עוד יוסף חי תסו

זכר, כי שם הצלם הוא לשון זכר, ולא אמר השונמית הזאת

וכן הענין כאן אמרו לאליעזר הנה רבקה צדקת, ובודאי דבוק צלם קדוש בדמותה ובצלמה, וכשאתה לוקח אותה מאתנו אין אתה לוקח רבקה אחת, אלא אתה לוקח שתים, כי מלבד גוף של רבקה שהוא גלוי לפנים ולפני כל העולם, יש עוד גוף אחר רוחני שהוא צלם קדוש שגם הוא רבקה בשלימותה, שאין זה גלוי ונראה אלא לפניך, כי רק אתה אדם צדיק תוכל לראותו ולא אנחנו, ולז"א הנה רבקה לפניך, ר"ל יש עוד רבקה אחרת שהיא לפניך דוקא, ולא לפנינו, קח ולך עם רבקה זו שלפנינו, על כן צריך אתה לשקול איכות החמדה הגנוזה הזאת שאתה נוטל מאתנו, כמה היא יקרה וכמה צריך ליתן לנו תמורת טובה העצומה הזאת אשר אתה מחסר אותה מאתנו

ובאופן אחר נ"ל בס"ד הכתוב הנז', וניישב עוד דקדוק אחר במ"ש ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', היכן דבר על הדבר הזה. ונקדים מאמר רז"ל בגמרא א"ר יהודא אמר רב ארבעים יום וקודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני והרב מהר"א הכהן ז"ל דקדק בזה שני דקדוקים הא' למה בזכר הזכיר שמו ולא שם אביו, ובנקבה לא הזכיר שמה אלא שם אביה, ותרץ דהנקבה נשאת לדעת אביה שהוא יבחר לה בעל טוב לפי דעתו, אך הבן ישא אשה שישרה בעיניו, ואם אביו רוצה להשיאו אשה שאינה ישרה בעיניו, אינו מחוייב לשמוע לו, ולכן בנקבה אמר בת פלוני לפלוני שתלה אותה באביה, אבל הזכר לא תלה אותו באביו לומר בן פלוני, אלא הזכיר אותו בשמו דוקא. ועוד תרץ בשם רבי מאיר דאנון ז"ל, שתלה הנקבה באביה לרמוז כי הנקבה תתעלה מכח אביה, שאם אביה חכם וצדיק צריך אדם לקפוץ עליה לישאנה, כי בת ת"ח מעולה מאד מאד, אבל הזכר העלוי שלו מצד עצמו, שאם הוא עם הארץ אע"פ שהוא בן ת"ח אינו חשוב כלום, ואם הוא ת"ח אע"פ שאביו עם הארץ ראוי שכל אדם יקפוץ עליו לתת לו בתו, לכן בזכר לא אמר בן פלוני, אלא הזכירו בשמו, כי עיקר העילוי שלו צריך להיות מעצמו, עכ"ד ע"ש. ובני וידידי כה"ר יעקב נר"ו תירץ, דבת קול בשמים לא תזכיר שם אשה נקבה מנשי דעלמא דלאו אורח ארעא ולכן תזכיר אותה על שם אביה הזכר, אך בעלה הזכר תזכיר אותו בשמו ודי בהזכרת שמו בלבד, ואין צריך להזכיר שם אביו ג"כ, עכ"ד נר"ו. ואני אמרתי לתרץ דרך הלצה, כי הנקבה כל נדוניא שלה הוא מכיסו של אביה, והוא עושה לה הוצאות הרבה, לכן תכבדהו בת קול לכנות את בתו בו, ולא תזכיר שמה, ללמד שהיא טפילה לאביה וכבודה בטל לגבי כבוד אביה, כאלו אין לה שם בלא אביה, אבל הזכר על הרוב לא יביא משלו לצורך נשואין, ואם יביא הוא מעט ורוב הזכרים הם נהנים ומתכבדין מן ממון שיכניסו להם נשותיהם, ואין האב מפסיד כ"כ בנשואין של בנו, לכך לא יהיה טפל לאביו בדברי בת קול, אלא תזכירנו בשמו, כי על הרוב בכחו עושה לו הנשואין ולא בכח אביו

