עוד יוסף חי תסח

אם הבקשה על דבר טבעי, דהיינו שאין באשה דבר המנגד להריון אלא היא ראויה להריון מצד הטבע, ורק אינה מתעברת מחמת סיבה אחרת כגון שגרם לה החטא שתהיה נענשת בכך, או כיוצא בזה, אין לזאת צינור חדש, כי יש צנור כללי שבו יורד השפע של פעולות הטבעיות, וגם זו השפע שלה ישתלשל בזה הצנור הגדול הכללי, אבל דבר שאינו טבעי צריך לזה צינור חדש בעבורו, כדי שיתקיים ויתמיד הפועל הנעשה בזה, ואכמ"ל

ובזה יובן בס"ד טעם נכון לדברי חנה ע"ה, שאמרה לעלי ע"ה, אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו, והוא כי ארז"ל ששמואל הורה הלכה בפני עלי, והיה עלי רוצה להענישו באומרו המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ובאה חנה וקא צווחה קמיה ואמרה אני האשה הנצבת עמך בזה, אמר לה שביקי לי ואענשיה ובעינא רחמי ויהבי לך ברא טבא מיניה, ואמרה לו אל הנער הזה התפללתי ע"כ. וצריך להבין מה טעם מצאה בדברים אלו שאמרה אל הנער הזה התפללתי, דמה תלוי ד"ז בתפלה, וכי אם ניתן לה הנער שלא על ידי תפלה אלא בדרך כל הארץ אינו חביב להצילו מן העונש, וכפי האמור מובן היטב דכונתה לומר אני עקרה הייתי ואין הריון שלי טבעי, ואם היה נולד לי בן זה ע"י דבור בעלמא שנזדמן בעת רצון בלא תפלה, אפשר לומר לכך קרה לו מקרה זה שהורה הלכה כדי שימות, מפני דפועל הנעשה שלא ע"י תפלה אין לו קיום והתמדה, אך באמת אל הנער הזה התפללתי, שעשיתי תפלה בעבור הריון ולידה שלו, וכל דבר הנעשה על ידי תפלה יתהווה מן אותיות התפלה צנור וכלי לקבל השפע של הפועל ההוא, ולכן מוכרח שיהיה לפועל זה קיום והתמדה, ואיך אתה רוצה לסלקו מן העולם בעודו קטן בן שתי שנים ומחצה

ובזה יובן בס"ד טעם נכון במה שאמרה השונמית לאלישע הע"ה, אחר שאמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ותאמר אל אדוני איש האלקים, אל תכזב בשפחתיך, ופירש רש"י ז"ל אל תראני דבר שיפסוק, יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, ובבקשה ממך תתן לי בן של קיימא. וקשא מהיכא תיתי שיתן לה בן שאינו של קיימא, ועוד מה כונתה לומר יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, דמאחר שהבטיחה ואמר לה למועד הזה את חובקת בן, כבר גמר הדבר הזה, ומה צורך בבקשת רחמים עוד אחר דבריו ההם. ולפי האמור יבא נכון, כי היא שמעה ממנו שאמר דברים בעלמא, למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ולא אמר על זה לשון תפלה שהתפלל אל ה' יהרמ"י או"א שתתן הריון לאשה זו, לכן אמרה בדעתה, אע"פ דודאי דברים שלו אלו אע"פ שלא אמר עליהם לשון תפלה יעשו פירות ותתעבר ותלד בן בודאי, עכ"ז דא עקא כיון דחסר מנייהו לשון תפלה, אין לאותו הבן הנעשה מכח דברים בעלמא קיום ותמידות בעולם וכדאמרן, ולכן אמרה לו אל תראני דבר שיפסוק, כלומר שלא יהיה קיום לולד בעולם, הלא יש בידך עתה לבקש רחמים שינתן לי בן, פירוש תתן לי שפע של ההריון ולידת הבן ע"י תפלה ובקשת רחמים שיתהוו מהם צינורות, ואז ממילא יהיה קיום ותמידות לאותו הבן בעולם

