עוד יוסף חי תע

בבטנה, וגם אחרי לדתם ינקו שניהם ממנה, וגדלו שניהם בבית ביחד, ולא הי' ניכר הפרש ביניהם בין טוב לרע, ולא נודע ההפכיות שיש ביניהם, כי עדיין לא גדלו בשנים המוציאין הכוחות הסגורים בקרבם לפעול פעולותם, אך אחר שגדלו בשנים, ויצאו ונגלו חוצה הכוחות אשר סגורים בקרבם, אז הוכרו ונפרדו ונבדלו זה מזה כגובה השמים מן הארץ, דהיינו יעקב אע"ה בכוחותיו הטובים הסגורים בקרבו נעשו לו כנפים לעוף בהם עד לשמים, שהיה קדוש אלקים וטהור כמלאכי מרום, ועשו כוחותיו הרעים סחבוהו והורידוהו לתחתיות הארץ, להשתקע בחומר הארץ העכור רצוח ונאוף וגזול וכיוצא. ולזה אחר שהכיר הכתוב כי היו תומים בבטנה, שהיו דרים ביחד זע"ז, וגם אחר לידתם שיצא הראשון אדמוני וכו', ועברו ימי היניקה, בא הכתוב להודיע, הן אמת בתחילה בקטנותם היו שניהם בהשוואה אחת לעיני הכל, שאין נודע וניכר הדבר המבדיל בין זה לזה, כי בימים אלו היו כמו אותו הגוזל של הנשר שגדל עם הגדי של העזים הנזכר במשל, בעוד שאין ניכר בהם דבר המבדילם ומפרידם, כן היו שניהם כשדרו זע"ז בתחלה, אמנם אח"כ ויגדלו הנערים, כלומר גדלו בשנים שבהם ניכרו ונבדלו זה מזה, וההיכר היה זה, כי עשו היה יודע ציד איש שדה, כמ"ש רז"ל שהיה צד הבריות לרצוח ולנאוף ולגזול, שאחר שגדל בשנים שבא בהם ההיכר נראה בו ההיכר בכך, שכוחותיו הרעים שהיו סגורים בקרבו סחבוהו והורידוהו מטה מטה לשקעו בטיט היון, הוא חומר עוה"ז העכור שבארץ, במדרגה התחתונה, ויעקב היה איש תם יושב אהלים, כלומר כוחותיו הטובים שהיו סגורים בקרבו העלוהו עד מרום, להיות נחשב עם יושבי השמים הם המלאכים, כי אהלים ר"ל שמים, כמ"ש רש"י ז"ל בפרשת בלק על פסוק כאהלים נטע ה', כלומר השמים המתוחים כאהל שנאמר וימתחם כאהל לשבת ע"ש, ולכן לא אמר איש אהלים, כי באמת היה מן התחתונים יושבי הארץ, אך רק מחמת קדושתו נדמה כאלו הוא יושב שמים, שהיה חסיד ופרוש מתענוגי עוה"ז. וזה הענין ביעקב ועשו כמו ענין המשל הנז' בנשר ותיש, שאחר גדולם בשנים זה נראה בו נוצת הכנפים שבהם עף ועולה עד למעלה למעלה על הכל, וזה נראה בו הזקן המנבלו שהוא לבשתו וחרפתו, וזה ההיכר נראה בהם אחר גידולם בשנים שמביאים אותם לידי היכר

ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. קשה כיון דאמר איש יודע ציד, מאי קמ"ל באמרו איש שדה, דזה נודע. דהצידה לא תהיה אלא בשדה שהוא המדבר שנקרא שדה בכל מקום. ככתוב ורבה עליך חית השדה, וכן פן תרבה עליך חית השדה, וכן חלל נופל בשדה, וכן כי בשדה מצאה, וכן גם חית השדה נתתי לו לעבדו, ועוד בכמה מקומות מכנה המדבר בשם שדה, וכאן כיון דאמר איש יודע ציד ידענו שהוא איש שדה, דהצידה לא תהיה אלא במדברות, ומאי קמ"ל בזה שאמר איש שדה. ונ"ל בס"ד, כי כל האדם ראוי להיות נקרא איש שדה, מפני שעיקר דירתו הוא בקבר, שהוא במדבר הנקרא שדה, אבל כשהוא חי כיון דשניו מועטות אינו נקרא על שם מקום דירתו וחנייתו, ורק אנשי סדום קראם אנשי העיר, דכתיב ואנשי סדום אנשי העיר, מפני כי קברם היה במקום דירתם, וכאן בא הכתוב להודיע כי עשו היה איש יודע ציד, שצד נפשות עד זמן שנעשה איש שדה, דהיינו עד שהלך לקבר ששם נקרא איש שדה. שלא חזר בתשובה בחייו כאשר עשה ישמעאל תשובה בחייו, אבל יעקב היה איש תם. שהוא צדיק גמור ושלם בצדקות עד זמן היותו יושב אהלים, ר"ל עד זמן שנפטר, שהלך לעוה"ב שנקראת מי, ולכך נקראת אהלים אהל מ"י

