עוד יוסף חי תסט

על אביהם עשו, וכמ"ש רז"ל במדרש. ונ"ל בס"ד דבא הכתוב לגנותו בתואר זה, והוא ע"ד מ"ש מהר"א גבישון ז"ל בעומר השכחה דף נ"ה, שאם יהיה עבד משכיל במידותיו יבחרוהו יותר מן הבן אשר אביו הוא ת"ח והבן עם הארץ ואינו משכיל במידותיו, שכך אמרו בספר דברי הימים של מלכי הערב, כי בקרטבא חלה דיין העיר למות, והיה לו בן אחד, וגם היה לו תלמיד אחד שהוא בן הקצב, ובנו של הדיין לא היה ראוי כאותו התלמיד שהוא בן הקצב, ולכן אחר שמת הדיין מינו תחתיו את בן הקצב, ואח"כ עברו דברים בין בנו של הקצב ובין בנו של הדיין, והקל בו בן הדיין באומרו שהוא בן הקצב, ויענהו ויאמר לו כן הוא אני בן הקצב, אבל אני עתה התחיל החכמה והיחס ממני, אבל אתה היחס והחכמה נשלם באביך, והתחיל בך הנקלה והסכלות ע"כ ע"ש. וכן הענין כאן, הנה אבותינו אברהם ויצחק היו קדושים חכמים נבונים וידועים, ואם היה עשו אדם טוב וישר והולך בעקבותיהם ודרכם, לא היה נקרא ראשון בדרכם הטוב והישר, אלא היה נחשב שלישי להם מפני שהוא נגרר אחריהם, אבל הואיל ועשו לא הלך בדרכם הטוב והישר, אלא פנה לדרך רע וכסלות שאינו מסוג דרכם אלא להפך, על כן נקרא ראשון שנפסק חבל החכמה והישרות של אבותיו ממנו, שנשלם החבל ביצחק, אבל עשו אחז בחבל אחר של הסכלות והרע, והוא הראשון שאחז בחבל זה, וממנו התחילה התייחסות הנקלה והסכלות, וכאשר אמר החכם בן הקצב לאותו בור שהוא בן הדיין, כי אצלך נשלם היחס והחכמה באביך, אבל בך התחילה הנקלה והסכלות, אבל אני התחילה החכמה והיחס בי

נמצא זה התואר של הראשון האמור בעשו לא נאמר לכבודו של עשו, אלא לקלונו וחרפתו שנבדל מאבותיו הקדושים, ונעשה ראשון לזרעו בהתייחסות הסכלות והנקלה, משא"כ יעקב אע"ה לא נבדל מאבותיו אלא הלך בדרכם הטובה והישרה, ולכן אינו נקרא ראשון בדרך הטוב והחכמה, אלא נקרא שלישי לאבות, כי נמשך אחריהם והלך בדרך שהלכו בה

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו נ"ל בס"ד דידוע שיש י"ד עתים לטובה, וי"ד עתים לרעה וכנז' בקהלת סי' ג' עת ללדת וכו', והי"ד עתים שהם לטובה המה כנגד י"ד פרקים שבאצבעות היד של ימין, וי"ד עתים שהם להפך המה כנגד י"ד פרקים שבאצבעות השמאל. והנה תמצא שבכל העתים הקדים קהלת עתים של הטובה על עתים של ההפך, מפני שהימין קדים לשמאל, ורק בעת הארבעה עשר שהוא עת האחרון נקיט להפך, שהקדים עת מלחמה וסיים עת שלום, דנקיט עת הטוב באחרונה כדי לסיים בטוב. והנה ידוע דארז"ל שיעקב אע"ה נוצר מטיפה ראשונה, ועשו מן השניה, צא ולמד מהשפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו אחר זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשונה, ויעקב שנוצר מטפה ראשנה יצא אחרון, וכמ"ש רש"י ז"ל, על כן יעקב אע"ה שנוצר מטיפה ראשונה דבק בעתים של הטובה שנזכרו בראשנה, ועשו שנוצר מטיפה אחרונה דבק בעתים של רעה שנזכרו באחרונה, אך בשביל שביציאתם יצא עשו ראשנה ויעקב אע"ה אחרון, לכך בסיום העתים הפך המאמר ונכתב עת הרע בראשונה כנגד עשו שיצא ראשונה, ועת הטוב באחרונה כנגד יעקב אע"ה שיצא אחרון, ולכך עת זה שהוא כנגד יעקב אע"ה הוא עת שלום. וידוע כי יעקב אע"ה נכפל שמו דכתיב יעקב יעקב ויאמר הנני, ושני פעמים עקוב מלא בואו עולה מספר שלום, אבל עת מלחמה כנגד עשו שהיה מלא סיגים, שהוא לקח כל הסיגים בהיותו בבטן אמו, כמ"ש רז"ל, ומלחמה עולה מספר סיגים, גם הוא מספר פגם, ומספר נגע, שהיה סיגים ופגם ונגע, והרי נכתבו העתים בקהלת דומה לענין יעקב ועשו, שבעת שנוצרו היה יעקב ראשון ועשו אחרון, ובעת שיצאו נהפכו, האחרון יצא ראשון והראשון יצא אחרון, כהפיכת שתי אבנים בשפופרת, וכן כאן העתים נכתבו ונזכרו הטובים בראשונה, ואח"כ לבסוף הפכו שנזכר עת הרע בראשונה ועת הטוב באחרונה. וז"ש ויצא הראשון אדמוני, כי ביציאתם היה עשו ראשון כנגד עת מלחמה אשר ממנה נשפכים הדמים שהם אדומים כמ"ש אדום כדם, ואחרי כן יצא אחיו שדבוק בעת שלום, שהוא עת טוב, ולז"א וידו אוחזת בעקב עשו, כלומר כמה שרמוז בסוף אותיות עשו, שהם תפ"ז במנין עת טוב שהוא עת שלום. ולז"א אח"כ ויגדלו הנערים, כל אחד בשלו בדבר שאחוז בו, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, כי אוחז בעת מלחמה, ותפס אמנותו לעשות מלחמה כצידה שבשדה, אבל יעקב איש תם יושב אהלים, לעסוק בתורה אשר דרכיה דרכי נועם, כל נתיבותיה שלום

