עוד יוסף חי תעב

דברים אלו, הנה השר שלו ידע, והוא משים הדברים בפיו, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בענין פרעה ודבריו שהיה מדבר עם מרע"ה ע"י השר שלו

ויתן לך האלקים. איתא במדרש יתן ויחזור ויתן, יתן לך ברכה ויתן לך כבושיהון, והוא תמוה. ונ"ל בס"ד דידוע מ"ש הרב ערבי נחל ז"ל שהאותיות הם צינורות של השפע, ומן אותיות המלוי יבא רבוי השפע יותר גדול, כי מן הפשוט בלבד יבא בצמצום, וכן מן מלוי דמלוי יבא יותר, ולפ"ז אותיות ברכה מהם יהיה צינורות השפע, אך מן הפשוט יבא בצמצום, ומן המילוי ומילוי דמלוי יבא שיעור גדול ורב עצום מאד. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אדני שפתי תפתח, כי המלוי של אותיות ברכה כזה, בי"ת רי"ש כ"ף ה"י, הם אותיות שפת"י, ומבקש מלבד שתפתח לי צינורות הפשוט של ברכה, אלא תפתח לי גם צינורות המלוי שהם שפת"י. ופי יגיד תהלתך שאודה אותך בשפתי ואהללך. וז"ש המדרש כאן בברכה זו יתן ויחזור ויתן, כלומר יתן באותיות הפשוט ויחזור ויתן באותיות המלוי ג"כ, ופירש הדבר ואמר, יתן לך ברכה, דהיינו באותיות הפשוט של ברכה, ויתן לך כבושיהון, כלומר באותיות המלוי שהם כבושים ומכוסים באותיות הפשוט

פרשת ויצא

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו'. פירש עט"ר אדוני אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו, סולם מספר ממון, הוא מוצב ארצה, שהאדם רואה בעיניו דע"י עסק משא ומתן שעושה בארץ הלזו הוא מרויח ואוסף ממון, אך באמת ראשו מגיע השמימה, שהכל תלוי בהשגחת הבורא יתברך ורצונו, דאם ירצה השי"ת שיהיה לזה ממון הוא מרויח, ואם לאו יפסיד ויהיה בע"ח לאחרים, לכן הניח מלאכי אלקים הם הממונים על הפרנסה עולים ויורדים בו, דהיינו יש בני אדם שהם עולים בעסק שעושים בממון ומשא ומתן, ויש בני אדם יורדים בעסק שעושים, שמאבדים ממון הקרן שבידם ויהיו חייבין לאחרים עכ"ד זלה"ה. ואנא עבדא אמרתי טעם נכון לדרך זה שרמז בו את הסולם על הממון, ולמה לא רמז מספר הממון במילות אחרים שג"כ יהיה מספרם עולה ממון. ואמרתי בס"ד טעם לזה ע"ד המוסר, ע"פ המשל שכתוב בשעשועים, סולם היה לו עשר מעלות, כלומר עשר מדרגות, והיה הסולם נשען על קיר הבית, ואע"פ שהיו כל מדרגות שבו שוין זה עם זה בעובי ובמין העץ, עם כל זאת נתגאית המדרגה הגבוהה העליונה על כל אשר תחתיה, וכ"ש על התחתונה מכולם הסמוכה לארץ ותפתח פיה בגאון ותאמר לחברותיה, נתנני בעל הממון הזה עליונה על כולכם, וישימני לראש לכם, ובלי תפונה מצא בי סגולה, כי על כן נתן לי זאת הגדולה. והנה איש מהלך לדרכו וישמע את הדברים האלה שדברה המדרגה העליונה, ויגש אל הסולם במהרה ויהפכהו ותהי עתה העליונה לתחת והתחתונה ממעל. והנה זאת אשר נתגאית בראותה הפגע אשר קרה לה, תכף ותתנתם על דברי גאותה, וזו התחתונה אשר הורמה ברגע לא נתגאית כרעותה, כי יראה פן יבא איש אחר ויהפכנה, שאז כמקרה העליונה ההיא יקרנה. והנמשל הוא, אליכם אישים אקרא אל תתגאו בעשרכם, כי העושר הוא כמעלה של הסולם, גלגל הוא שחוזר בעולם עכ"ד