ויבא עשו מן השדה והוא עיף. י"ל מלת והוא לשון יתר, וסגי לומר ויבא עשו מן השדה עיף, ועוד הול"ל ויבא עשו עיף מן השדה. ונ"ל בס"ד דארז"ל עיף ר"ל אחזו בולמוס באותה שעה, כדי שיבא יעקב ויטול הבכורה בנזיד עדשים, ואפשר דזה החולי של בולמוס לא נתהווה בעולם, אלא עשו היה ראשון שנפל בחולי של בולמוס, כדי לזכות יעקב אע"ה בבכורה, ולז"א והוא עיף בחולי הבולמוס, וקודם ממנו לא היה חולי זה לשום אדם, ולכן דקדק הכתוב לומר ויבא עשו מן השדה והוא עיף, להגיד חסדו יתברך שלא הביא לו חולי זה בעודו בשדה, אלא עד שבא מן השדה ונכנס לבית אחזו הבולמוס, שאם היה בשדה היה אוכל שם ומתרפא, אך ויבא עשו מן השדה, נעשה עיף שאחזו בולמוס, כדי שיתאוה לנזיד עדשים וימכור ליעקב אע"ה הבכורה בהם, ותראה דלא נתהווה חולי זה קודם כן, שלא יהיה נודע שחולי סכנה הוא ויאמרו דעשו בע"כ מכר ואנוס הוא, דהא כיון דלא היה חולי זה בעולם לא נודע סכנה שלו, ונמצא לא היה אנוס במכירתו, ולמה נתרצה למכור בדבור הראשון שא"ל מכרה לי הבכורה

הלעטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הש"ך, דעשו היה קין, ויעקב אע"ה היה הבל, ולכן רצה להרגו עתה כאשר כבר הרגו קין להבל ע"ש, ודבר ה' בפיהו אמת וכן כתב רבינו ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ט דף כ"ט ע"א וז"ל, אם קין לא היה חוטא היה הוא הבכור, והיה הוא ותאומתו בדוגמת חו"ב. והיה הבל ותאומתו בדוגמת תפארת ומלכות, וכן עד"ז יצאו אח"כ עשו ויעקב כדוגמת קין והבל, לו היה עשו ראוי וצדיק היה לו יתרון על יעקב, כי היה הוא בכור במקום חכמה, ויעקב במקום תפארת, וכיון שחטא עשו ניטלה הבכורה ממנו ונטל יעקב אע"ה פי שנים חלקו וחלק אחיו עשו, ולכך נקרא יעקב כנגד תפארת, ונקרא ישראל כנגד חכמה, עכ"ל ע"ש

ובזה פרשתי בס"ד דקדוק עצום בפרשה זו, דכתיב ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ויש לדקדק דקדוק עצום, למה הוצרך לפרש כאן דעשו הוא בנה הגדול ויעקב בנה הקטן, והלא דבר זה מפורש בריש הפרשה ויצא הראשון אדמוני וכו' ואחרי כן יצא אחיו וכו', ובזה נודע דעשו הוא בנה הגדול, ויעקב בנה הקטן. ועוד קשה מאד דהא קודם זה כתיב ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו, ולא פירש בנו הגדול, וכן כתיב ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר, ולא אמר יעקב בנה הקטן, ולמה כאן פירש עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן. וכפי האמור מובן הדבר היטב, כי ידוע דרבקה היתה גלגול חוה, אשר קין היה בנה הגדול והבל בנה הקטן, ועתה ראתה ברוה"ק שעשו הוא כנגד קין, ויעקב כנגד הבל כמ"ש בספר הגלגולים הנז"ל ועל כן אמרה אע"ג דגזים אינש ולא עביד, הנה ודאי דברים אלו שאומר עשו להרוג את יעקב גזים ועביד, יען כי עשו בגלגול זה הוא כנגד קין בנה הגדול שהיה לה בגלגול הקודם. ויעקב בגלגול זה הוא כנגד הבל בנה הקטן בגלגול הקודם, וקרוב הדבר מאד לומר כמו שעשה לו בגלגול הקודם יעשה לו עתה בגלגול זה. וז"ש ויוגד לרבקה שהיא חוה דברי עשו שהוא כנגד בנה הגדול