עוד יוסף חי תעא

שהיה לה בגלגול הקודם, ולכך חששה מאד ותאמר ליעקב שהוא כנגד בנה הקטן שהיה לה בגלגול הקודם, הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך, מתנחם בודאי שככה יעשה בלי ספק, ואין זה גזים ולא עביד, לכן עתה בני שמע בקולי וקום ברח לך וכו' כדי שתנצל מידו

ובזה יובן הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, שהוא מאכל הראוי לאוכלי בני אדם שופכי דמים, כל מראה אדום רומז לדם כמ"ש בגמרא דשבת דף ק"ח מנין לדם שהוא אדום שנאמר ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם, ולכן אני מתאוה עתה אל האדום האדום הזה, יען כי עיף אנכי, עיף עולה מספר קין, כלומר קין ששפך דם אחיו הבל, ולכך אני מתאוה להאדום האדום הזה, וכשאמר דברים אלו מזליה חזי שהוא קין, ומדבר דברים אלו ליעקב אחיו שהיה הבל והרגו, ולז"א הכתוב כאן קודם זה, ויבא עשו מן השדה והוא עיף. דארז"ל אותו היום הרג עשו בשדה את הנפש, ולכך אמר והוא עיף בגי' קין, שאחז ועשה אומנות של קין אשר רצח את אחיו בשדה, דכתיב ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו

אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי. י"ל בשלמא מה שאמר אנכי עשו בכורך לא שיקר ח"ו, דמאחר שקנה הבכורה נעשה הוא במקום עשו, ויכול לומר על עצמו אנכי עשו, אך מה שא"ל עשיתי כאשר דברת אלי, היכן דבר. ובסה"ק בן איש חי כתבתי ישוב לזה. ועוד נ"ל בס"ד, דידוע שהאבות למדו תורה זל"ז, והיינו אברהם לימד ליצחק, ויצחק לימד ליעקב, וע"כ בודאי לימד יצחק אע"ה את יעקב אע"ה הלכות כבוד אב ואם ומוראם, ולימדו מצות איש אמו ואביו תראו שחייב לעשות רצון אמו, ולקיים גזרתה שגוזרת עליו, ולכך מצא יעקב אע"ה היתר לעשות מעשה ליקח ברכות בהבאת המטעמים לאביו, מאחר שאמו צותה אותו בכך והכריחה אותו בזה, והסבירה לו סברה אמיתית שאין בזה הפך רצון אביו, אלא סו"ד גם אביו יסכים בכך כשידע מענין הבכורה, ויוסיף על ברכתו לומר גם ברוך יהיה, וכדהוה הכי, והוא נתכוון לקיים בזה כבוד אם ומוראה, וכאשר טענה היא ואמרה לו ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך, ואתה חייב לשמוע בקולי כי בני אתה, ועל זה כיון בלבבו באומרו לאביו עשיתי כאשר דברת אלי, כלומר עשיתי כיבוד אם ומוראה, לקיים גזרתה כאשר דברת אלי בהלכות כבוד האם ומוראה אשר למדתני

הקול קול יעקב והידים ידי עשו. נ"ל בס"ד, כי פלוני כשנקרא ביושר קשה הוא, כי סם קשה הוא, וכן אותיות אל קשה מלשון אילי הארץ, אבל אם תתהפך קריאתם משמאל לימין, אותיות אל נקראים לא, שהוא דבר שאין בו ממש, וכמ"ש וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, וארז"ל בגמרא האי חרגא דיומא לא שמיה, ואותיות סם נקראים למפרע מס, מלשון המס ימס, ונראה לכן כתיבת בני עשו היתה משמאל לימין, לרמוז על השר שלהם שהוא סמאל יתקיים בו קריאת שמו למפרע משמאל לימין, והיינו חציו הראשון שהוא סם נקרא מס, וחציו השני שהוא אל נקרא לא. ובזה יובן בס"ד הטעם שהקליפה נקראת להט החרב המתהפכת, כי עתידה להתהפך ואז תתבטל. ובזה יובן רמז הכתוב באיוב כ"ז מידו ברח יברח, ר"ל מן הרמז שבידו שכותב בה משמאל לימין מורה על פרענות שלו לעתיד שסופו להיות ברח יברח, משליטה שיש לו בעוה"ז. ובזה יובן הקול קול יעקב, כלומר ע"י עסק התורה יתקיים הרמז הרמוז בידים ידי עשו, והוא שכותבין משמאל לימין, שבזה יש רמז על ביטול השר שלו, וגבר ישראל

בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. קשה אם לקחה במרמה אין זו לקיחה אלא הוי לקיחה בטעות והדרא למרא, ומצינו לאנקלוס שתרגם על אחיך בחוכמא, מה תיקן אנקלוס בזה, ומה חכמה עשה לבטל טענה זו דמקח טעות, ונ"ל בס"ד דמצינו לרז"ל במדרש כשאמר יעקב אע"ה כי הקרה ה' אלקיך לפני, אמר יצחק אע"ה זה ודאי הוא יעקב, כי עשו אין ש"ש שגור על לשונו, ולכך קודם שאמר כן כתיב ויאמר יצחק אל בנו, ואח"ז אמר ויאמר יצחק אל יעקב, כי היה ברור לו שהוא יעקב וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל, ולכך אמר גשה נא ואמושך האתה זה בני עשו, ר"ל לא יתכן בעולם שאתה עשו והקשיתי על זה למה עשה יעקב אע"ה כן לעשות סימן לאביו שידע שהוא יעקב, אדרבה צריך לעשות המצאות שיבין מהם שהוא עשו, כדי להשלים רצון אמו, ובודאי יעקב אע"ה יודע שאין שגור ש"ש בפה עשו, וכשיאמר כן יתברר אצל אביו שהוא יעקב אע"ה. ותרצתי בס"ד, יעקב אע"ה חכם גדול היה, ורוצה שיקח הברכה כפי הדין, באופן שלא יהי עליה שום טענה וערעור, ולפי הנראה יש עליה טענה גדולה, כי הברכה צריכה להיות שלימה במעשה, שיניח המברך ידיו על ראש המתברך, וצריכה להיות שלימה במחשבה שיחשב המברך על המתברך, ולא תהיה מחשבתו באדם אחר, כדין התשמיש האיש עם אשתו שלא יחשב באשה אחרת, וכן אע"פ שבמעשה הניח ידו על ראש יעקב מאי אהני ליה, הלא מחשבתו היתה בעשו, לכך נתחכם יעקב כי אע"פ שיהי לאביו הוכחה מן הסמנים על המטעמים ומן עורות עזים שהוא עשו, יהיה לו הוכחה מן הקול ומן המבטא של הקול דהיינו שיזכיר ש"ש דעבריו, שמזה מוכח שהוא יעקב, וכמ"ש רבנו מהר"ם אלשיך ז"ל, הקול קול יעקב דאיכא תרתי לקול שנראה שהוא יעקב, והידים ידי עשו איכא תרתי בידים, שהם מטעמים שעשה בידיו, ומה שהיו ידיו שעירות דמוכח מנייהו שהוא עשו, וכיון דאיכא תרי ותרי, אז מוכרח כשבא לברכו לא היתה מחשבתו בעשו, דאולי הוא יעקב, כיון דאיכא תרי הוכחות שהוא יעקב, ובזה תהיה הברכה לבטלה, מפני שתהיה המחשבה הפך המעשה, ונמצא הזכיר ש"ש לבטלה ח"ו באומרו ויתן לך האלקים, ולכך הוכרח יצחק אע"ה שלא יכוין במחשבתו בעת הברכה על שם עשו אלא כיון על שם בנו, כלומר שהוא מברך את בנו יהיה מי שיהיה, ואז ממילא לא נשאר טענה וערעור על ברכה זו לומר שהיא בטעות, כי הוא כיון בה לשם בנו, ואדרבה יעקב אע"ה יתייחס להיות נקרא בנו באמת יותר מן עשו, כמ"ש רז"ל שעשו אינו חשוב זרע

ובזה יובן הכתוב מ"ש יצחק לעשו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך, תרגם אנקלוס בחוכמא, וזו היא החכמה שהראה לו הוכחות דסתרי אהדדי, שאז בעל כרחי כדי שלא תהיה הזכרת ש"ש בברכה לבטלה ח"ו, לא אכוין בברכה על שם עשו, אלא אכוין על שם בני והיה מי שיהיה, ואז הוא שנחשב בני יותר ממך זכה בה ע"פ שורת הדין והאמת. אמנם עשו לא הבין דברי אביו, ואמר אח"ז הכי קרא שמו יעקב ויעקבני וכו', שבא לערער ע"פ הטענה דמקח טעות הנז', לומר שלא זכה בה, יען כי במחשבה לא היתה עליו אלא על שמי, ולכן ויאמר הלא אצלת לי ברכה, כלומר בעת שברכת אותו לא ברכתו ברכה שלמה, כי רק במעשה שהיא בעשיה נתברך, אבל במחשבה שהיא באצילות היתה עלי, ולכך אמר הלא אצלת לי לשון אצילות ששם עולה המחשבה כנודע. ואע"פ שעשו לא ידע כונת