ובזה מובן היטב הרמז שביאר הרב אבא מארי זלה"ה, שרמז הסולם על הממון, ובעי טעמא, ובזה יבא נכון שרמז באותיות סולם, ללמד לאדם מוסר שלא יתגאה בממון שבידו, אלא יחשוב ויביט תמיד שהממון הוא כמו סולם העשוי מדרגות הרבה, שעתה תמצא לזו המדרגה עליונה על הכל, וברגע אחד יבא אדם להסיר הסולם ולטלטלו ממקום למקום, והוא מניחו להפך תחתונה למעלה ועליונה למטה, וכן הוא ענין האדם בממון

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דסולם רומז לממון, ע"פ מעשה דנכנס פקח אחד אצל רעהו במשתה שהיה שם כמה אנשים קרואים לסעודה וכשנכנס לתדר המסיבה ראה עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהעשירים שהיו עמי הארצות וחסירי מדע הושיב אותם למעלה, והחכמים שהיו מלאים חכמה ומדע הושיבו אותם למטה תחת העשירים, וחרה לו ושב לאחוריו, ויצא מן הבית ההוא, ויביא מאזנים אחד וסלע כבד עמהם, ויתלה המאזנים בהיותה רקנית בחבל היורד מן התקרה באמצע המסיבה, ובהיות שתי כפות המאזנים ריקנים היו הכפות עומדין בהשוואה אחת זה כנגד זה, ואח"כ שם הסלע הגדולה הכבדה בתוך כף האחת, ואז תכף קפצה הרקנית ועלתה למעלה ואותה המלאה הכבדה ירדה למטה. אמר לו בעה"ב מה עשית בדבר הזה, ויאמר עשיתי כאשר עשית, שהנחתה האנשים הריקים למעלה ממעל והמלאים חכמה למטה מתחת. וז"ש והנה סולם, הממון שעולה מספר סולם, מוצב ארצה, כי באמת הוא תחתון ודומם ואין לו מעלה לעלות בה למעלה, אך ראשו הוא האדם בעל הממון מגיע השמימה, דהממון מגביה את בעליו עד לשמים, דדרך העולם מחניפים לבעלי הממון ונותנים להם כל המעלות היקרות ומכבדים אותם בכל מיני הכבוד, אך באמת אין בעלי הממון שוים בדברים אלו הנוגעים לחכמים, כי יש בעלי הממון מלאים דעת והשכל, ומלאים יראת שמים ודרך ארץ שמכירים ביקר ותפארת החכמה והתורה שביד החכמים, ומנשאים אותם ומושיבים אותם בראש, ומכניעים עצמן לפניהם, ונמצא החכמים מגיע להם מעלות מן הממון של העשירים הללו, שעל ידם יתעלה החכם בעיני המון העם ויגיע לו כבוד גדול, ויש בעלי ממון שהם ריקנים מן ההשכלה, וריקנים מיראת שמים ודרך ארץ, שמבזים את החכמים ומתקלסים בם, ונמצא מן ממון של אלו מגיע בזיון וירידה להחכמים בעיני המון העם, כי עשיר שהוא ריק, כל שיש לו ממון יותר יבזה ת"ח ביותר, ולז"א והנה מלאכי אלקים אלו החכמים השלמים שנקראים מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, קאי בו על הממון שדיבר בו הכתוב בתחלתו ברמז הסולם, כי יש מגיע להם עליה מצד הממון של העשיר, כשאותו עשיר מחבב החכמים ומיקר אותם, ויש מגיע להם ירידה מצד הממון של העשיר, כשאותו עשיר בעל הממון מבזה החכמים ומתלוצץ בהם

ועוד נ"ל בס"ד, רמז הכתוב והנה סולם, הממון מוצב ארצה וכו', ע"פ מ"ש בגמרא רבי עקיבא מכבד עשירים, ורבינו הקדוש מכבד עשירים, ופירש הגאון חיד"א ז"ל הטעם בשם רבינו האר"י ז"ל, דחייב אדם לכבד העשירים, מפני כי העושר הוא שפע קדוש הנשפע מאתו יתברך, והאדם שזוכה להיות עשיר הוא נעשה כלי מוכן לקבל השפע מהשי"ת תמיד, כי העשיר השפעתו תמידית, ולכך צריך לכבד העשירים שזכו להיות כלי מוכן לקבל שפע גדול מן הקב"ה תמיד. נמצא לפ"ז דהממון הוא שפע הנשפע מלמעלה מהקב"ה, לכך ראוי להיות לו חשיבות גדולה אצל האדם, וצריך האדם להזהר שלא יזלזל בו, ולכן יעקב אע"ה חזר על פכים קטנים, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ולכך ראוי לכבד