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו. נ"ל בס"ד מה שבא הכתוב ללמדנו בענין זה. שהיתה ידו אוחזת בעקב עשו, לרמוז על תגבורת יעקב אע"ה על עשו, ועל שליטתו בעוה"ז, אחר שחלקו המזלות שלהם, את העולמות בעת היותם בבטן, ועשו לקח עוה"ז, דנמצא אין ליעקב שליטה בעוה"ז, ואיך הוא שולט ונהנה מטוב עוה"ז, והתירוץ הוא ידוע שזוכה בטוב עוה"ז מדין מציל מזוטו של ים, כי העולם לא יתקיים בלי תורה, ואם לא היו יעקב אע"ה וזרעו מקבלים התורה ועוסקים בה, היה כל עוה"ז חרב ואבד, ולכן הטוב שלוקחים מן עוה"ז זוכים בו מן הדין, כמו דין מציל מזוטו של ים שהוא של המציל וידוע כי התורה נקראת לחם שהוא פת, וידוע שהיא שבעה ספרים דכתיב חצבה עמודיה שבעה, דפסוק ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע, וכל ספר נקרא לחם שהוא פת בפ"ע, ונרמזה התורה שהיא ז' פת באותיות שאחר אותיות עשו שהוא ז' פת, ונרמזה בשם פת ולא בשם לחם, לרמוז שבה האדם מתגבר על לילי"ת שהיא כ"ף, והוא כמנין תלמוד וזהו תלמו"ד תורה, וז"ש ואחרי כן יצא אחיו יעקב וידו אוחזת בעקב עשו, ר"ל בתורה שהיא ז' פת הרמוזים בסוף אותיות עשו, ובזה יתגבר על פלונית, וגם בזה יהיה לו זכות בטוב עוה"ז שהוא מזל עשו

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. י"ל למאי הוצרך לפרש ולומר ויגדלו הנערים, והלא דבר זה מובן מאיליו, דאחר שגדלו היו זה כך וזה כך. ועוד י"ל דהול"ל ביעקב איש אהלים וכמ"ש בעשו איש שדה, ולמה אמר יושב אהלים ולא אמר איש אהלים. ונ"ל בס"ד ע"פ המשל המובא בספר דביר, בין המשלים הכתובים בסוף הספר, והוא כי מקן הנשר האדיר אשר על ראש המעוז, נפל גוזל אחד ארצה, אל הבקעה אשר היתה מרעה לעדרי עזים. ויתגדל הגוזל ההוא בחברת הטלאים, עד אשר צמחו לו כנפיים, ואז התרומם לעוף השמימה. למקום אשר הטהו טבעו הנשאה, והנה לקץ ימים ראהו אחד התישים אשר גדל אתו, ויכירהו ויאמר השלום אתה אחי הנשר, ויענהו הנשר לא לי ולך ולאחוה, הן אמת בילדותינו התהלכנו יחד ולא נתבוששתי כי שנינו היינו ערומים כי לי לא היו עודנה כנפי הכבוד, ולך לא היה עוד זקן מנבל פנים, אבל עתה תחת הזקן אשר צמח לבשתך, צמחו לי כנפים להתפאר, עכ"ל שם

והנה המשל הזה יבא נכון על יעקב ועשו, אשר תחלה גדלו יחד בבטן רבקה, וככתוב והנה תומים