והדקדוק הב' דקדק הרב ז"ל הנז', למה בבת קול אינו מקדים את הזכר, דהול"ל פלוני לבת פלוני, ותרץ לעולם ראוי שיהיה החתן גדול מהכלה ולכן מכריזין קודם יצירת הנקבה בת פלוני לפלוני, שכבר נולד ונודע בשמו עכ"ד, ובזה התירוץ יתורץ וגם קושיא הראשונה, דלכן אומרים בת פלוני לפלוני ואין מזכירין שמה פלונית לפלוני, מפני כי היא עדיין לא נולדה ולא קראו לה שם ולא נתברר שמה למטה בתחתונים, אבל בעלה נולד כבר ונודע בשמו, לכך קוראין אותו בשמו. ועוד תרץ הרב ז"ל לדקדוק הב' שהקדימה להזכיר הבת קודם הבן הוא, מפני כי האיש יקח כמה נשים בבת אחת, אבל האשה לא תוכל ליקח שני אנשים או יותר בבת אחת, לכך אומרת בת פלוני תהיה נשואה לפלוני, אע"פ שיש לו אשה אחרת, ולא תאמר פלוני לבת פלוני, כי אם יקדים אחר לארס אותה לא יכול פלוני זה ליקח אותה, ועוד תרץ מפי השמועה, כי הנקבה בתחלתה לקוחה מן הזכר שנבנית מן הצלע, ונמצא הזכר עיקר והיא טפילה, ולכן בהכרזה הנז' תולה הטפל בעיקר, שתאמר בת פלוני שהיא טפלה תהיה לפלוני שהוא העיקר, ולא תאמר פלוני לבת פלוני להורות כי הזכר עיקר והיא טפלה אליו עכ"ד. ולפי תירוץ זה יש לפרש בס"ד רמז מאמר רז"ל שאמרו בת תחילה סימן יפה לבנים, כלומר ממה שמצינו שמכירין הבת תחלה לתלותה בזכר, שאין אומרים פלוני לבת פלוני, אלא אומרים בת פלוני לפלוני, בזה יש סימן יפה לבנים הזכרים, כי מכאן מוכח שהנקבות הם טפלים לזכרים, דלמדנו מזה הזכרים עיקר והנקבות טפילות להם

נמצא מן הכרוז הזה למדנו שהזכר עיקר והנקבה טפילה אליו. עוד למדנו מן הכרוז הזה שאומרים בת פלוני לפלוני, שראוי שהנקבה היא תחזר על הזכר לבא אצלו, ואין הזכר צריך לחזר עליה, דלכך אומרים בת פלוני היא תחזר לבקש לפלוני, ואין אומרים פלוני יחזר על בת פלוני. ובזה הלימוד השני משמע דישובח מנהגו של יצחק אע"ה שלא הלך הוא אצל רבקה לישא אותה במקומה, ולהביאה אח"כ אליו, אלא בקש שהיא תחזר עליו שתבא אצלו וישאנה במקומו, משא"כ יעקב אע"ה הלך בשיטה אחרת שהוא הלך אצל בת זוגו ונשאה במקומה ולא היתה בת זוגו מחזרת עליו

על כן כאן בנשואי רבקה מאת ה' היתה זאת ששם בלבבם לדייק מלשון הכרוז כאשר דייקנו, שהיא צריכה לבא אצל יצחק ואין צריך שהוא יבא אליה, כי היה אפשר שיאמרו טוב ניתן אותה ליצחק אך צריך שהוא יבא לכאן ויקחנה, וכיון ששם השי"ת בלבבם לדייק מן לשון הכרוז כאשר דייקנו, וגם עוד דייקו שראוי שהיא תהיה טפלה לבעלה הועיל בזה שלא גבה ראשם, אלא נכנעו והודו תכף למסרה לאליעזר, ולז"א הנה רבקה לפניך קח ולך, שתהיה היא טפלה לבן אדוניך ליצחק, וגם שהיא תהיה מחזרת עליו שתהיה אשה לבן אדוניך, כאשר דבר ה' בכרוז דאיכא למידק מיניה שהאשה טפלה לבעלה, וגם איכא למידק שהיא תהיה מחזרת עליו, ולא יהיה הוא מחזר עליה

אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדוני. נ"ל בס"ד בא להפחידם מצד המיתה שנעשית לאביהם בתואל בדרך נס, שהם נתנו הסם בקערה של אליעזר להמיתו, ונהפך הדבר על בתואל ונשאר אליעזר בחיים, ובא להפחידם שאם יאחרו אותו ללון עוד לילה אחת אצלם הפך רצונו, יהיו נענשים שימות עוד אחד מהם, ולז"א אל תאחרו אותי כי ישיבתי אצלכם היא רעה לכם, כאשר ראיתם מה שנעשה אתמול, ואם תאמרו זה הדבר של אתמול היה על ידי מלאך, כאשר אמר לך אדוניך הוא ישלח מלאכו לפניך, וכבר עשה המלאך שליחותו אתמול, והלך וחזר למקומו, יען דאין מלאך אחד עושה שתי שלוחיות ולכך ודאי הלך לו, ואין לנו פחד מדבר זה, לז"א וה' הצליח דרכי, דאע"פ שאמר אדוני ישלח מלאכו לפניך, יודע אני בבירור כי ה' הצליח דרכי על ידו ולא ע"י מלאך, והשי"ת יעשה כמה נסים בזא"ז, ואין למעשיו גבול אלא יעשה ויחזור ויעשה