עוד יוסף חי תסג

כאורה, לכן מספר ימיו נחשבים כפלים. ובזה יובן הכתוב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, כי מי שהוא צדיק ירא אלקים נוסף על חשבון הימים גם חשבון הלילות, דאם חי מאה שנים נחשב חי מאתים, אך שנות רשעים תקצורנה, דגם הימים שלהם אין באים בחשבון, ולז"א מאה שנה ועשרים שנה הוא לשון כפל, כמו ויאמר שנו וישנו, וכן כאן המאה היא כפולה, וכן העשרים הם כפולים, דהמאה נחשבת מאתים, והעשרים נחשבת ארבעים

ועוד שכח אחר נמצא בשרה אע"ה, והוא שבע שנים, ר"ל בשבע האחרונים שלה תיקנה שני מ"ם, והוא מ"ש בזוהר פינחס, מ"ם פתוחה מלכות, מ"ם סתומה בינה, שהשלימה שרה אמנו בשבע שנים האחרונים את שני מ"ם, שהם בינה ומלכות, וזה נרמז באותיות שנים, קרי בה שני מ"ם, ולכך לא אמר כאן שבע שנה, כדנקט במאה ובעשרים. ואמר עוד שני חיי שרה, שני אותיות שי"ן, רמז לשין של תפלין שהיא שין דארבע, רישין, הרומזת לארבע אמהות שבכללם שרה, משם בא הארה לחיי שרה, וזהו שני אותיות שי"ן דתפלין היא האירה לחיי שרה

ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דרוש ס"ת דף מ"ח ע"ד, ענין הוצאת ס"ת בשני וחמישי שתיקן עזרא לישראל שיהיו קוראין בתורה בשני וחמישי, והטעם כי ביום ב' וה' שולטת היצירה בעולם, ולכן טוב לעסוק בתורה בימים אלו עכ"ד. ועוד כתוב שם בדף ס"א בדרוש ויהי נועם, שביום ב' וה' טוב לעסוק בחלק הדיבור בתורה ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב ימים יוצרו ולו אחד בהם, דקרינן לו בוא"ו, והוא זמן הראוי לשינה הוא שש שעות בכל לילה, וכמ"ש חכמי הרופאים, וכן הוא מנהג חסידים הראשונים שהיו ישנים חצי הראשון של הלילה, וקמים בחצות הלילה עד אור הבוקר, דכתיב חצות לילה אקום להודות לך, אבל ביום אינם ישנים כלל, אלא לומדים כל היום כולו. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב והגית בו יומם ולילה, לא אמר יום ולילה, אלא יומם ולילה, והוא כי היום נחלק לשני חצאין כידוע, וצריך האדם ללמוד תורה בשני חצאין של היום, ואלו השני חצאין קראם יומם, יען כי יומם משמע על תרין, אבל בלילה אין מחוייב ללמוד תורה אלא רק בחצי השני שנקרא לילה, ולא בחצי הראשון הנקרא ליל, וז"ש והגית בו יומם, היינו שני חצאים של יום, ולילה הוא חצי השני שנקרא לילה, ולא בחצי הראשון הנקרא ליל

נמצא עתה במ"ח שעות של יום ב' ויום ה' תוציא מהם ל"ו שעות לעסק התורה והעבודה, ישאר י"ב שעות לשינה בשתי הלילות, וז"ש ימים יוצרו, ר"ל ב' ימים בשבוע שולטת בהם היצירה, וזהו יוצרו דקאי על עולם היצירה, וכמה שעות צריך באלו השני ימים לעסוק בהם בתורה, פירש ואמר ול"ו אחד בהם, ר"ל ל"ו שעות יהיו אחד בהם, כי אחד רמז ללמוד התורה שהיא רשות היחיד, וגם רמוזה באות אלף שמספרו אחד, והוא לשון אלוף ר"ל לימוד כנודע. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב במשלי ח' אשרי איש שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כלומר יום יום בשבוע שהם שני וחמישי. ובזה יובן בס"ד מה שאמרה תורה במשלי, אם תעזבני יום יומים אעזבך, פירוש אם תעזבני יום אחד המיוחד בשבוע, שהוא יום שבת קודש שניתן לישראל בשביל לעסוק בתורה, שתעזבני ולא תלמוד בו תורה, אז יומים שהם שני וחמישי ששולטת בהם היצירה, דאז גם הם מצידם ראויים לעסק התורה, אעזבך, ולא אשפיע לך שפע ברכה וחכמה, שתוכל בשני ימים אלו להשיג בה חכמת התורה

