עוד יוסף חי תסה

ומשובח בראו אחד שהוא פועל טוב, וחצי התחתון שהוא מאוס שבתוכו נקבץ הפסולת בראו אחד שהוא פועל רע דוקא, והשיב לו ע"פ דעתו ודבריו, א"כ איך ירצה בעל חלק התחתון להעביר הפסולת של חלק העליון בחלקו. ובזה פירשו המפרשים ז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויקרא ק"ש ויתפלל, פירוש מלכות שמים שלימה בק"ש ותפלה, שבם מודיע שהבורא הוא אחד, ואין שתי רשויות לחשוב פועל טוב אחד, ופועל רע הוא אחר, יפנה תחלה שילך לבית הכסא להשליך הפסולת מגופו, שבזה יתברר שחלק הטוב וחלק הגרוע אל אחד בראן, דנמצא פועל הטוב הוא הוא פועל הרע, ואז יקרא אח"כ ק"ש ויתפלל, שבהם הוא מודה על אחדות הבורא יתברך, שהוא בורא אחד ואין שתי רשויות בעולם, עכ"ד. ולז"א כאן לבן לאליעזר, אל תחשוב שאתה נכנס לבית עע"ז דסברי פועל טוב לחוד ופועל רע לחוד, אלא תרע לך שאני נקי מדיעה הנפסדת, דעתה בבואי אליך פניתי הבית, כלומר הגוף שנקרא בשם בית. כמ"ש אשר לא יזועו שומרי הבית, ופניתי אותו עתה מן הפסולת, ואיך יתכן שאהיה מאמין בדיעה זו דסברי פועל טוב לחוד ופועל רע לחוד, דהא מעשה זו של פינוי הבית הוא מכזיב דבריהם וסותר דעתם, וכבר אני יחדתי מקום לגמלים שלך, שהם בדוקים ומנוסים שלא יכנסו למקום שיש בו ע"ז, ועל כן מהם יתברר לך דכנים דברי שאמרתי אני נקי מן עון ע"ז, כי עתה תראה איך הם נכנסים למקום שלי באין מונע מצידם

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אלקים בקרבה בל תמוט יעזריה אלקים לפנות בקר, והיינו כי אוה"ע עובדי ע"ז באים לכפות את אומה הישראלית לעבוד ע"ז בשני דברים, הא' שטוענים לעבוד השמש והירח, משים דמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו, ועל טענה זו יש לישראל להשיב להם כי הקב"ה משרה שכינתו בתוך ישראל, ואין חולקין כבוד לעבד בפני רבו. והב' באים בטענה אחרת לכפות את ישראל לעבוד ע"ז, מטעם דמוכרח לומר שיש שתי רשויות, דא"א להיות שפועל הטוב הוא עצמו פועל הרע, אלא פועל טוב לחוד ופועל רע לחוד, וטענה זו יש לסתור אותה מן יציאת האדם בבית הכסא שנפנה שם, והיא תשובה שהשיב אמימר לאותו אמגושי, היכי שביק אהורמיז להורמיז לאעבורי מיא בארעיה, ובזה מובן בס"ד הכתוב אלקים בקרבה בל תמוט. כאן רמז תשובה לאותם המכריחים לישראל לעבוד השמש והירח, מטעם מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו, דישראל נוצחים אותם לסתור דבריהם והיינו משום כי אלהים בקרבה של אומת ישראל, לכן בל תמוט בטענה של אוה"ע הבאים כנגדם להכריחם לעבוד השמש, כיון דבאמת אלקים בקרבה שהשכינה שורה בקרב ישראל, ואין חולקין כבוד לעבד לפני רבו. ועל אותם הבאים על ישראל בטענה שיהיו עובדים ע"ז מפני שמוכרח לומר שיש שתי רשויות, דפועל טוב אינו פיעל רע, הנה יעזריה אלקים לאומת ישראל בטענה זו שיש לישראל להשיב מטבע האדם שיש לו לפנות בקר, שכל אדם מוכרח שיפנה בבוקר, ואיך שביק בעל חלק התחתון לבעל חלק העליון לאעבורי מייא בארעיה, אלא ודאי דהבורא הוא אחד והכל שלו, ולכן שם טבע זה בגוף האדם כשיפנה

