עוד יוסף חי תסד

ידו יתברך, שהוא פרעון החסד שעשה אברהם אע"ה בידו בעשיית בן הבקר. ואל תתמה מנין היה אליעזר יודע שהאשה הראויה ליצחק אע"ה שהיתה בבית בתואל שמה רבקה, הנה דבר זה נודע לאברהם אע"ה מכבר, כמ"ש רז"ל ע"פ ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה בנים לנחור אחיך וכו' ובתואל ילד את רבקה, וארז"ל שנתבשר שבתואל ילד את רבקה שהיא בת זוגו של יצחק, ובעבורה שלח את אליעזר לארם נהרים לבית בתואל, ובודאי אברהם אע"ה גילה דבר זה לעבדו שהוא שולח אותו ליקח משם את רבקה בת בתואל שהיא בת זוגו של יצחק וע"ז א"ל אולי לא תאבה וכו' והשיב לו הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת וכו', ולכך אליעזר בא עתה בטענה גדולה, כזאת האשה צריך להיות עקירתה מבית בתואל על ידו יתברך ולא ע"י מלאך, כדי לפרוע לו מה שעשה בבן הבקר בידו. וז"ש ה' אלקי אדוני אברהם, כלומר שתעשה הדבר הזה על ידך ולא ע"י המלאך כאשר אמר אדוני הוא ישלח מלאכו לפניך, על כן זה הבירור אשר אני עושה בדברים אלו שתהיה הנערה אומרת לי גם לגמליך אשאב אצליח בו שיצא לפועל על ידך, שאתה תעזרני בדבר שתשים בלבה להשיב לי כך, כדי שתהיה עקירת רבקה מהם בנס קרוב לטבע, יען מאמינים בנחושים כמו דברי נבואה, ובזה יהיו מכירים ויודעים שאותה הוכחת לעבדך ליצחק, וימסרו אותה בלי סירוב, ומה שאני טוען שצריך להיות דבר זה על ידך ולא ע"י מלאך, היינו מפני כי בה אדע כי עשית חסד עם אדוני, בה ר"ל בדקתי בשמה שהוא אותיות הבקר, דמוכח שהיא נכונה ליצחק בעבור פרעון החסד שעשה אדוני בבן הבקר, וכיון שהיא ניתנה בעבור בן הבקר, על כן בדין הוא שתהיה הנתינה שלה על ידך, ולא ע"י מלאך, מאחר כי בן הבקר עשאו אדוני בידו

הקרה נא לפני היום י"ל תיבת נא נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד, דידוע שיש בע"ב שמות של ויסע ויבא ויט שם א' נקרא הח"ש, וידוע כי שם זה הוא בחסד, ושם זה הוא אותיות חשה, לכן ממנו ימשך שפע המהירות של ההצלחה והטובה, ולז"א דוד הע"ה חשה לעזרתי אדני תשועתי, כיון במלת חשה לשם זה שבו תשפיע לי שפע המהירות של הצלחתי ותשועתי ולכן עתה אליעזר שרוצה שימהר ויחיש לו השי"ת הטוב המבוקש לו שהוא מבקש, התפלל שיהיה נשפע משם הנקרא הח"ש, שהוא שם נ"א מן ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט, ולז"א הקרה נ"א לפני היום, רמז על שם הח"ש שהוא שם נ"א מן ע"ב שמות, כדי למהר הצלחתי בהמבוקש שלי, שלא יאחרו אותי. אי נמי אמר נ"א ר"ת נתיב איתן, כמ"ש הרב מג"ע אופן מ"ח בפסוק אעברה נא ואראה, וזהו הקרה נ"א נתיב איתן לפני היום, ובזה תעשה חסד עם אדוני אברהם הנקרא איתן האזרחי כנודע

ועוד נ"ל בס"ד מ"ש היום, כי נראה לשון יתר, והוא ע"פ מ"ש בסידור מהרי"ק ז"ל ע"פ אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כי בזמן שאין מיתוק לדינים יש פגם באותיות ו"ה של שם הוי"ה, ובאותיות מ"י של אלקים, ובעקידה נמתק הדין ונתקנו ונשלמו אותיות היו"ם שהם ו"ה וי"ם ע"ש. וז"ש כאן הקרה נא לפני היום, הקרה לשון קירוי, רמז לתיקון שמעטרים האותיות באורות עליונים, וגם הקרה הוא מלשון מקרין את הפרצה במועד, כנז' בגמרא דמ"ק שהוא תיקון גדר להשלים החסרון, וז"ש הקרה נא לפני היום אותיות ו"ה ומ"י, ובזה עשה חסד עם אדוני אברהם. שיתמתקו הדינין וממילא אזכה בניסים גדולים כדי ליקח בת זוגו של יצחק

גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון. נ"ל בס"ד ברמז הכירה בו שהוא צדיק, ואין ראוי לו לאכול מן מאכל צרי עין, כמ"ש אל תלחם לחם רע עין, לכך הגידה לו על צרות עין שלהם ברמז הנראית במה שמאכילין תבן ומספוא לבהמות של האורחין, וגם את שלהם, שיביאו תבן גס הרבה שאין נוח לבהמה באכילתו, ועל כן לא תאכל ממנו הרבה, ואין מביאין תבן קל ודק כדי שלא תאכל הרבה. ולז"א גם תבן גם מספוא שאינו שוה מעות כ"כ, רב עמנו, רב ר"ל גס, שהתבן המצוי עמנו הוא גס, וזה סימן לצרות עין שלהם. ועוד צרה עיניהם גם במקום של לינת האורח שאין מלינים האורח בחדר מרווח אלא מלינים אותו בחדר צר שאינו מספיק אלא למושב מטתו, ולא ישאר בו אפילו טפח פנוי, כדי שיהיה כמו קבר לאורח ויקוץ בו ולא יתעכב אצלם, ולז"א גם מקום ללון, ר"ל נותנין מקום קטן שאין בו שיעור אלא ללון בו בפשוט ידים ורגלים

ועוד נ"ל בס"ד שרמזה על צרות עיניהם שהם מצניעים גם את התבן בבית הנשים ואינם אוצרים אותו בבית החיצון, כדי שלא יבזבזו ממנו לעוברים ושבים, וזהו גם תבן ומספוא הוא חשוב אצלם רב, ולכן הוא מונח עמנו בבית הנשים, ולא עוד אלא גם מקום ללון האורחים נותנים עמנו בבית הנשים, ולא בבית החיצון, כדי שהאורח בראיתו ישן בבית הנשים יבוש להתעכב שם הרבה מפני הכבוד, דגנאי ללון בבית הנשים. וזהו גם מקום ללון הוא עמנו, וכל זה הוא הוכחה על צרות עין שלהם, ולכן הזהר, דאל תלחם לחם רע עין

ולרבקה אח ושמו לבן. נ"ל בס"ד דארז"ל יש שמותיהן נאין ומעשיהם אינם נאים, ויש מעשיהן נאים ושמותיהן נאים, ויש לא זה ולא זה, וכאן אצל לבן שמו נאה ומעשיו רעים, כי שמו מורה על לובן, ולבו שחור כפחם, ולמה זכה לשם נאה כזה שהוא הפך לבו, נראה כי מצד היותו אח לרבקה הצדקת, זכה שיהיה שמו נאה שהוא לבן, וז"ש ולרבקה אח ושמו לבן, ר"ל בשביל שהוא אח לרבקה הצדקת זכה שיהיה שמו נאה שנקרא לבן. אי נמי בא הכתוב לומר ושמו לבן לגנותו, כי לבן נקוד בשני קמץ כזה לבן, ותחלק שמו במבטא לשני חלוקות וקרי ביה לא בן כלומר אין לו בינה, והכונה ע"ד מ"ש הכתוב כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו

בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים. נ"ל בס"ד, דאיתא באבות דרבי נתן, כשם שצדיקים הראשונים היו חסידים, כך בהמתם היו חסידות כמותם, גמלים של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו ע"ז מימיהם, שנאמר ואנכי פניתי הבית מפני התרפים, ומה תלמוד לומר ומקום לגמלים, מלמד שלא נכנסו לביתו של לבן עד שפינה כל ע"ז מפניהם ע"כ. ונ"ל שרמז לו עוד דבר אחד בדברים אלו, להצדיק עצמו בעיני אליעזר, להודיעו שהוא אינו מאותם בעלי דיעות הנפסדות שחושבים פועל הטוב אינו פועל הרע, ולכך מחליטים בדעתם שיש שתי רשויות ח"ו, דנודע שמחשבה רעה זו היתה צרעת ממארת נמשכת בלבבות של אותם העובדים ע"ז בזמן קדמון קודם יצ"מ, וידוע שיש סתירה לדיעה זו מן יציאה בבית הכסא, כמ"ש רז"ל בגמרא דסנהדרין דף ט"ל, דא"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז, מפלגך לתתא דאהורמיז, והשיב לו א"כ היכי שביק אהורמיז להורמיז לאעבורי מיא בארעיה, ופרשו המפרשים דאותו אמגושי סובר פועל טוב אינו פועל רע, ולכן חושב חצי העליון של הגוף שהוא טוב