ובזה יובן ואברהם זקן, כמאמר רז"ל שאמרו זקן שקנה חכמה, בא בימים, ב' ימים, שני וחמישי אשר הלימוד של תורה מסוגל בהם להשגת החכמה, ואז ה' ברך את אברהם, ר"ל בכל הימים של השבוע ולא בשני וחמישי בלבד

שים נא ידך תחת יריכי. נ"ל בס"ד דרמז לו שיהיה מתנהג בענין בשכל, כי אלו אנשים קשים ומרים וצריך לעשות כנגדם המצאות שכליות, שבזה יתגבר עליהם, ולא יסמוך על רבוי הממון בלבד, ותחת אותיות ירכי יש אותיות שכלך, וידך ר"ל כחך, מלשון ולא היה בם ידים לנוס, וכן אתה בתחבולות שכליות תבא על אלו שאני שולחך אליהם, כדי שתקח המבוקש מידם

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך. י"ל במה שאמר שני פעמים וילך. ונ"ל בס"ד דשני הליכות הלך, אחת טבעית, כשיצא מפתח הבית, שהיה הולך בדרך כל הארץ, והשנית נסית שקפצה לו הארץ, כמ"ש רז"ל, דודאי לא היתה קפיצת הדרך מפתח הבית, דאין דרך הנס להיות בפומבי במקום שעומדים שם בני אדם הרבה, על כן ודאי לא התחילה קפיצת הדרך להיות תכף ביציאתו מפתח הבית, אלא היתה אחר שהחזיק בדרך המדבר מחוץ לעיר במקום שלא היו בני אדם עומדים, כדי שלא תוודע ותתראה הקפיצה לפניהם, ולכך נקיט ב"פ וילך, וכנגד הליכה הנסית של קפיצת הדרך אמר ויקם וילך אל ארם נהרים

לעת ערב לעת צאת השואבות. נ"ל בס"ד הכונה, כי בבואו אל ארם נהרים היה לפניו שתי עתים שהם הפכיים, הא' שבא לעת ערב. וכל ערב הוא דין, ואינו בוקר שהוא רחמים. והב' לעת צאת השואבות, וזה יורה על חסדים, כי שאיבת המים היא חסדים, על כן בעבור חששתו מן עת ערב שהוא דין, התפלל אל השי"ת אותה שעה הקרה נא לפני היום, הקרה לשון קרירות שהוא רמז למיתוק הדין, כי ידוע חם הוא דין וקר חסד, ר"ל תקרר לפני את היום בשעה זו שהיא עת ערב, שהוא דין, שתתמתק ותהיה חסד, כאשר יורה עת צאת השואבות

ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. קשה נראה לשון זה יתר הוא, אחר שכבר אמר אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ומה בא להוסיף בזה שאמר ובה אדע וכו'. ונ"ל בס"ד דארז"ל בשביל שאמר יוקח נא מעט מים ע"י שליח, פרע לו הקב"ה ע"י שליח, שנתן לבניו מים ע"י מרע"ה בסלע שהוציא לישראל ממנו מים ושתו, ועל אומרו ואקחה פת לחם בידו, פרע לו הקב"ה בידו לחם, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ואע"ג דאח"כ לא הביא לחם משום דפרסה נדה, עכ"ז בשביל אמירתו בלבד שאמר שיביא בידו, פרע לו הקב"ה בידו. ועל זה קשה מה פרע לו בידו על בן הבקר אשר טרח בו ועשאו והביאו בידו, דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם, על כן אליעזר שיער בדעתו כי בעבור בן הבקר אשר עשה פרע לו שהזמין לו את רבקה, שהיתה טמונה בבית לבן ובתואל שהיו קליפות קשים וקשה להוציא מידם את רבקה שממנה יצא יעקב אע"ה אביהן של כל י"ב שבטים, שמהם יצאו כל בית ישראל, ומלתא מסתברא היא זאת, כי בשכר בן הבקר אשר עשה עקר את רבקה ששמה שוה עם אותיות הבקר, כי רבקה בהפוך אתוואן היא הבקר, ואע"פ שאברהם אע"ה אמר לו הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם דמשמע שעקירת רבקה מבית בתואל תהיה ע"י מלאך, הנה אליעזר בא בטענה גדולה זו, שראוי שתהיה עקירת רבקה מבית בתואל על