אני טרם אכלה לדבר על לבי. קשה מה לו צורך להודיעם שלא דבר בפיו את הדברים אלא רק בלבו, לימא בסתם, ואדרבה, אם יבינו שדבר בפיו יהיה הניחוש חזק יותר שיתאמת אצלם יותר, ומה חשיבות מצא בידיעה זו שבא להודיעם שהיה מדבר כל זאת בהרהורי לבו דוקא. ונ"ל בס"ד דידוע כי כל דבר היוצא מן הפה, שומעים אותו השדים ומוליכין הדברים ומודיעין אותם לאחרים, ולכן כשאמר נ"נ לכשדיים שיאמרו לו מה ראה בחלום ויפתרו אותו, אמרו לו אם אתה רוצה לנסותינו אם נדע לפתור פתרון אמיתי, או לא, אתה תאמר החלום בלחישה לעבדיך, ואז אנחנו תכף ומיד נגיד לך, כו"כ ראית בחלום וזהו פתרונו, אבל אם לא תוציא החלום מפיך בדיבור א"א שיוכל אדם להודיעך מה ראית והיינו כי בטחו שהשדים יגידו להם הפתרון האמיתי, אך אם לא יוציא דברי החלום מפיו אין יודעים השדים מה ראה כדי לפתור אותו. והנה כאן רצה אליעזר שיהיו סומכים על הניחוש הזה, שהיא מאיליה תשיב גם לגמלך אשקה, שבזה ידעו כי מן השמים שמו בלבה כך ע"פ מאמרו יתברך שרצונו בכך, אך סבר דילמא יערערו על נחוש זה לומר לא מאת השי"ת היה הדבר הזה, אלא אחר שאתה הוצאת מפיך הניחוש הזה שתאמר גם לגמלך אשאב, שמעו השדים את הדברים האלה ושמו אותם בפיה של רבקה שתשיב כך, על כן הקדים לומר להם אני טרם אכלה לדבר אל לבי, לומר דברים אלו לא הוצאתי אותם מפי, אלא הרהרתי בהם בלבי, ואין השדים יודעין מה שבלב כדי שישימו הדברים בפיה של רבקה, על כן ודאי אין זה מעשה שדים אלא מעשה שמים הן

ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא פ"ק דחגיגה, כל מקום שנתנו בו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, ופרשתי הטעם שניתן כח זה לחכמים מפני שהם בעלי תורה, דכתיב בה אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ולכן יש להם כח מצד ימין ששם החיים לגזור על הרשעים מיתה, ויש להם כח מצד שמאל ששם העושר לגזור על הרשעים עוני, וידוע דאליעזר היה בעל תורה, וכמ"ש רז"ל על פסוק הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, ולכן יש לאליעזר ב' כוחות והיינו לגזור מיתה מצד ימין, ולגזור עוני מצד שמאל, ולכך רמז להם לפי דרכו שאם יסרבו לומר לא ניתן את רבקה אז יפנה על ימין ויגזור עליהם מיתה, או על שמאל שיגזר עליהם עוני, וסוף דבר דבריו אלו עשו רושם, אע"פ שהיו על תנאי, כי מת בתואל אביה באותה לילה אע"פ שלא סירבו

הנה רבקה לפניך קח ולך. י"ל אומרם לפניך לשון יתר הוא, ואין לה משמעות, כי רבקה לא לפניו דוקא, אלא גם לפניהם ולפני האנשים אשר עמו. ועוד מה חדשו בזה אם היא היתה לפניו או שלא בפניו מאי נ"מ. ונ"ל בס"ד דידוע הוא שכל צדיק וצדקת יש להם צלם אחד קדוש הולך כנגדם, ודבק עמהם, והוא כמו ציור הגוף הגשמי ממש שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידין, וכאשר פרשתי בס"ד בזה הפסוק הנזכר בהפטרה של שבת שעברה, גבי אלישע הע"ה עם השונמית דכתיב ויהי כראות איש האלקים אותה מנגד ויאמר אל גחזי נערו הנה השונמית הלז, והקשיתי וכי אלישע הע"ה מסתכל בנשים ח"ו היה, ואיך ידע שהיא השונמית בעודה רחוקה שלא הגיעה אצלו, אך פרשתי כי הצדיק צלם קדוש הולך כנגדו שהוא נראה בצורת גופו, ואם הוא זכר נראה בצלם צורת זקן בפניו, ואם היא צדקת נקבה נראה בצלם צורת פנים בלא זקן, והוא ראה הצלם הקדוש ההולך נגדה ודבק בה, וכיון שהוא צלם קדוש ורוחני הסתכל בו מרחוק לידע מי הוא וראה שהוא של השונמית הצדקת, וידע שהיא באה אצלו עתה, ולז"א כראות איש האלקים אותה מנגד, ר"ל לא ראה גופה ובשרה ממש, אלא ראה אותה בצלם הקדוש ההולך מנגדה, ולכן אמר הנה השונמית הלז, דאמר הלז לשון