וז"ש הכתוב כאן ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, נקיט ויעתר לפי דרשת רז"ל שהרבה והפציר בתפלה, ועמד בתפלה לנכח אשתו שהיתה היא עומדת ומתפללת בזוית זו והוא עומד בזוית זו בתפלה, והוצרך להביא לה הריון ע"י תפלה, ולא הביא לה ההריון ע"י דבור בעלמא, כי ודאי כמה זמני אתרמי עת רצון, לז"א כי עקרה היא ואין הריון שלה טבעי, ולכך צריך שיבא לה ההריון ע"י תפלה כדי שיהיה לולד קיום ותמידות וכאמור לעיל, ולכך עתה ויעתר לו ה' שנשפע ע"י שם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, ולא ע"י שם אלקים שפועל כפי הטבע, כי אלקים עולה מספר הטבע, וכנז' בספרי המפרשים ז"ל, ולכך ותהר רבקה אשתו, קרי בה אות ש', כי נתעברה וילדה ליעקב אע"ה הרמוז באות ש' שיש לה ג' יודי"ן, כן הוא זכה לשלשה שמות ישראל יעקב ישורון, שמתחילין בשלשה יודי"ן, וכנגדן זכה לשלשה פסוקים של ברכת כהנים יברכך יאר ישא שמתחילין בשלשה יודי"ן, גם עוד הוא רמוז באות ש' שיש בה שלשה ווי"ן שהם ג' עמודים, ועוד עמוד אחד תחתיה הרי ארבעה כנגד ארבעה רוחות העולם שפרץ בהם, דכתיב ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, וז"ש ותהר רבקה אשתו כלומר אות ש' הוא יעקב אע"ה שרמוז באות ש' שהיה קים ונצחי, כמ"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת, והוא אשר יתגלה ויראה באחרית הימים כנודע

ובמדרש רז"ל איתא ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, שהתפלל בעושר, פירוש ויעתר לשון עושר, כי תרגום עשיר עתיר. וי"ל עושר מאן דכר שמיה הכא, והלא היה עשיר גדול מנכסים רבים שנתן לו אביו בחייו, דכתיב ויתן לו אשר לו, וגם הוא הוסיף על עושר אביו דכתיב ויזרע יצחק וכו' ויברכהו ה', ועוד מפורש במקראות כאן ובפרשת הקודם שהיה עשיר גדול, ועתה הוא נצרך לבנים ולמה התפלל בעושר. ונ"ל בס"ד דידוע כי ברכת העושר תלויה בברכת הבנים, כי העושר לחשוכי בנים הוא מורת רוח, שכל ימיהם עצבים בראותם שיעזבו לאחרים חילם, ולכן כתיב וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות, שקשר זו בזו, וידוע דחיים באים משפע החכמה, והעושר מן הבינה, והבנים מדעת, ובזה פרשתי בס"ד ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים, כלומר בהשפעת הדעת שמשפיע בלידת הבנים, צריך לזה השפעת העושר, שאם יזכה לבנים הרבה ואין לו עושר לפרנסם בהרווחה יגיע לו צער מן השפעת רבוי הבנים, ואם יש לו עושר הרבה ואין לו בנים יש לו צער גדול כשיראה שיעזוב לאחרים, על כן בדעת, בהשפעת הבנים שבא מן הדעת, צריך לזה עושר דחדרים שלו ימלאו כל הון יקר ונעים, דעי"כ ישמח ברבוי העושר כשרואה שבניו נוחלים אותו, וישמח ברבוי הבנים כשרואה שהוא מפרנסם בריוח וכבוד

והנה ידוע שיצחק אע"ה אחוז בגבורה, וידוע שהגבורה יונקת מן ספירת הבינה שהיא עומדת למעלה ממנה בקו שמאל, ועל כן יצחק אע"ה יש לו כח ויכולת ועזר להתפלל בעושר מכח מקומו, כי מקומו בספירת הגבורה יונקת מן הבינה שממנה העושר, וידוע כל טוב שיבא לאדם ע"י תפלה לא יהיה משותף בו צער כלל, דכתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל טוב הבא לאדם מצד המזל, אפשר שיתערב בו צער ועצבון, ולכן התחכם יצחק אע"ה להתפלל לפני הקב"ה שיברכנו בעושר, כדי שיהיה עושרו בא ע"י ברכת ה', וכתיב ברכת ה' תעשיר ולא יוסף עצב עמה, ונמצא ברכת הבנים תבא לו ממילא, שאם ישאר בלא בנים הרי משותף בברכת העושר שלו צער וכדאמרן, והוא ברכת העושר ישיגנה בנקל, יען כי העושר נמשך מן הבינה, והוא מקומו בספירת הגבורה שעומדת תחת הבינה ויונקת ממנה, וברכת הבנים היא בספירת הדעת שאין שם מקום אחיזתו, אך זוכה לברכת הבנים בהכרח מחמת ברכת העושר שהתפלל עליה לזכות בה

ויצא הראשון אדמוני. י"ל למה כיבד הכתוב את עשו לקראו בתואר ראשון, שבאמת מצינו שזרעו היו מתגאים ומתפארים בתואר זה של הראשון הנכתב בתורה