, דאז ימצא עצמו קטן וחסר, וממילא יראה חיוב על עצמו שיהיה מתאזר ומזדרז להיות כמותם, בקנאתו מהם קנאה של קדושה, ע"ד שאמר הכתוב קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל בעניינים הגופניים צריך להביט ולראות בקטנים והדלים ממנו, שעי"כ יראה עצמו מלא וגדוש מטוב עוה"ז, דאז אינו צריך לו לאבד זמן לרדוף אחר קניינים הגופניים, אלא יהיה תמיד שמח בחלקו, כי רואה עצמו עשיר לגבי אלו הדלים, וממילא יוכל לסגל תורה ומצות ומע"ט להשלים נפשו, ואם יראה ויביט בשני העניינים הנז' הנפשיים והגופניים, בבני אדם הגדולים והעליונים ממנו, הרי זה יפסיד ויאבד זמן הרבה, כדי להשיג עושר וטובה מרובה בעניינים הגופניים, וכן אם יראה ויביט בשני העניינים הנפשיים והגופניים, בבני אדם הקטנים והדלים ממנו, גם זה יפסיד, יען כי ימצא עצמו מלא וגדוש בעניינים הנפשיים, שהם תורה ומצות לגבי בני אדם הדלים והקטנים בדברים אלו, ואז יהי' בעיניו עשיר ושמח בחלקו, ויתעצל מלהיות רודף אחר תורה ומצות, בחשבו כי כבר הוא שלם במה שיש בידו מהם, אע"פ שהוא חלק מעט ודל. ובזה פרשו המפרשים ז"ל רמז אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, כלומר בענייני השמים שהם תורה ומצות, שהם עניינים נפשיים שיתייחסו לשמים, תביט בבני אדם שהם ממעל ממך, שעי"כ תמצא עצמך חסר, ואז תשתדל ותתאמץ להשלים חסרונך, אבל אשר בארץ בקנייני עוה"ז שיתייחסו לארץ, שהם עניינים הגופניים תביט בבני אדם שהם מתחת ממך, שעי"כ תמצא עצמך שלם ועשיר, שאין אתה צריך לרדוף להשיג קניינים אלו, ולא תאבד זמן בעבורם

ואמרתי בס"ד על זה משל שהובא בספרים בענין אחר, ואמשלהו על זה, והוא כי בעה"ב אחד היה לו חצר שיש לו גג גבוה מאד, ואין לו מדרגות בנויות בכותל שיעלו בהם לגג, אלא רק יש שם סולם של עץ שישבו בו שלשים שליבות של עץ קבועים בו במסמרים, ועולים לגג באותו הסולם דרך אותם שלשים השליבות. ויצו בעה"ב לעבדו לעקור השליבות שהם מדרגות שעולים בהם בסולם לגג, כדי שלא יוכל שום אדם לעלות לגג על ידם, והעבד היה טפש, וכשבא לעקור השליבות התחיל לעקור אותם מלמטה למעלה שעמד על מדרגה השניה ועקר התחתונה שלמטה ממנה, ועלה על השלישית ועקר השנית שתחתיה, וכן עזה"ד, עד שעמד על הגג ועקר המדרגה האחרונה הסמוכה לגג, בא לירד לחצר ולא יכול כי מן הגג עד קרקע החצר יש גובה גדול שיעור שלשים מדרגות. ויצחקו עליו כל העומדים בחצר, ויאמרו לו שוטה, היה לך לעלות תחלה כל מדרגות הסולם, ותתחיל לעקור השליבות מלמעלה למטה עד שתגיע לקרקע החצר. וסוף דבר אחר כל עמל וטורח עלו בני אדם לגג ושלשלו אותו בחבלים עד שהורידוהו לקרקע החצר והנה באותו חצר היה בור עמוק עשרים אמה, והיה סולם זקוף בתוכו ויורדים לבור דרך מדרגות הסולם וכן עולים ממנו ע"י הסולם, ואח"ז אמר בעה"ב לאותו העבד שיעקור השליבות שהם מדרגות הסולם כדי שלא יוכלו בני אדם לירד לבור ע"י הסולם, והעבד אחר ששמע מאותם האנשים בעקירת מדרגות הסולם שעולים בהם לגג, שצריך להתחיל לעקור תחלה מן שליבה העליונה עד שיסיים בתחתונה, גם בזה עשה כן והתחיל לעקור העליונה ולעמוד על השניה, ועמד על השלישית ועקר השניה, וכן עזה"ד, עד שירד לקרקע הבור, בקש לעלות מן הבור ולא יכול מאחר שעקר כל השליבות שהם מדרגות איך יעלה למעלה, התחיל לבכות, ויצחקו עליו אותם העומדים בחצר, אמרו לו שוטה היה לך לירד תחלה לקרקע הבור ותתחיל לעקור מן השליבה התחתונה הסמוכה לבור עד שתעלה לקרקע החצר. ויאמר להם הלא אתם אמרתם לי באותו היום לעקור מעילא לתתא, ואיך אתם אומרים לי עתה להפך לעקור מתתא לעילא. אמרו לו שוטה וכי כל המקומות שוין, בראשונה היה הסולם עומד בחצר ועולים בו לגג, שאין הישוב בגג אלא בחצר, ולכך צריך לעקור השליבות מעילא לתתא כדי שבאחרונה תהיה אתה עומד במקום הישוב שהוא החצר, אך בשנית הסולם עומד בבור ומקום הישוב הוא בחצר, צריך להתתיל מתתא לעילא, כדי שבאחרונה תהיה אתה עומד במקום הישוב שהוא החצר, ואתה עשית להפך שעמדת באחרונה בקרקע הבור, שאין זה מקום הישוב ואיך תעלה לחצר שהוא מקום הישוב. נמצא העבד קלקל והפסיד לעצמו, שהשווה הנהגתו במעשה השנית של הבור כמו הנהגתו במעשה הראשנה של הגג, שבשניהם עשה העסק שלו מעילא לתתא וקלקל בזה שהיה צריך לנהוג בהפכיות, שבעובדא דגג יעשה מעילא לתתא, ובעובדא דבור יעשה מתתא לעילא. וכן האדם שהוא משוה הנהגתו בעניינים הנפשיים כמו עניינים הגופניים, או נוהג בעניינים הגופניים כמו עניינים הנפשיים, ה"ז מקלקל ומפסיד, אלא ראוי לו להיות מביט בעניינים הנפשיים בגדולים ממנו, ובענינים הגופנים בקטנים ממנו ובזה יהיה זריז ונשכר בעוה"ז ובעוה"ב

והנה בין תבין מאשר לפניך, כי בסולם רמוז קנין הנפשיי וקנין הגופניי, והיינו כי קנין הנפשיי הוא התורה והתפלה שהם קול, והסולם עולה מספר קול, וקנין הגופניי שהוא הממון הוא ג"כ רמוז בסולם, כי סולם עולה ממון. וז"ש והנה סולם, כלומר קנין הנפשיי שהוא קול תורה שמספרו סולם, וקניין הגופני שהוא ממון שמספרו סולם, זה וזה הוא מוצב ארצה, דקול תורה ותפלה יוצא ונבטא ונשמע בארץ, אך ראשו מגיע השמימה, שפועל אורה ותיקון בשמים ממעל בעולמות